מרפא לנפש, שער שביעי - שער התשובה ט

או בזכרם שזכרם לרעה ומספר בגנותם או שהלשין עליהם וגרם להם רעה:

ומקבץ החוטא ב' הדברים יחד האחד שעשה עבירה לעצמו והשני חמסו ב"א:

בחייו וכו' פי' שלא יאמר אעשה תשובה לאחר זמן כי אינו יודע כמה יחיה:

מאריך ימים פי' שלא יעשה כן יום אחד או שני ימים רק כל ימי חייו:

העשוק הוא הנגזל:

העושֵׁק הוא הגזלן:

העושֶׁק שם הגזלה עצמה:

גזל מריש קורה:

מפני תקנת השבים הא לאו הכי גם ב"ה מודים שמחויב להחזיר המריש עצמה וכמ"ש (בתענית יז) וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם באנשי נינוה כתיב מאי מן החמס אשר בכפיהם אמר שמואל אפי' גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו ע"כ:

למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו העוה בפת"ח הה"א כמו הכבד. יגעו וטרחו לעוות את דרכם:

ונמר חברברותיו וגו' גם אתם תוכלו להיטיב:

למודי הרע כמו להרע:

בין בפגיעה בין בהליכת רכילות פגיעה הוא שיפגע בו ויהרגנו בידים, או ע"י הליכת רכילות כמו שעשה דואג האדומי:

ואשר אכלו שאר עמי וגו' וסוף הענין אז יזעקו אל ה' ולא יענה אותם ויסתר פניו מהם בעת ההיא (בבא תשועת ה' על עמו) כאשר הרעו מעלליהם:

והשבת הטעות י"ג המעוות:

יקבץ און לו שהוא קובץ הרבה עמל ואון על נפשו מעבירה זו של לה"ר מפני שכולל כמה עבירות:

אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תשב באחיך תדבר וגו' והנה כלל שלשתן כאחד הרי שהם שוים:

ואיש ברעהו יהתלו אפי' ברעהו אשר כנפשו יהתל וילעג מחמת רגילותו:

ומשיג במין הזה ר"ל ובכלל העון הזה של המחטיא את הרבים הוא גם כן מי שיש בידו למחות כו' לכן אמרו בגמ' דשבת פ' במה בהמה (שבת דף נ"ד) מי שיש בידו למחות באנשי עירו ואינו מוחה נתפס על אנשי עירו באנשי ביתו כו' ואמרו שם מעולם לא חזר הקב"ה מטובה לרעה רק בשביל דבר זה על שלא מיחו הצדיקים ברשעים כמ"ש והתוית תו וגו' ע"ש. ובס' חסידים בסי' תק"ל הביא שאפי' מי שיוכל לחדש ולכתוב דבר ולא יכתב הוא נענש ע"ז ע"ש ובהקדמה שלי:

ועכבו מזה יחול ממונם שהוא מיחל ומקוה מהם ממון שנותנים לו וע"כ הוא ירא מהם להוכיחם: