מרפא לנפש, שער שישי - שער הכניעה ו

הראשון דעת האלהים ומדותיו שידע את האלהים ואת מדותיו הטובות איך מתנהג עם בריותיו:

עצמות הבורא כו' ג' לשונות אלו כנגד הגדול הגבור והנורא:

יתעלה מדמות ומהמשל הוא נעלה ומרומם שיהיה לו ח"ו דמות או להמשיל אליו שום דבר מאחר שהוא ברא הכל איך יהיה שוה לנבראיו כמו שנתבאר לעיל:

כי אין בלתך ר"ל כי אין יכולים לעשות שום דבר זולתך ונמצא קדושתם הוא ממך. והבן:

רוחב הלב וסבלות מה שישנא כו' שירחיב לבו במדת הסבלנות אע"פ שבאים עליו כמה דברים שהם כנגד טבעו כגון לנקום מאויבו ולמחרפים אותו וכדומה להם מה שיקשה על האדם לקבלם באהבה אל יחשוב שהכל הוא מאתו ית' וכמ"ש החסיד דהמע"ה על שמעי כשקללו כי ה' אמר לו קלל כו':

אם גמלתי שולמי רע כלומר לא גמלתי רע אפי' לאותן ששלמו לי רעה תחת טובה. למ"ה:

וארז"ל (יומא דף כ"ג) הנעלבים וכו':

מעביר על מדותיו ואמרו שם כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו וסיים בס' שע"ק ומכ"ש עונות וחטאים שהם קלים. וכתב בר"ח שראוי לאדם לקבל היסורים הקלים האלה של המחרפו ויעביר על מדותיו ויתכפרו בזה כל עונותיו ופשעיו וזה בודאי טוב לאדם יותר משאלו יבואו עליו יסורין או מיתת בניו ושאר יסורין שבהם מתכפרין העונות שלא יצטרך לקבל עליו סיגופים ותעניות ויתן אל לבו שהש"י אוהב אותו ששלח זה לחרפו לכפרת עונותיו והוא עונו ישא שהוא רצועה בישא לבזות לזה:

ואם אינם ראוים לכך ואף שאינם ראוים שימחול להם:

כמש"ה וגם במדעך פירש רש"י אפי' במדע שלך כלומר במחשבתך אל תקלל מלך אם הרע לך בחנם ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר:

וממחילת הדבור הרע והגנוי תוכל ללמוד ממעשה דמרים שדברה במשה ומשה מחל להם ומהעונש שהיה שם ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים:

ואמרו הכמינו זכרונם לברכה מעשה ברבי אליעזר כו' בתענית ספ"ג:

וישוב להם טבע ויהיה להם טבע כי ההרגל נעשה טבע:

ובתנועת אבריו ונוחם ר"ל הן כאשר ינועו אבריו והן כאשר ינוחו יהיה הכל שוה אצלו בכניעה ובשפלות:

כפי התחלקות מעלותם כמ"ש חז"ל הוי קל לראש ונוח לתשחורת:

והששי שיהיה יקר רוח שיהיה רוחו ונשמתו יקרים אצלו ונפשו יגבה בעיניו מאד לתת להם די והותר מתורה ומע"ט לפי גודל מעלתם כמש"ל ע"ש:

והשתדלותו בעניניו כצ"ל ור"ל בעניני העולם הבא:

שיקטן בחלוקה שלפני זה דבר שיתנשא נפשו מלמעלה ממדרגה שהוא בה עתה ועתה דבר שיתאונן על קצורו ויבקש עזר מה:

והרים את הדשן וגו' וחייבו הבורא כו' כך מצאתי בירושלמי דשבת פרק המצניע א"ר לוי כתיב ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן אלא שאין גדולה בפלטין של מלך ע"ש בפי' הכתוב:

ותרא את המלך במיכל בת שאול כתיב ותבז לו בלבה וסוף הענין ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה:

לעמוד מתאותיה לעצור עצמו למעט בתאות העוה"ז כדי שיוכל להפנות לפרוע כו':

דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי מדאגת או מתאות עוה"ז:

ואל תשיאהו מחילתו לב"א בצד עצמו כו' ר"ל אע"פ שיהיה האדם מן הנעלבים ואינם עולבים מדברי עצמו לא ישוה מדותיו ויסית אותו היצר שימחול ג"כ בדברי האלהים כו':

וכן אל ינהג בעושק כו' עושק בסגו"ל שם הגזילה. עושק בציר"י שם הגזלן:

ויורה ב"א כו' כמ"ש חז"ל כל מי שיש בידו לנוחות ואינו מוחה הוא נתפס בעונם:

ויכלימם היינו לרשעים גמורים כמש"ל כפי יכלתו אבל אם אין יכלתו להוכיח אמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע:

בידו ר"ל שיכתוב ספרים על זה שא"ל שכוונתו שיכה אותם דה"ל להקדים ובלשונו. פ"ל:

ויעמוד פינחס ויפלל לשון משפט כמו ונתן בפלילים וכן אמרו בגמרא בסנהדרין ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל כו':

והעשירי כו' וזה מכניעה ושפלות ר"ל כל הנזכר לא יעשה מחמת גאוה אלא מחמת כניעה ושפלות כי לפעמים הוא כניעה פסולה: