מרפא לנפש, שער שישי - שער הכניעה ה

אחד מהם שורש הויתו כו' כמ"ש חז"ל הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת כו':

מן הבלונית ענין הפסד מענין כבגד תבלה:

אחר התעפשם וכו' וז"ל מ"ה וזה ידוע בחכמת הטבע שאין בטבע להתחדש שום הויה אא"כ יפסיד ויתקלקל להפשיט צורה הראשונה וללבוש צורה אחרת כי ההעדר יקדם לכל הויה והוא אחד מסבות הויה כמו שגרגירי הזרע לא יצמחו אא"כ ירקבו קודם לכן בארץ ואח"כ יצמחו וכן טפת הזרע לא יתהוה ממנו הולד עד שתסריח וכ"כ הראב"ד בהקדמת פי' לס' יצירה וכן רמזו חז"ל באמרה מאין באת מטפה הרוחה עכ"ל:

ממי שעבר במעבר השתן כו' שני פעמים עובר האדם באותו מקום שהדם והשתן עוברים דרך שם אחת בכניסתו ברחם האשה והשני ביציאתו לאויר העולם:

אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז:

יכיר מצורת מעמדו מן צורת מעמדו בעוה"ז יכנע וידע שהוא אסיר תפוש ממש ואינו כמשל ודמיון בעלמא שנאמר שהאדם הוא כמו אסיר רק אסיר ממש שהרי נראה שאין לו יכולת לדחות מעליו כל והפגעים והחלאים המתרגשים לבוא על האדם א"כ איננו ברשותו ובבחירתו כמו האסיר:

כאלו לא רוחץ וכו' ולא הפיח ריח הטוב ר"ל שם בקבר מבאיש ריחו כ"כ כאלו לא רוחץ מעולם או שלא הריח ממנו שום ריח טוב בחייו. הפיח מל' הפיחי גני יזלו בשמיו:

והפסק טענותיו ואמתלאותיו שאז במעמד הגמול לעוה"ב לא יהיה לו שום טענה ואמתלא וגם חרטה לא יועיל בעת ההיא:

וחרטתו במעמד הגמול שיתחרט אז על מעשיו המגונים שעשה בחייו כשיענש עליהם וגם אז יראה הגמול הטוב לצדיקים והרע לרשעים ויצר לו ולא יועיל חרטתו כי מי שטרח בע"ש כו':

ומי מכלכל ומי יוכל:

והחמישי כאשר יחשוב בגדולת הבורא יתברך ועוז גבורתו כו' וכיצד יוכל לצייר בנפשו ולתת אל לבו גדולת הבורא ית' כשיתן אל לבו הענין הגדול הזה דהיינו מן המורא הגדולה והנפלאה שהיתה על חסידים ואנשי מעשה שבדורות הראשונים והאחרונים כמה גדולים היו מעשיהם שהיה בידם להחיות מתים ולהמית למי שהיו רוצים כמ"ש חז"ל בגמרא ובזוהר במקומות אין מספר וכן נודע ומפורסם מהנפלאות שעשה האר"י לוריא ז"ל ותלמידיו וזולתם רבים שהיו לפנינו וכאשר יעריך החכמים הגדולים הנזכרים נגד הנביאים כמו אליהו ואלישע ודומיהם המפורסמים ואנו רואים בתנ"ך שהנביאים אחזתם חיל ורעדה בראותם המלאכים וכמו שנזכר בזוהר כשעלה משה למרום:

והמלאכים כורעים ומשתחוים לבורא ית' כידוע א"כ מה אנוש כי תזכרנו איך ירים ראש להתגאות נגד מלך אדיר ונורא ועליון על הכל ואף גם שהוא משקיף עליו תמיד על נגלהו ונסתרו:

ואמר וגו' תהלה לשון הוללות ולעג וגו' אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם וגו':

ובמה שהוא וגו' ר"ל כי אף שלפי גודל יכלתו אין נחשב כל העולם ומלואו לכלום כמ"ש בסוף שער הבחינה במשל הילד היולד בבור ע"ש מ"מ אף לפי דעתנו הקצרה נוכל לתת לב במה שאנו רואין בעינינו בברואיו הגדולים והנפלאים:

כמו השמש כו' כבר כתבתי למעלה דברי הרמב"ם שהשמש הוא מאה ושבעים פעם גדול יותר מכדור הארץ וכדור הארץ יש בהקיפו כ"ד אלף מיל ע"ש. ועכ"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא משחז"ל כל העולם כולו תחת כוכב אחד ולא קשה כלום קושית התוספות בחגיגה ע"ש כי אף שנראים קטנים הוא מחמת גודל: רום המרחק שבינינו ולהם:

ממוצק הוא הדומם בכלל:

וכאשר יחשוב הנלבב בעל לב מבין:

בערך המדברים כמה גדלה מעלתו של אדם על שאר הברואים והוא כנגד גודל כדור הארץ נחשב כאין וכ"ש נגד הגלגל וכו':

והששי כשקורא בספרי הנביאים וכו' וכתב בשער קדושה שער ד' הגאוה היא שורש להרבה עבירות אם בין אדם למקום ואם בין אדם לחבירו כי גורם להזיק לחבירו ולשנאתו ולדבר לה"ר עליו וכאלו רבות ואם בינו למקום שכן כתוב ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ואחז"ל כל שיש בו גסות הרוח נקרא תועבה שנא' תועבת ה' כל גבה לב ואמרו בשמתא מאן דאית ביה וכו' ואין עפרו ננער ושכינה מיללת עליו ושקול כעובד כוכבים וככופר בעיקר וכאלו בא על העריות כולן וכאלו בנה במה כו' ע"ש אמנם הענוה והשפלות אין מדה גדולה הימנה כי משה רבן של הנביאיה בתורה ובמצות וביראת חטא לא נשתבח אלא בענוה והאיש משה עניו מאד ע"ש באורך דברים נחמדים:

והעתקות אנשיו מענין אל ענין זה בונה וזה יושב כגלגל חוזר בעולם כמו שנראה בכל עת וזמן:

ולא יבטח לבו על דבר ממנו במ"ש אשרי הגבר וגו' ולא פנה אל רהבים וגו' שכל הון העולם ותענוגיו נקראים רהבים בספר הזה ועמ"ש בריש שער הבטחון ע"ש:

ואחז"ל הסתכל בשלשה דברים כו' הן הם הדברים הנאמרים בזה הפרק בפרט וחכמינו ז"ל כללו הכל בקוצר דבריהם: