מרפא לנפש, שער שלישי - שער עבודת האלוהים י

אמרה הנפש כבר כו' במשובח ובמגונה במדותי ר"ל באיזה מקומות אוכל להשתמש אפילו במדות מגונות ואעפ"כ ישבחו אותי עליהם:

[*שם פי' בעוה"ב]:

ואופני השמוש בשמחה כשתבטחי בהנאה קיימת תמיד כו' נ"ל לפרש שכוונתו אם תעשה דבר מצוה שהבטחון ממנה להגיע על ידה להנאה קיימת ור"ל לגמול לעוה"ב התיר מדה זאת דהיינו לעשותה בשמחה רבה כמ"ש לעיל פ"ג דאל"כ לשמחה מה זו עושה ולהפך מקום השמוש באבל ר"ל בעצבות אם יפגשך דבר שמוכרח אתה לעבור עבירה שעי"ז יגיע לך צער קיים בגיהנם מותר להשתמש במדות העצבות וכן במיתת קרובים וצדיקים מותר להתאבל בעצבות אבל בלאו הכי העצבות מדה גרועה מאד כמ"ש בספר שערי קדושה וכמש"ל עי"ש:

ומקום המורא כו' ר"ל שעתה אתה עוסק באיזה ענין וזה הענין מבוא אל אחר שיצטרך שמוכרח להיות וזה הדבר לא יהיה אחרית טוב שאין לך יכולת לדחות מעליך אזי התירי מדת המורא הא בלא"ה אל תירא ואל תחת ובטח עליו והוא עושה הטוב לך כמה שכתוב קוה אל וגו':

מקום התקוה כו' בעשות המצוה כו' ר"ל שתשתדל תמיד באותן דברים שיהיה האחרית מהם טוב כמו עשות המצות כשתשתדל בהם אז בודאי יהיה האחרית מהם טוב וכן כל כיוצא בזה למשל שתעסוק במו"מ באמונה ויהיה בטחונך בה' שתהיה האחרית מעסק זה טוב בזה ובבא:

וסבול כל עצב וכל נסיון ברצון ה' יתברך להיות גבור כארי שלא לעבור על רצון ה' יתברך אפילו לסבול כמה נסיונות ועצבון וכלמה או לקיים מצות ה' ומצות חסידיו אף שיש כמה מונעים לנגדך אל תחוש וסבול כלמתם:

כמ"ש יהלמני צדיק וגו' פירש רש"י טוב לי שיוכיחני וייסרני נביא אמת וצדק שכל מהלומיו ותוכחתו חסד עכ"ל:

ושתתאחרי מעמוד כנגד מוכיחך ר"ל אף שאינו גדול ממך מ"מ תכניע לבבך לדבריו מאחר שהוא מוכיחך בדבר שיש בו טובתך ואל תעמוד כנגדו:

כמ'"ש יען רך לבבך וגו' ביאשיהו כתיב ששלח אל חולדה הנביאה ע"ד הספר הנמצא בבית ה' והשיבה יען רך לבבך ותכנע מפני ה' לכן אספך אל אבותיך ונאספת על קברתיך בשלום וגו':

ומקום הבושת בהמרות המטיב לך כו' ר"ל אז תתבייש ותכלם כשהש"י מסלק ממך הטובות שעשה עמך עד הנה:

על פניו ובין ידיו ר"ל אעפ"י שהמטיב לך חי וקיים וכן הטובות ישנם בין ידיו לעשותם לך כמאז גם עתה ואעפ"כ יסלקם ממך ואינו רוצה להטיב לך עוד אז יש לך לבוש מפניו לאמר על מה עשה ה' ככה אין זה כ"א חטאתי לו ותתחרט ותשוב בתשובה שלימה. ועל פניו מלשון לא יהיה לך אלהים אחרים על פני:

בהוכיחו אותך בעדיו הטובים וגם תבוש כאשר הש"י מוכיח אותך בעדים טובים הם המוכיחים בדברים טובים ורכים:

והרעים הם היסורין ששולח הקב"ה עליו ועל הרוב הם מדה כנגד מדה או שמגרה הרשעים עליו שמייסרין אותו:

ופגיעת נביאיו אם הוא בזמן הנבואה וכן כאשר הגיע דבריהם אליו שלומד בהם ורואה שאינו עושה כדבריהם יבוש ויכלם:

כמ"ש הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם וגו' הודיעם איך יהיה הבית האחרון מפואר ורחב מאד ומסיים שם בפסוק שלפני זה את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי וגו' ושכנתי בתוכם לעולם ואחר כך אמר לו הגד את בית וגו' כי אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה כשאנו רואין ושומעין איך יהיה בנין הבית האחרון מפואר ורחב מאד וגדולה מזו שהבטיחנו שישכון בתוכנו לעולם ועדיין לא נתקיים ובעונותינו ירושלים ועמו לחרפה וכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו והן לא קצרה יד ה' מפדות אם כן אין לך בושה וכלימה גדולה מזו כנ"ל לפרש הפסוקים האלו:

ואמר עזרא אלהי בושתי ונכלמתי וגו' כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים שעיקר הבושה הוא שיבוש האדם על עונותיו מעצמו:

ומקום מדת העזות וכו' להוביש החוטאים כו' אף ע"פ שכתב בשער יה"מ שהוא מפתוי היצר להכלים בני אדם ושהוא דרך גאות עיין שם באורך צריך לומר דכאן מיירי ברשעים גמורים שידוע ומפורסם רשעתם וכן אם הוא בר הכי שראוי להוכיח ודבריו נשמעים אבל שם מיירי שעושה דרך גאות וגם לא ידע בברור רשעתם כן משמע מלשונו כאן ושם ושאר מקומות וכן כתב הר"נ:

ומקום הכעס בנטות מדרך האמת כאשר ינטו בני אדם מדרך האמת וכאשר יגביר השקר על האמת:

ואנשיו וכן מותר לכעוס על אנשי השקר:

ומקום הרצון בהפיל כל הדברים על אופניהם כאשר יתנהגו כל הדברים בדרך טוב וישר ואיש איש על אופניו ועל מקומו יבא בשלום זה יהיה רצונך ומגמתך:

ומי שאינו מכיר אופני טובותיו ואתה תוכל להטותו לדרך הטובה להשיאו עצה טובה לטוב לו ותרחם עליו:

ומי שפקד טובה רבה ומי שחסר ממנו טוב הרבה כגון שהיה עשיר ונעשה עני והוא אביון האמור בתורה התאב לכל דבר ועליו אמרו חז"ל די מחסורו אפי' סוס לרכוב ועבד לרוץ לפניו:

ומי שיש לו כו' כל שכן מי שגדלו ועצמו טובותיו מגמולך. שאין אתה תוכל לגמול לו כפי טובותיו שטובותיו וחסדיו הם גדולים ביותר פשיטא שאתה מחויב להיות עניו ושפל לפניו ומזה תקח ראיה ולדון קל וחומר בעצמך כמה אתה מחויב להיות עניו ושפל לפני הבורא יתברך שטובותיו רבים מתמידים שאין אתה יכול לגמול עליהם אפי' כמלא נימא כנ"ל:

כמ"ש או אז יכנע לבבם הערל וגו' כשילכו בבבל ומוכרחים להכניע לכל מי שעושה עמהם טובה אז ידעו ויכירו ויצדקו הדין למה לא נכנעו לפני הבורא ית' כמו שכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' וגו':

שישמחך באחרית ענינך בדבר שתהיה תועלתך לעוה"ב:

ומקום הכילות על האכזרים כו' אע"פ שהכילות והקמצנות היא מדה גרועה כנ"ל. וכתב רבינו תם בספר הישר וז"ל הכילות או הדומה לו מרוע הנפש כו' כי המדה הזאת תשחית העבודה כי כל מי שיהיה כילי לא יעשה צדקה בעתה ולא יעזור אביון כי אם בעל כרחו וכל מצוה אשר יכיר בה תועלת יעשנה כמשפט ואם יכיר בה אפילו הפסד מועט מהונו יקל בה ויביא ראיות עליה עד שיתירנה ויעשה בה חרטה ופשרה כגון כו'. וע"כ אי אפשר לכילי להיות עובד אלהים בשביל רוע לבבו ועיניו אשר בשביל פרוטה יתיר כל איסור וכל שכן בינו לבין עצמו כי לא ישמור לא איסור ולא היתר כלל אם לא בדבר תועלת וע"כ צריך לעובד אלהים לבל ילכד במוקשי הכילות כי ירמה אלהיו בחלק שפתיו ויראה לו תכלית החסידות וכשיזדמן לו שום תועלת או ריוח על מנת שיתיר איסור או יאסור היתר יעשה וכו'. עיין שם שהאריך בדברים נמרצים:

ומי שאינם מכירים את עצמם כו' כמ"ש לעיל והמדה השלישית שאינך מכיר את עצמך כו' עיין שם פירושו:

ואמרו חז"ל חולין דף קל"ג:

כל העושה טובה למי שאינה מכירה שאינו מחשבה לכלום וכן הלומד תורה לתלמיד שאינו הגון:

כזורק אבן למרקוליס כי זה היה עבודתה ואם אדם זורק אבן למרקוליס לבזותה ולהכעיס לה וסבר שמצוה קעביד אעפ"כ הוא חייב מאחר שעבודתה בכך והכומרים עובדים עי"ז עבודתם כמו שאמרו בגמרא פרק ארבע מיתות בענין פוער לפעור עיין שם כן הוא בענין המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון שלא לבד שאונו עושה בזה מצוה כשאר ת"ת אלא אף גם נענש ע"י לימודו אותו כי הוא יקח דברי תורה ועושה בהם כל דבר רע וכאותם האפיקורסים וכמו שאמרו שנה ופירש יותר מכולם והדומה להם:

ומה שזכרתי בשער הזה כו' ומבקש האמת לעצמו על דרך אם אין אני לי מי לי ולמה יונה האדם את עצמו כי כל מה שיעשה האדם עושה רק לעצמו הן לרע או לטוב:

וחפץ בחכמה למענם כלומר לשמה למען החכמה עצמה ולא לשום כוונה אחרת:

והאל יפק אותנו ויוציאנו אל אור האמת דהיינו אל דרכי עבודתו ברחמיו אמן: