מרפא לנפש, שער שישי - שער הכניעה ז

אבל הסימנים כו' כשיראו בו אותן הסימנים שהם החמשה אזי נתברר כניעתו:

אחד מהם כו' כמ"ש לעיל מסר"ח בפ"ו עיין עליהם יפה:

יבז למשבחו עליה פי' יבוז עליהם למשבחו כלומר יבזה למעשהו הטוב לפני המשבחו:

ויאמר למשבחו רב לך ר"ל פסוק מלשבח כי כבר שבחת יותר מדאי. הר"נ:

מה שעור מה שהשקפת כו' מה נחשב זה המעט מרוע מעשי מה שאתה השקפת עליהם:

אצל מה שלא ידעת ממני מן שאר עונותי והקב"ה יודע אותם והאריך לי אפו בהם שלא ענש אותי עליהם ברחמיו עד שאשוב:

היית בורח ממני כי אוי לרשע אוי לשכנו:

כמ"ש אחד מן המשוררים חטאי כו' והוא בתחנות של שומרים לבוקר ביום שני שאין בו תחנון ויש שם ט"ס ע"ש:

אך התימה סתרו עלי כו' אך יש לתמוה שהבורא ית' מכסה עלי במה שהוא יותר מגונה כו':

ואם מה שספרו עליו שקר יאמר למספר כו' הרף אחי וחמול על זכיותיך כו' עד וע"ז הזהירנו הכתוב זכור את אשר וגו' למרים עיין בספר זכירות שלי בזכירת מרים מה שהארכתי בענין זה ושם הבאתי לשון המגיד מישרים שהופיע על הב"י ואמר לו בזה"ל כי מי שאומר לה"ר על חבירו מנכין לו מזכיותיו ונותנים לזה שדבר בו כו' הוא אמת ויציב ואלו הוו ידעי בני נשא דא הוו חדאין כד שמעון דאמרי ביש מנהון כאלו יהבי לון מתנת כסף או זהב אלא בגין יקרא דאורייתא דילך דזלזלו אחזי לכ"א קטירי דיקומון בהון ואתה תעמוד מנגד ותחזי ותחדי אבל את לא תהרהר בההיא ולא במלה אוחרא רק ביראת ה' כל היום וכל הלילה ובתורתו עכ"ל ועפ"ז נתבאר לי הפסוק לכו בנים וגו' מי האיש החפץ חיים ר"ל באיש צדיק משתעי קרא. החפץ חיים נצחיים בעוה"ב אוהב ימים לראות טוב בעמלו שעמל תחת השמש באותן ימים שעשה ופעל בהם מצות ומע"ט ורוצה לראות אותם וליהנות מהם בעוה"ב כמו שהאריכו בזוהר פ' ויחי הבאתי לשונו בסוף ההקדמה ע"ש שלא תאבדנה ואיש אחר יקחנה אזי זאת העצה נצור לשונך מרע וגו' ועל ההיפוך שנותנים לזה המדבר לה"ר החובות של חבירו יש רמז בזה בתהלים ז' בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל ר"ל מה שפעל וחפר הוא יפול בו ועוד ישוב עמלו מה שעמל זה המדבר מצות ומע"ט ישוב בראשו של זה שדבר עליו ועל קדקדו של זה המדבר חמסו של נדבר יורד במקומו כנ"ל ואפשר לומר שהוא מדה כנגד מדה כשם שהוא רוצה למעט כבודו או להזיק או בשאר דברים אשר ע"כ מספר עליו לה"ר כן יתמעטו זכיותיו בעוה"ב וניתן לזה ועל שעבר על לאו לא תשא שמע שוא שעל לה"ר נאמר וכן ארור מכה רעהו בסתר עונשו לנפול בגיהנם של חלקו זה שדבר בו וכנ"ל וע"ז הזהירנו הכתוב באמרו זכור וגו' כבר כתבתי שם בס"ז שלי שהוא מ"ע לזכור פסוק זה ג"כ בכל יום לדעת הרמב"ן ושאר פוסקים והשל"ה דרמ"ב וכן נראה דעת המחבר כאן וע"ש באורך:

ונשאר על ענין שפלותו קודם לכן ר"ל שנוהג עתה מנהגו בשפלות כמו שנהג קודם שעלה לגדולה. וי"ג שקודם לכן:

אברהם אמר ואנכי עפר ואפר. ומשה ונחנו מה. ואמר דוד ע"ה ואנכי תולעת וגו' כל אחד אמר לפי מדרגתו וקרבתו אל אלהים ומי שהוא קרוב יותר אל ה' הוא שפל בעיניו יותר ממי שאינו קרוב כל כך שסובר שיש בו אפס דבר ואיננו כלום אצל הקרוב יותר כך שמעתי:

ותאמן כניעתו ותהיה כניעתו אמת והתי"ו בציר"י:

את נפשו את עצמו:

ונותן דין הבורא מעצמו ר"ל שהוא דן את עצמו כך כמו שראוי היה לבורא לחייבו ע"ו כן מצדיק עליו את הדין מעצמו קודם שבא עליו עונש הבורא ועי"ז הוא מתודה ומתרעם על מעשיו הרעים ושב מהם קודם בא עליו העונש כמו הכת הראשונה שזכר בשער התשובה פ"ו ע"ש:

אע"פ שאין יכולת לדון ע'"ז כי מי יוכל ורואה לעונשו מה שהוא נסתר מנגד ב"א אעפ"כ יודע שאין שכחה לפניו ית' הוא נכנע ושב ורפא לו. כמ"ש ויען חנניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת ועתה וגו':