מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ג

אך גדר העבודה (פי' שורש העבודה) מה היא העבודה הנכונה שאין בה פרץ כמ"ש בריש שער היחוד ע"ש:

ובביאור חלקיה לבאר כל חלק מחלקי העבודה הנזכר:

ומעלות כו' כי כל חלק יש לה מעלה על האחרת כמו שיתבאר:

הוא ומפרש שגדר העבודה הוא כניעת מי שמטיבין לו שיהיה נכנע מי שמקבל הטובה:

למטיב בטובה למי שהטיב עמו טובה: ובמה יכנע לו כלומר במה יראה לו הכנעה:

שיגמלהו על טובתו כו' כל מה שביכלתו לגומלו:

והכניעה היא על שני חלקים הם שני חלקי העבודה שזכר:

האחד כניעת רהות ל' אימה ופחד כמו אל תפחדו ואל תרהו כלומר שנכנע מחמת יראה ועונש:

ויחול שהוא מיחל ומצפה לשכר טוב:

בהכרח וחזקה שהוא מוכרח להכנע:

והשני כניעת חובה ודין שהוא חיוב והדין נותן שראוי ונכון להכנע לזה המטיב אף בלי מורא והכרח:

ההערה הקנויה היא התורה כמש"ל פ"א:

מדרך גמול ועונש כי כל התורה בנויה על יסוד זה שמעניש לרשעים ונותן שכר טוב למקיימם:

בהקשר נפשו עם גופו בעוד שנפשו קשורה בגוף האדם ישכיל מעצמו שראוי להכנע למטיב כנ"ל:

אלא שאחת מהנה היא הערת התורה כמו שמסיים:

גורמת לעלות אל הערת השכל כמו שיתבאר:

אחד מהם שהעבודה כו' אפשר שיהיה כו' ואפשר שתהיה כונתו לחנופה כו' ר"ל לא בודאי שיעבוד לעולם לחנופה רק שנמצא כן על הרוב העובדים את ה' מחמת הערת התורה לבד כוונתם לחנופה ולשבחן של בני אדם מאחר ששורש התורה מיוסד על התוחלת כמה שכתוב כמה פעמים והיה אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם וגו' וכתיב אם בחקותי וגו' וכמה קללות ועונשים אם לא ישמעו והם הכל דברים השייכים לגוף וכל עוד שלבו איננו שלם עם ה' אלהיו לעבוד מחמת עצמותו וגדולתו ועובד רק מחמת הלמוד בתורה לבד הוא עובד לפעמים לחנופה ולשבח בנ"א ג"כ באשר שעיקר כוונתו הוא לתועלת עצמו ויחשוב בלבו מה לי תועלת מהש"י או מבני אדם מאחר שלכבוד עצמו הוא דורש אבל אם האדם עובד ה' משכלו מה שהנברא חייב לבורא יתברך א"כ בודאי אינו עובד מחמת שום שכר ופרס מרבו אבל הטעם באמת למה מיוסד התורה על יסוד שכר ועונש הוא מבאר אותם לפנינו בשבעה מעלות שיש לתורה יותר על השכל כמו שיתבאר:

מצד שיתפאר בה שיתפאר האדה בעבודתו כי אינה כו':

והשני כי העבודה כו' לא תהיה אלא אחר היחול כו' ר"ל אם לא למד התורה ושכר ועונש שבה לא היה האדם מתעורר מעצמו לעבוד ולעשות המצות הכתובות בתורה רק אחר שמיחל בגמול וירא מעונש ואחר שנתעורר בתורה אינו עובד ע"מ לקבל פרס כמו שאמר בפנים הראשונים וזהו ההפרש שבין הראשון לשני שבשני הוא במדרגה ובמעלה יותר מהראשונה אבל אם עובד את ה' מחמת הערת השכל אינו צריך שיעוררהו השכר והעונש רק הוא מתנדב מעצמו ומרצונו להשתדל בכל יכלתו בעבודת ה' בהתלהבות גדול:

וזהו אחר ידיעה ר"ל שידע את ה' וגדולתו ורוממותו:

והבנה ואף גם שהוא מבין ומכיר למי ראוי לעבוד וכי האדם חסר מכל והשם יתברך מושל בכל ושאר התעוררות לעבוד ה' יתברך כמו שזכר בשער ע"ה פ"ג ע"ש. אבל בלא ידיעה והבנה לא תבא הנפש לעולם למדרגה זו לעבוד את ה' באהבה ורצון טוב:

כי הנפש לא תתנדב במה שיש לה ר"ל לעבוד עבודה הרמה הזו:

רק אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת עליו ר"ל שתדע שתשיג תמורת עבודתה והשתדלותה דבר שהוא עודף וטוב לה יותר אלף פעמים מעבודתה:

והוא רצות האל אותה שתכיר בדעתה שבזה תשיג שהבורא יתברך רוצה בה ויאהב אותה כאב את בן ירצה כמ"ש בסוף ההקדמה שאהבת רצונו ויראת חרונו המה תכלית הטוב והרע וכ"כ עוד כמה פעמים עיין שם והוא עיקר הכל להשיג רצונו יתברך שאין כוונתו לקבל שום פרס רק לעשות רצונו יתברך. להבין הדבר הזה על בוריו ראוי להעתיק דברי רבינו תם בספר הישר שער ה' וז"ל ואחרי אשר הגענו עד התכלית אשר היא כונת עבודת האוהב דהיינו השגת רצון האל יתברך ולהדבקו בו שזכר לפני זה נאמר כו' עד והנני מפרש לך כי אין תועלת גדולה כאהבת הבורא לאדם ובאהבת הבורא נכלל כל הגמול הטוב ואין לנו לחקור איך יהיה גמול הטוב אך על המשכיל מלה כוללת שיש גמול טוב לעולם הבא על מעשה טוב ועונש על הרשעים כו' עיין שם באורך דברים נמרצים:

והרביעי כי העבודה כו' כמבוא אל העבודה כו' שעל ידי לימוד התורה מביא את האדם שיעבוד את ה' ביראה ואהבה פנימית שהיא עבודה השכלית והתורה היא הפתח שבו נכנסים לדירה שהיא עבודה השכלית שהוא עיקר כמה שאמרו חכמינו ז"ל חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד כמו שפירש רש"י ע"ש הרי שהמשילו התורה לפתח והיראה לדירה:

והוא כגרגיר הזרוע ר"ל הערת השכל תקוע ומושרש בלב האדם בכח רק שצריך האדם לעבדה ולשמרה בתורה ובמצות ולהוציאו מכח אל הפועל כמו שצריך הגרגיר לעבודה ולנקותה שלא תצמיח קוץ ודרדר כן צריך השכל הטוב לעבודת התורה שיתנהג בדרך הישר דאל"כ יצמח השכל דעות רעות בלתי צודקות והנחות כוזבות כמו דעות הפילוסופים וכיוצא כמו שהאריך בזה בספר הכוזרי והוא יסוד ספרו הנחמד ע"ש. וכ"כ ר"ת בספר הישר כמה פעמים. והמחבר לקמן בשער יחוד המעשה פרק ה' וזה לשונו ונאמר כי החכמה כו' ע"ש:

והעזר שהוא מן האלהים כו' כי אע"פ שהאדם בוחר בטוב צריך לעזרת האלהים להוציא מחשבתו הטובה למעשה והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והוא הבחירה שהוא ביד האדם ולא יותר וכ"כ לקמן כמה פעמים:

ומה שהיא ממציאה ומצמחה כו' שהיא התכלית מכל עמלו מה שחרש וזרע כו' כדי שתצמיח תבואה טובה מבורכת כן העיקר והתכלית מכל הלימוד והעבודה מה שעושה לשמו יתברך לבדו לא לשום גמול ועונש אפי' בעולם הבא שהעבודה הזאת היא עיקר הכל:

כמאז"ל אל תהיו כעבדים וכו' ויהי מורא שמים עליכם ולא שום מורא אחרת פירשתי לעיל בהקדמה:

והחמישי כי מצות כו' לכל תכלה ראיתי קץ פירשתי לעיל בהקדמה:

וכבר נאמר כו' ר"ל שעשו תשובה על מה שקצרו מהעבודה בשנים שעברו אע"פ שלא חטאו רק על מה שלא הוסיפו העבודה לשעבר כראוי:

והששי כי העבודה כו' לא תגמר לאדם אלא בכח גדול כו' וכי העיקר מכל העבודה הוא שיהיה האחד שלם וישר עם ה' תמיד בנגלה ובנסתר בשכבו ובקומו וכל מעשיו מה שעושה אפילו עניני גופו וכל צרכיו יהיה הכל לשם ה' יתברך כמ"ש דוד שויתי ה' לנגדי תמיד והדבר הזה אין בכח האדם עד שיעזרהו הבורא יתברך להשיגה והוא אחר שישתדל האדם לעשות מה שביכלתו לעשות וישתדל אח"כ להוסיף עליו בחריצות וזריזות יעזרהו הבורא יתברך מה שהוא למעלה מיכלתו כו' ועיין לקמן בחשבון כ"א כל הדברים האלה באר היטב:

והשביעי כי העבודה מן התורה בלבד כו' ומצפה העתות כו' ר"ל בעת שאינו לומד ואינו מתפלל אז כח התאוה מתגבר עליו כשהוא מתעסק בעסקי הגוף:

אבל העבודה כו' בטוח הוא שלא יחטא:

כי הנפש אינה נמשכת אליה ר"ל לעבוד את ה' בעבודת השכל אלא לאחר שהמית התאות הגופניות ואחר שכבר גבר השכל על גוף האדם ע"כ אין מקום ליצה"ר על המתגבר עליו והדברים ארוכים וכתב בספר הכוזרי בריש מאמר ג' שהוא כמושל במדינה מתנהג בחושיו וכתותיו בצדק ובדרך הישרה כמו שכתוב ומושל ברוחו מלוכד עיר ע"ש באורך ובשמונה פרקים להרמב"ם ובסוף ספר מורה נבוכים:

אך מעלות התורה כו' שצריכים אל הערת התורה ג"כ אף שהערת השכל הוא רצוי ביותר אל ה' אבל בלא תורה לא יגיע האדם לזה ויש לתורה גם כן שבעה מעלות:

אחד מהם כו' הן הם הדברים הנאמרים לעיל בתחלת פ"ב ע"ש:

ובמדותיו כו' יש בו שעל ידם יבא האדם להתמכר להיות נמכר ונמסר להנאות ולתאוות העולם הזה תמיד לא יחשה עד שישכח וינתק מעליו קשר השכל לגמרי:

ויש בו מדות כו' כאשר יתישב האדם בשכלו שאין העוה"ז דירת עולמים מפני התהפכות הענינים בעולם הזה שאין יום שאין קללתו מרובה מחבירו והתמדת היגונות על האדם ועי"ז רוצה לנטות אל העוה"ב ומואס בעוה"ז לגמרי רק שאין שני העצות טובות אם נוטה רק לעוה"ב הוא הפסדת עוה"ז שלא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה ואם נוטה רק לעוה"ז ושוכח עוה"ב לגמרי הוא הפסד עוה"ז ועוה"ב כי מאחר שאינו מנהיג עצמו בדרך הנכון שניהם נפסדים:

ומחמלת הבורא כו' ולכך נתן לנו תורתו ועל ידי התורה נוחל שני העולמות שבעוה"ז נוהג עצמו בצדק ומשפט בדרך הישר בדרך בינוני וכאשר יתנהג הכל ע"פ התורה נוחל גם כן עולם הבא שהרי עושה ומקיים מצות ה':

כמ"ש הלא כתבתי לך שלישים תורה נביאים וכתובים:

והשני כי הערת השכל כו' אפשר לומר שכוונתו שלפי השכל אינו גורר ומחייב את האדם לתפלה ולצום כו' כלל כמ"ש במ"ה ע"ש ולכך ביארה התורה כל זה ואפשר לפרש ג"כ שאף שהשכל מחייב ג"כ התפלה והצום להש"י וצדקה וג"ח רק שאין אדם יודע עד כמה תכבד העבודה וגבול של כל אלה כמו שמסיים ולכך הוצרך למעמד וגבול בכל זה בדרך התורה:

וכן העונשין אשר יתחייב כו' כדי שיסדר לנו כל התורה והמצות דהיינו כל התרי"ג מצות לאשר ולקיים כולם יחדו כי כל התרי"ג מצות הם כמו קומה שלימה בכל אחד מישראל וכנגדם יש באדם תרי"ג אברים וגידים ובהתקבצם כולם יחד אזי ישמח ה' במעשיו שכזאת הכוונה ברא את הכל כדי שיעבדו אותו בתרי"ג מצות:

והשלישי כי ההערה השכלית כו' כי מי שיש בו שכל מועט בודאי אינו עובד ה' כ"כ כמו מי שיש בו שכל הרבה אבל הערת התורה כולל כל בני ישראל מקבלי התורה כולם שוים בה כמו שהמשכיל מצווה ומחויב לעשות סוכה ולולב וציצית ותפילין כו' כמו כן חייב הכסיל והפתי:

ואם הם חלוקים בהבנתם וכו' ואע"פ שחלוקים בהבנת התורה שהאחד מבין יותר מחבירו אבל התורה היא שוה לכל כמ"ש לעיל שהתורה היא כשמש לאור העינים ע"ש:

ויש שיהיה האדם מקצר וכו' ר"ל ואף שנמצא בהערת התורה שזה עושה הרבה וזה עושה מעט בכמה מצות ה' אע"פ שנצטוו כולם בשוה הוא מחמת שזה שכלו חזק ועושה מצות ה' בזריזות ובשמחה בלי גרעון וזה שכלו חלש ואינו מבין איך עושין מצות ה' ועל ידי זה עושה ברפיון ולפעמים גורע לגמרי וכל זה בא מחמת השכל אבל התורה בעצמה אינה מתחלפת רק היא מצוה כלם יחד לעשות מצות ה' וכל אחד עושה לפי שכלו והכרתו אבל בלא התורה רק ע"י הערת השכל היו נשארים רוב ב"א ככסילים בלא עבודת ה':

והרביעי כי מן הידוע כי עבודות ב"א כו' עיין לקמן בפרק ו' מזה השער תמצא דברים האלה מבוארים באר היטב עיין שם:

ויחדנו הבורא יתברך כו' יותר מה שהשכל מחייב לעבוד את ה' שזה מחוייבים כל בני אדם וחוה אבל כל בני ישראל על שהוציאנו ממצרים ושאר הטובות שעשה עמנו בפרט הטיל עלינו עבודות אחרות שהם החוקים וגזרות המקום עלינו אף שאין השכל מחייב אותם כ"כ לקמן ונ"ל שזה מש"ה וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה הריקים דייקא ופסוק זה נאמר בחג השבועות ועיין בפרק ששי מש"ש:

ויעד אותנו כו' ר"ל ולא זו בלבד שעשה עמנו כמה טובות כפולות א"כ אנחנו חייבים לקבל גזירותיו וחוקיו להודות לו עכ"ז הבטיח אותנו כשנקבל לקיים גזירותיו וחוקיו לגמול אותנו בגמול טוב בעוה"ז ובעולם הבא מה שלא יסופר מרוב ובאמת הוא חסד וטובה ממנו יתברך כמ"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל כאשר אתה תשלם כ"כ לקמן כי בלא זה גם כן אנחנו חייבים לקיים כל דבריו כנ"ל:

כמ"ש אתם ראיתם וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' הרי שהבטיח להם גמול טוב כי אין לך גמול טוב יותר מזה:

והחמישי כי ההערה התוריה כו' עי' לעיל פרק א':

עד שיחזק ויכון שכלו ל' הכנה כמו הכון לקראת אלהיך וגו':

ועל כן נוסדו התורות על קטבי היחול והרהות ע"כ כל התורה והמצות מיוסדים על עמודי שכר ועונש והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם וגו'. והוא כדי שיקבל הקטן והמון העם את מצות ה' מחמת הגמול והעונש ולא יבצר מהם תורת ה' אבל אם יתעוררו ללמדם מחמת המעלות הטובות שיש לתורה לא יקבל התורה ומצות לעולם כמו שהאריך בזה בשער הבטחון פרק ד' בחלק הששי ע"ש:

ומי שאינו מקצר בחיובי העבודה כו' ר"ל אם האדם מקיים כל התורה כראוי מחמת השכר והעונש שבתורה בשביל זה שכרו מרובה בעולם הזה ובעולם הבא אבל בודאי מי שעולה מזה ומגיע למדרגה העליונה לעבוד את ה' בדרך השכל א"כ למעלה ממנה אין קץ לשכרו כמו שמסיים השמחה במתיקות עבודת ה' כו'. וכתב בשל"ה דף מ"ט שהאר"י ז"ל העיד על עצמו שלא זכה לכל המעלות הגדולות מה שזכה לרוח הקודש כמפורסם רק מחמת שהיה שמח מיד כשעשה שום מצוה ע"ש:

והששי כי התורה כללה כו' שהתורה כללה בכל אחד הן מצות השמעיות ר"ל החוקים כפרה אדומה ושעטנז חזיר ודומיהן שאין השכל מחייב אותם כלל וכן ביארה התורה בכלל אחד כללים ושרשים ממצות שכליות כמו מציאות הבורא יתברך ואחדותו וקדמותו ואהבה ויראה אף על פי שישנו בדרך השכל לא הניחה התורה מלהזכירם כי מי שאין שכלו שלם מחמת גובר התאוות כמו שהיה בשעת מתן תורה לא ידרשם ולא יבקשם מפני שצריכין לכמה הקדמות ולכך כללם בכלל אחד:

ושבו השכליות כו' כדי להיות שוים מצות השכליות אצלם כמו החקים לקיימם במצות ה' ומי שיחננו ה' שכל ובינה ויבין אותן מצות ע"פ שכלו ג"כ טוב לו שיקיימם:

לשני הפנים מצד השכל ומצד התורה:

והשביעי כי התורה נגיע אליה כו' רצה לומר מאחר שאנחנו קבלנו התורה על ידי מרע"ה שהיה אמצעי וסרסור והשם יתברך עשה על ידו אותות ומופתים גדולים ונוראים שהוא דבר הנראה לעינים שלא יוכל שום אדם להכחיש אותם מפני פרסומם וזה הדבר יותר מבואר מראיות השכל וכמו שהאריך בזה בס' הכוזרי מקצה אל הקצה והבאתי דבריו לעיל. לכך אנחנו חייבין לעבדו ולהודות לו יותר משאר בני אדם במצות התורה השמעיות וכן כל שבט שמיוחד בטובה יתירה מחוייב בעבודה יתירה כמו הכהנים והלוים וכן אדם אחד המיוחד בטובה מבזולתו כמו מלך או נביא או חכם בחכמתו מחוייב לעבוד עבודה יתירה על העבודות הראשונות שמחוייב כבר עם כל בני אדם ולא יעזוב בשביל זאת שאר העבודות ומכל שכן עבודתו שלא יפול מכל המדרגות עד שיהיה כבהמות נדמה ויהיה דינו כבהמה כו'. וכל הדברים האלה נתבארו באורך בפרק הששי מזה השער עיין שם:

ועל כן תמצא תורת כהונה ארבעה ועשרים ואלו הן יציקות בלילות פתיתות מליחות תנופות הגשות קמיצות הקטרות מליקות קבלות הולכות עריפות והזאות והשקאת סוטה טהרת מצורע נשיאות כפים ותרומת הדשן וסידור המערכה ושני גזרי עצים ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה ולחם הפנים ובזיכי לבונה והערכת הנרות כך מצאתי: