מרפא לנפש, שער שני - שער הבחינה ה

אך איזה מין קרוב אלינו כו' נאמר כי באמת שראוי לבחון יכולת הבורא בכל אחד משבעה דברים הנזכרים:

ואם הצורך אליו גדול כו' ופשוט הדבר שצריך לאדם יותר זה בכה וזה בכה אנו חייבין לבחון בדבר ההוא הנצרך לנו ביותר שהרי האדם רואה שאין לו קיום והעמדה בלא דבר זה. אך בזה אין הבחינות שוים ולפעמים צריך לדבר אחר ודבר זה רחוק ממנו ואינו יכול לבחון בו תמיד:

הקרוב אלינו יותר אך מה הוא הדבר שקרוב אלינו תמיד ונגלה לנו חכמת יכולת ה' יותר משאר דברים:

הוא סימן החכמה הנראה במין האדם כו' וכאשר נדקדק לבחון בו מתחלתו עד סופו יתבאר לנו מסוד העוה"ז הרבה והוא מפרש הכל באורך לפנינו:

אשר הוא העולם הקטן האדם הוא עולם קטן כמו שפירשתי לעיל:

והוא הסיבה הקרובה כו' שקרוב הרבה להבין שהאדם הוא עיקר מכל הנבראים שהרי הוא כבעל הבית המשתמש בכל אשר בו וכתב רבינו סעדיה גאין ז"ל כי המנהג להבניה משימים כל דבר נכבד באמצע הדברים אשר אינם נכבדים כמוהו כן האדם הושם באמצע העולם כו' ע"ש כמו שכתוב אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי ע"כ:

ואח"כ נעיין בתועלותיו שיש כמה דברים שהם תועלת לאדם כמו שמפרש לפנינו כמו מזונו משדי אמו והבכיה לקטנים מן החולאים ע"ש:

ותכלית ענינו ועוד שאר דברים זולתם שהוכיח לקמן:

כל מה שנוכל לעמוד עליו כלומר עד תכלית וסוף מענינו שאין לדבר ממנו עוד כמו ותכל כל עבודת:

שהפילוסופיא ר"ל שהחכמה בכלל. כי כל החכמות וכל החקירות בכלל נקרא בלשונם פילוסופיא ואמר שהחכמה בכללה היא רק שידע האדם א"ע. כאשר זכר לפנינו קצת ממנו:

כמה שכתוב ומבשרי מעצמי ומבשרי אחזה ואבין את אלוה שהוא בורא חכם ויכול:

כמ"ש כו' אודך אודה אותך על כי כו':

לא נכחד לשון מניעה לא נמנע ממך מלדעת מספר עצמותי אף שעושיתי בסתר במעי אמי:

רקמתי בבשר וגידים:

בתחתיות ארץ במדור התחתון שבמעי אמי:

גלמי גושם שלי ראו שם עיניך: ועל ספרך כלם כל אברי וגידי או כל הנבראים הם כתובים בספרך: ימים יוצרו כל הימים הם נצורים וידועים לפניו ולא אחד בהם מכל הימים שלא נודע וגלוי לפניו יתברך בתחלה:

אל תחלת האדם מהו תחלתו של אדם ומאיזה דבר נתהוה ואז תראה איך נתהוה והמציאו מן האפס והאין שלא היה בדברים ההם שום צורה ודמות אדם ונברא מהם:

והוא צאתו שתחלת יציאתו והוייתו הוא מהיסודות שהרי הוא נברא מזרע האיש ודם האשה והזרע והדם נתהוה מהמזון שניזון האדם ממנו והמזון הוא הצומח והצומח נתהוה מהד' יסודות שמכולם נתהוה הצומח וא"כ תחלה היה לו צורה ותכונה של ד' יסודות ומצורה זו נהפך לצורת הצומח והמזון ואח"כ לצורת הזרע והדם ואח"כ לתכונת החי שניתן בו חיות התנועה שם במעי אמו ואח"כ ניתן לו צורת אדם והוא האדם שגדרו הוא חי מדבר מת שבגדר חי הוא נבדל מכל הברואים ובמיתה הוא נבדל מעליונים וזה גם כן תקנתו שהבחירה נובע מהמיתה וכנ"ל דאם לא היתה המיתה לא היתה הבחירה ונהיה כמלאכים שהם עומדים והאדם הוא מהלך ממדרגה למדרגה כידוע ועוד שאין כוונת הבריאה שיהיו הכל כמלאכים ועיין במ"ה:

והוא הולך ר"ל והוא הולך ומתגדל:

בשינוים בכמה מיני שינוים בין בענין מחיתו ומזונו שפעם הוא כך ופעם הוא כך וכן בטבעו שפעם טבע האדם כך ופעם כך והם סבותיו וגלגוליו והמה מתחלפות בין בבטן אמו וכן אח"כ:

ומצועים מתמידים ויש ב' דברים שהם ממוצעים לקשר הנשמה בגוף שהם שני הפכים ובדברים ההם הממוצעים מתקשרים יחד ונתחברו והם רוח החיים והחום הטבעי והדם וכו' כמ"ש לפנינו והמצועים האלו הם תמיד באדם כל זמן שהוא חי:

מחוברים במחשבה נכונה וכו' כי מי יוכל לחבר הד' יסודות זה לזה או לקשר הנשמה עם הגוף ומזה תראה סימן הטובה והחכמה והיכולת מה שהראה הש"י באדם:

השתכל וחשוב בשרשי חבורו כו' והם נפשו וגופו שהרי הדבר ידוע ונראה שהאדם מחובר מגוף ונפש וזה בלא זה אין לו קיום בעולם. והגוף מורכב מהד' יסודות שהם אש רוח מים עפר שהם מובדלים זה מזה:

בטבעם שאינם שוים זה לזה והש"י חבר אותם וקשרם קשר אמיץ שלא יתפרדו עד עת קץ:

מתאחד במראיתו לפי הנראה האדם דבר אחד מחתיכה אחת:

ומתחלק בטבעיו ויש בו כמה מיני טבעיות העין רואה והאוזן שומעת והפה מדבר והאברים הפנימיים יש לכל אחד טבע אחרת כמו שיתבאר לפנינו:

וחבר אליו אל הגוף:

עצם רוחני אוירי בריה שלמה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים כמו הגוף והיא בעצמה אוירי כאויר ורוח שאין נראה לעין כמו מלאכי מעלה שהם אישים רוחניים.

וזה העצם הוא נפשו כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים וגו' שיש בו חיות:

אשר קשרה בו בגוף שלא יכלו להתחבר ולהתקשר נפש בגוף שהם שני הפכים לכן צריך אמצעיים שהם ראוים לזה ולזה כי יש בהם קצת רוחניות וגשמיות ובזה נתקרבו ונתקשרו הקצוות זה לזה:

והם רוח החיים שהוא נושף ומנפח תמיד באפיו לתוך גופו וממנו נתהוה החום הטבעי שבאדם והחום הטבעי שוכן על הדם כי נראה כשהחום גובר גם הדם שבגידיו דופקים יותר מההרגל ואם כן הנפש שוכן על רוח החיים והחום הטבעי והדם שהם האמצעיים שבין הנפש והגוף:

והגידים שיש בהם דם:

והעצמים ונראה לגרום העצבים כי כן נמצא ג"כ בספר הכוזרי ובמורה ע"ש וכ"כ לקמן בשער עבודת ה' העצבים והם גידים שיש בהם הליחה עבה ויש בו יותר גשמיות מהדם:

והעורקים ומצאתי בספר המורה ח"ג פ' ל"ב וז"ל העצבים הם כלי החוש והתנועה והעצבים נולדו מן המוח ומחוט השדרה וגם יוצאים בעצבים חוטין וימלאו החוטים בבשר ונעשה עורק אחר כך יצא העורק מקצה העצב ויתקשה ויתערב עמו מחבל חתיכות קשות ונעשה ממנו מיתר וידבק המיתר באבר ויחובר בו אז יוכל העצב להניע האבר על זאת המדרגה עכ"ל:

ושם להם סבות להגידים והעצבים ולכל הנזכר:

לשמרם ולהגן עליהם כי אם יהיו הגידים כך מגולים בלא בשר ועור לא יוכלו להתקיים מקור וחום ומשאר פגעים. וז"ל הכוזרי במ"ב. והנפש לא תתחבר כי אם ברוח חם טבעי ואי אפשר לו בלתי לב שיקשר בו הקשר כלהב בראש הפתילה דמיון הפתילה הוא הלב והלב צריך אל משך הדם והדם לא תתהוה כי אם כשיבא לכלי העיכול ע"כ הוצרך אל האצטומכא והכבד ושמושם כו' ע"ש ור"ל כל הגוף הוא מגין ומשמש להנפש וכ"כ לקמן:

ואח"כ חשיב איך השם יתברך ברחמיו מתנהג עם האדם מתחלת בריאתו בחסד וחנינה:

אשר שם לו בטן אמו למצע ששוכב בבטן אמו כבמטה מוצעת כדי שיהיה שם שמור מכל הפגעים וכמו ששוכן במבצר חזק שלא יוכל שם דבר להזיקו ויש לו שום מזונותיו מוכנים ממה שאמו אוכלת:

והוא הולך וגדל אח"כ נתגדל שם במעי אמו מעט מעט:

עד שיחזק על התנועה והתנודה שיוכל להתנענע שם ל' נע ונד:

עם הגעתו אל מזונו כו' אף שנתגדל שם כל יום מעט יותר וצריך שם למזון יותר ואין בריה שיוכל להמציא לו מזון אע"פ כן הוכן לו שם כפי צרכו אם מעט מעט ואם הרבה הרבה:

ואח"כ יצא כו' שלא יוכל האדם לעשות שום דבר המסייעו כדי שיוכל לצאת מרחם אמו:

הידעת עת לדת יעלי סלע פירש רש"י יעלי סלע אשטנבו"ק ושונאה את ולדה ועולה לראש סלע גבוה כשכורעת לילד בדי שיפול לארץ וימות והקב"ה מזמין לה נשר ומקבלה בכנפיו:

הולל אילות תשמור לשון חיל כיולדה האילה רחמה צר ואין הולד יכול לצאת. ובשעת לידתה הקב"ה מזמין לה דרקון ומכישה ברחמה ונפתח ואם מקדים ומאחר רגע מיד מתה ע"כ:

חלש בחושיו שאין לו חוש השמע וחוש הריח וחוש הראות אע"פ שיש לו עינים ואזנים וכו' רק חוש המשוש והטעם:

ויהפך הדם אשר היה כי מן הדם היה ניזון שם במעי אמו ועתה הדם נעכר ונעשה חלב:

נגר ערב לשון מים הנגרים כלומר דבר הזב והוא מתוק ונובע כמעין הנובע:

ואיננו רב כו' ר"ל אין החלב הרבה יותר מדאי שלא יכבד משאו על אמו:

ויגר מבלי מיץ שלא יזוב מעצמו בלא מציצת הילד וישפך לאיבוד:

ולא מעט וגם אין החלב מעט יותר מדאי שלא יהיה לילד יגיעה רבה כשירצה למצוץ החלב משדי אמו:

ומחנותו בזה ועוד תראה רחמיו וחנותו יתברך בדבר הזה שהנקב הוא בדרך ממוצע כפי הצורך שאם היה הנקב רחב וגדול היה החלב זב מעצמו בלא מציצה וגם אם היה הילד רוצה לינק היה נשפך הרבה בגרונו והיה נחנק הילד וגם לא צר וקטן הרבה שלא יהיה טורח גדול להילד להוציא החלב ולינק:

אחר כן יחזק גופו וכו' יתנהו האלהים להן וכו' כן נתן ה' יתברך בטבע האדם שימצא הילד חן בעיניו דאם לא כו לא נתגדל שום אדם:

יותר מעצמם יותר ממה שישגיחו על עצמם הם משגיחים על הילד:

וחתול בל'א (וויקלען) כמו והחתל לא חתלת:

ולדחות מעליו כל נזק על כרחו אעפ"י שהוא צועק ובוכה במה שרוחצין אותו וכיוצא בזה הם יודעים שיש בזה טובתו:

ולא יתקצפו ברוב צרכיו ומעוט הכרתו כו' כלומר אעפ"י שצרכיו מרובין והוא ר"ל הילד אינו מכיר מה שהם סובלין כו' ואינו מחזיק להם טובה על כך:

אך הגדל הדאגה לו מלבם כו' למ"ה. מלבם מעצמם ואין מי שיכריחם לכך:

וכבר למד לדבר על סדר ודלוג קצת דברים יוכל לדבר כסדר כדרך ב"א וקצת דברים הוא מדלג תיבות שאינו יכול לדבר בסידור היטב:

ומרוב הטובה על האדם שאיננו משכיל כו' שהיה הדין נותן לכאורה שישכיל האדם תיכף בעת ילדותו ולא יהיה נעדר השכל כל ימי ילדותו ואמר שגם זה הוא לטובה גדולה שלא יכיר ויבין חסרונותיו נגד נקיות הגדולים והילוכם והיה מת מחמת דאגה ויגון:

ומן התימה בענין בכייתו שלכאורה יחשב שהוא רע לו ובאמת יש לו תועלת בבכי להתיך הליחה במוחי הילדים וכמה מאורעות רעות יוכלו לבא מהליחה ההיא ובבכיה ינצל מהם:

ומרוב חנות הבורא שהוא מחליף את שניו זו אחר זו כי כך הוא הטבע השיניים הצומחים בעת יניקת הילד הם נופלים וצומחים אחרים תחתיהם וכן אמרו חז"ל בקדושין שן דחלב אין עבד יוצא בו לחירות ע"ש:

שלא ימנע מאכול כו' שלא יהיה הילד נמנע מלאכול כמו כי שכחתי מאכול לחמי ור"ל אם היו כולם נופלים בפעם אחת לא היו לו שיניים לאכול עד שיצמחו אחרים לכך מחליפים זו אחר זו בסירוגין:

ואח"כ יעברו עליו חלאים כו' כי אם היה לב"א תמיד טובות בעוה"ז ישכח ולא יזכור עניני אחריתו ויבטח בעוה"ז וילך אחר שרירות לבו ותאותיו כל הימים ולכך היה מחכמת הבורא יתברך לשלח עליו לפרקים חלאים רעים ואפילו בקטנותו כדי שיכיר וידע שאין לו טובה גמורה בעוה"ז ואף בהיותו בטובה גדולה יוכלו החלאים רעים לערב שמחתו ולא יבטח בעוה"ז ובתאותו שהם מוציאים את האדם כו' והטעם הזה הוא נכון מאד ליישב בזה כמה דברים זרים כמו שמבואר:

ואח"כ ישיב אל לבו כו' איך כל אבר ואבר שבאדם הם לתקנתו ולתועלתו ואם יחסר אחד מהם איננו מתוקן ונשלם:

והאצטומכא לבשל המאכל והוא (המאגען) בלשון אשכנז:

והלב משכן חום הטבעי שבלב יתקבץ הדם מכל הגוף ובו נקשר הנפש החיוני כמו האש בפתילה כמש"ל דברי הכוזרי ע"ש:

והמוח שם שוכן נפש השכלי:

ושורש העצבים עיין מה שכתבתי לעיל דברי המורה (ועיין במנוח):

ואשר יעלם ממנו כו' ויותר נעלם מאתנו תועלת האברים ממה שאנו יודעין ונראה לנו:

וכמו כן תראינה פעולות הטבע בתוך הגוף כו' והוא דבר נפלא מאד שהאדם איננו יודע מאומה מכל המעשים אשר נעשו בתוך גופו כי המזון נעכל בתוך גופו וכל אבר נוטל חלקו ממנו להיות ניזון ממנו בלי שום סיוע מהאדם רק מחכמת הבורא יתברך שנתן בטבע שיעשו הכל מעצמם בלא סיוע ועזר כמו שמפרש:

תעלה ל' בריכה וסילון ישר:

המרה אדומה י"ג מרה ירוקה:

והשלפוחית הוא כיס השתן בל"א בלאו:

ותחלינה אותו אם ישפך או יבא דבר מהמזון וממותריו שלא במקומו יחלש האדם:

הקנה נבוב חלול ופתוח. נבוב לוחות מתרגמינן חליל לוחין:

והטעמים ר"ל הנקודות:

הנצוק הנשפך בגרונו יהיה מעט מעט בעוד שסוגר בשפתים דאל"כ היה מוכרח לשפוך הרבה בפעם אחת ויחנק בגרונו:

כח המבשל ובס"א כח הזן:

והוא כחצר המלך והגוף הוא כחצר המלך שהמלך שוכן שם והוא השכל וכל האברים הם כעבדים שבחצר ועליהם פקידים ונציבים לתת מזון להעבדים כדי שיוכלו לשרת את המלך השכל ומעתה לא נפלאת היא ולא רחוקה למה האדם נקרא עולם קטן כי מתנהג בו כבכל העולם בכלל כנ"ל:

אחד מהם עומד לצרכי העבדים שהוא יודע מזונו של כל אחד מהם כן הוא כח המושך שמקבל המאכל כפי מזון של כל אבר ואבר והם העבדים:

ולהגיעם אל גזבר המלך והוא מוסר הכל אל גזבר המלך שהוא האצטומכא:

ופקיד שני לקבל כו' והוא כח המחזיק שאוצר כל דבר המובא אליו שלא יבא שום דבר ממנו לאיבוד עד שיצטרך ליקח ממנו להכין ולתקן כל דבר:

ופקיד שלישי להכין כו' הוא כח המבשל שמבשל המאכל ומחלקו לכל הגוף לכל א' חלקו:

ופקיד רביעי לכבד כו' הכח הדוחה הפסולת מהגוף שלא יתרבה הפסולת והזבלים בתוך הגוף:

אחרי כך חשוב בכחות הנפש שנתן השם יתברך בנפש כמה מיני כחות שכח זה אינו ככח זה וכלם הם באחדות וכל אחד מהם צורך לדבר אחד לתועלת האדם:

מה שיש לו מה שכבר עשה:

ומה שיש עליו לעשות עוד הן לאלהים או לב"א:

ולא יועילנו נסיון ואם הקב"ה שולח עליו יסורין לנסותו הילך בתורתו אם לא והוא ישכח הכל ולא ידע להיטיב דרכיו או אם הוא ינסה דבר לא ידע להשמר מזה פעם אחרת מאחר שישכח הכל:

ולא ישקול דבר במה שעבר למשל שהוא עושה עתה דבר לא ישקול בדעתו ליקח ראיה מדבר שעבר עליו כיוצא בזה:

ועל מה שעתיד להיות ר"ל מה שרגיל להיות מה שיולד מהדברים כיוצא בזה מה שהוא עושה עתה:

במה שיהיה במה שיוכל להיות ג"כ במעשה הזה הסוף והתכלית ולא יתן דעתו לכל זה מאחר שאינו זוכר מה שעבר:

אך הוא קרוב להתפשט מן האנושיות כי יהיה כבהמה בלא זכרון:

ולא היה טורדו ממנו שום דבר כו' אפילו בשעת שמחה שדרך לשכוח העצב והוא לא ישכח ולא יסיחנו מדעתו לעולם:

ולא היה מקוה מנוחה ממקוה ממה שרגיל להיות בו תקוה לנוח מעצבון:

ולא התעלם ממלוך לא היה מתעלם מלהיות נמלך תמיד ולהועץ על כל מעשיו אם יעשה או לא וידאג תמיד שמא יהיה כך או כך ולא יסכים על דבר לעשותו:

במדת הבושת כו' וכן אמרו רז"ל בושת פנים לגן עדן ואמרו כל אדם שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא כדכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ואמרו יה"ר שתהא מורא שמים עליכם כמורא ב"ו כו':

ומן התימה הגדול ויש לאדם לתמוה על זה מאד ולשום אל לבו חכמת הבורא יתברך בענין הבושת שטבע האדה להתבייש בפני ב"א ולא ניתן בו הטבע ג"כ שיתבייש לפני הבורא יתברך שהרי אין ספק שהבורא יתברך משקיף על האדם ורואה מעשיו כי מי שיוצר יחד לבם ע"כ מבין אל כל מעשיהם ואמר שהטעם הוא מפני שלא יהיה האדם מוכרח במעשיו כי לא יחטא לעולם אם יחשוב האדם שהמלך הגדול הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים ס"א עי' שם ואם יהיה כן בטבע שיתבייש האדם בפני השם יתברך כמו לפני בני אדם יהיה מוכרח ולא יהיה ראוי לגמול מאת הבורא יתברך ובאמת הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדי שיהיה לו שכר ועונש על בחירתו:

אבל אנחנו כו' מדרך הבחינה שמי שיצר אותנו ונפח בנו נשמתנו בדין הוא שיודע כל מעשינו:

ודעתנו ושאנחנו יודעים שהוא משקיף על הנגלה והנסתר מכל מעשינו:

אך רב טוב האלהים עלינו בשכל ובהכרה ר"ל טובה הגדולה שעשה השם יתברך עם האדם מבלתי שאר בעלי חיים במה שחננו בשכל והכרה אין צורך לבאר תועלתו כי הוא מבואר:

מבלעדי מי שפקדם ממנו רק אם נמצא אדם שלא יוכל להנהיג א"ע בדרך טוב וישר הוא מפני שפקד ר"ל שנחסר השכל והכרה ממנו:

לפגע כו' והוא מחמת פגע רע רחמנא ליצלן שאירע במוחו כאותן השוטים והמשוגעים רחמנא ליצלן:

אך המדות הטובות שנוכל להגיע עליהן על ידי השכל הן הרבה מאד:

לא יכילהו זמן אין השם יתברך תחת הזמן שהעבר והעתיד הכל לפניו כדבר ההווה עתה ברגע אחת כי הזמן נמשך אחר גלגל היומי שבו נדע אנחנו הימים והשנים וזה הכל נבראים מאתו יתברך ואיך יפול הוא חס ושלום תחת הזמן והזמן נברא מאתו והוא היה והוה ויהיה קודם הזמן ואחריו ואף על פי שאין בנו כח להבין את זאת כבר אמר הכתוב כי גבהו שמים מארץ וגו' כמו שכחב הרמב"ם על המשנה וכולם נסקרים בסקירה אחת. ע"ש דברים נחמדים ובספר שומר אמונים האריך בזה:

ולא מקום שהשם יתברך הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ומקיפו שהרי השם יתברך אין לו תכלית וגבול והמקום ג"כ נברא מאתו יתברך:

נעלה ממדות הברואים שהוא נעלה ומרומם שיהיה לו שום מדה כמדת הברואים דאם לא כן יהיה שוה הבורא לנברא כנכתב לעיל בשער היחוד וכן הוא מרומם משיהיה לו דבר כמחשבת הנמצאים כמו שכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם:

וחיוב עבודתו לאשר יאות לו ר"ל ובשכל נשפוט שראוי ונכון לעבוד את השם יתברך בעבור שהוא ראוי לזה מחמת גדולתו ורוממותו:

ובעבור טובתו שהוא מטיב עמנו תמיד לכל אחד בפרט ולכל בני העולם בכלל א"כ ראוי לעבדו יתברך:

ובשכל יאמן אצלנו כו' יאמת אצלנו שתורת משה אמת ואנחנו חייבים לקיים את התורה כמו שיאומת אצלנו מאבותינו ומשכלנו:

ומפני שכל האדם והכרתו הוא בא לידי חשבון בעבור השכל חייב האדם לתת דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה:

ומי שפקד שכלו שחסר ממנו השכל הוא מסולק ונפטר מכל המעלות והמצות כולם ואין לו גמול ועונש:

ובו יראה מה שנעלם מחושיו הגשמיים מן הנראות אף שאנו רואים כמה דברים בעינינו שלא נדע סבתם רק על ידו השכל נוכל לשפוט מאין באו:

כנסיעת הצל על ידי הצל מהחמה נוכל לידע השעות ביום על הנכון ונקרא בל"א זאנען ווייזער:

ומעשה הטפה האחת בצור החלמיש לפעמים נוטף טיף אחר טיף על צור החלמיש ונעשה ממנו רושם וגומא בצור והשכל גוזר שמחמת אורך הזמן יוכל טפה אחת מן המים לעשות רושם גדול וגומא אפילו בצור החלמיש ומזה יוכל האדם ליקח ראיה שההרגל בכל דבר שהאדם חשק בו יעשה בו טבע באורך הזמן. ודברים האלה מצאתי בס' פרקי דר"א שע"י צור החלמיש כנ"ל בא רבי אלעזר בן הורקנוס לכל המעלות אחר שהיה מתייאש מהן ע"ש:

ובו יעביד שאר מיני חיים בתועלותיו ובשכל ישעבד עם בעלי חיים לצרכו הסוס לרכוב והחמור לשאת משאו והצאן והבקר למאכלו ומלבושו:

ויכיר כו' על מרחקיהם כמה רחוקים זה מזה וממרכז הארץ:

ויבין הערכים כו' ז"ל מ"ה הם היחסים שבחכמת המספר והשיעור כגון שנאמר ערך שנים בארבע כערך שלשה בששה כן הוא בתשבורת והנדסה ערך קו ב' אמות בד' אמות כערך קו של שלש אמות כו':

בחכמת הדבור היא חכמת ההגיון:

תמצאם בתכלית התקנה והתועלת לו כאשר זכרנו בשכל ר"ל כל המדות שבאדם תמצא שהם הכל בתכלית התקנה והתועלת על ידי השכל ובלעדי השכל לא יתקן לו שום מדה ושום מעשה כאשר זכרנו מעט מהרבה ממעלת השכל:

צוות בחבירו חבורתם אם לא ידברו ביניהם מה תועלת בחברתם כמו שאמרו רז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה שיהיו חברים לזה הצדיק:

ובדבור יראה היתרון בין ב"א מי הוא החכם יותר אבל בשתיקה גם אויל מחריש חכם יחשב אין יתרון לחכם על טפש ובדבורו של אדם ניכר אם הוא אדם חשוב או גרוע:

כי האדם והלב והלשון כו' כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה מתרגם לרוח ממללא:

ואחר כך כו' המכתב והכתיבה המכתב הם האותיות והתיבות הנקראים. והכתיבה היאך כותבין אותן ובמה כמו הדיו והקולמוס:

שאפשר שבהגיעם אליהם חיי רוחם כו' שעל ידי אגרות וכתבים שיגיע לאדם מחברו הנאהב לו מאד תחי רוחו כמו ותחי רוח יעקב:

והצלתם מרעתם ועל ידי אגרות יוכל להנצל מכמה רעות וכיוצא:

ויתחברו הענינים המפוזרים בלבבות כי כמה דברי חכמות וחידושים המפוזרים בלבבות החכמים שלא יודעו ולא יצאו לאור אם לא היו יכולין לחבר אותן בספרים בכתיבה:

והענין רב מהשלים והענין הזה ר"ל לפרש ולבאר הצורך אל הכתיבה והמכתב רב מאד לפרש הכל ולהשלים הביאור בו כי רב הוא ולקצר אנו צריכין:

ומהשלמת הטובה על האדם שהוכן לו כף ואצבעות לתקן בהם הרושם כו' ואף גם בזה נשלם טובה לאדם כו':

וקדיחת האש ר"ל שהכין לו כף ואצבעות שיוכל לתקן בהם האש והעצים לקדוח ולבער האש לצורך בישול הדיו והצבע לצורך הכתיבה ולשאר דברים:

אך הבחינה כו' וע"כ שונים אותם הספרים ר"ל וע"כ נמצא בספרי נביאים וכתובים שמדברים ומספרים מהם הרבה:

הגלגלים והחלוקים בתנועות משתנות עיין לעיל שער היחוד פ"ו ומה שכתבתי על זה ועיין בר"ה בתוי"ט הציור על זה:

לסדר ענין הכל בהם ובהם מסדר העולם לידע בהם יום ולילה וימים ושנים וקיץ וחורף וכן כל צרכי העולם הזה על ידו כמו בישול הפירות וכיוצא וכשיסתכל האדם בכל זה יראה מסימני היכולת:

ומן המופלא כו' השמים כי בכל מקום כו' יראה חצי הגלגל ר"ל חצי הכיפה והיא גדולה עד מאד והוא רק קצת הגלגל הסובב את כל כדור הארץ ויושביה:

וכשמסתכל בו האדם על דרך הבחינה וכו' צא ולמד מהשמש שכתב הרמב"ם שיש מופת חותך שכדור השמש לבדה היא גדולה מכדור הארץ מאה ושבעים פעם וכדור הארץ יש בהקיפו עשרים וארבעה אלף מיל. ומעתה נוכל לציור בדעתנו מגודל כדור השמים שהשמש קבוע ברקיע כקערה קטנה וכיתד הקבוע בבית גדול שאיננו נחשב עד הבית לכלום כך השמש הוא עד כל כיפת הרקיע ואם כן יראה ורעד יבא באדם כשמסתכל ברקיע השמים ויבין מי ברא אלה בחפצו שאין תכלית ליכלתו וחכמתו וגדלו ובזה לבד יוכל האדם לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כי הוא רואה אותו תמיד:

כי כאשר כו' שהרי אנו מתמיהין אם אנו רואים דברים גדולים וחזקים ומבצרים ממעשי ב"א הקדמונים ומה נחשב זה שהרי גם אנחנו יכולין לעשות כמעט כאלה ואע"פ כן אנו תמהין מאד על גודל גבורתם ואם כן כמה אנו חייבים שתגדל תמיהתנו על בורא שמים וארץ כו':

[ולא על דבר פי' שום דבר לא היה מכריחו ע"ז וזהו שסיים אלא בחפצו כו']:

ומן הטובות כו' תמצא שכל מה שברא הש"י בעולמו יש לאדם בו תקנה ותועלת כי החושך אף שלפי הנראה אין בו תועלת באשר שב"א מוכרחים להשתומם בלילה לפסוק ממעשיהם עכ"ז הבוחן בו באמת יראה שהלילה הוא תועלת גדול לב"א:

ולולא חשכת הלילה כו' והוא דבר מבואר להוציא מלבן של צדוקים שאומרים שהלילה הוא העדר כו' כמו שכתוב לעיל בשער היחוד פ"ו ע"ש:

ומן התימה שיהיה מראה השמים כו' שהוא נוטה אל השחור כו' ר"ל כמראה טחול (בל"א בלאה) שהוא קרוב למראה שחור:

ומכחו המיוחד לו למראה השחור והדומה לו שיש לו כח זה:

שהוא מקבץ אור העינים אליו אל המראה השחורה. שהרי כותבין שחור על לבן שיפול עין הקורא על השחור ולא על הלבן:

ומחזקו שמראה השחור מחזק אור העינים שהרי תולין מסך שחורה על עינים חלושים ומתרפאים:

וכן שאר החכמה בשאר הבריות כי כל בריה יש לו אברים וכחות כפי טבעו וכפי צרכו:

ומרב טוב כו' וממה שראוי לך להבין כו' והיא התנועה כו' ר"ל שהרי אנו רואים שכל הבריות שבעולם יכולין להתנענע הנה והנה וממקום למקום ואין החושים הגשמיים שבאדם משיגים הכח הזה שבו מתנענע לא בשמיעה ולא בראיה ולא במישוש ולא בריח רק אנחנו משיגים זה בשכל שיש ע"כ איזה כח ונפש שבו מתנענע והתנועה בעצמה אנו משיגים בחושינו שהיה בתחלה כאן ואחר כך במקום אחר:

[הג"ה רבותינו ז"ל דרשו מלת וחתכם וחייתכם כלומר בעוד שחייתכם בכם יראה מוראכם וכו'. מנוח הלבבות]:

ולולי התנועה לא היתה נגמרת כו' כי אם היה הכל בלי תנועה כאבן דומם היאך היה נגמר מהן שום דבר החרישה והזריעה ולא שום דבר בעולם:

[הג"ה ע' כל זה במנוח]:

וכשתבין סוד התנועה שאין לך דבר שאין בו כח להתנענע אפילו הדומם מצמיח הצומח בכח התנועה שבו וכן כולם:

אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא כו' שהכח הזה שיש באדם שבו מתנענע הוא כח רוחני והרוחני בודאי דבוק ונקשר ברוחני שהוא חפץ הש"י ובתנועה הוא יתברך נוהג את האדם ככל אשר יחפוץ כרסן הבהמה ביד המנהיג כן אנחנו בידו ית' בכל תנועותינו הקטנה והגדולה הגלויה והנסתרת הכל הוא בידו וברשותו ברצותו נוכל להניע היד והרגל וכל שארי האברים וברצותו קושר אותם שלא נוכל להניע בהם כמו שמצינו בירבעם ותיבש ידו ולא יכול להשיבה אליו וגו' וכן כל אדם הוא ביד הש"י ונקשר בו יתברך:

חוץ ממה שהם ברשותך מבחירת הטוב והרע שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כמ"ש ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים ור"ל רק את זו לעשות טוב או רע אותה התנועה בידנו דאל"כ היה מוכרח ובטלה שכר ועונש:

וכאשר כו' ולכך ראוי לך שבכל תנועה תזכור ותפקוד ותחשב עם עצמך מה תעשה בתנועה זאת שלא יהיה דבר שלא ברצון הש"י שהרי אתה נקשר בו ובידו לשנותה ואם כן תעשה כל מעשיך ותנועותיך לש"ש ותתבייש ממנו תמיד שהרי הוא תמיד עמך בכל מעשיך:

[הג"ה מלת בו מוסב עליו יתברך]:

ותמסר לדינו ר"ל תבטח בו שכל מה דעבד לך הוא בודאי לטוב:

ורצה בגזרותיו שכל מה שגוזרין עליך תהיה מרוצה בו:

ותגיע אל רצונו אז תגיע אל רצון הבורא יתברך והוא ירצך שאין לך מדה טובה ממנה אם הש"י מרוצה בנו ובמעשינו שזה תכלית האדם בעוה"ז ובעולם הבא כמ"ש לעיל בהקדמה ויתבאר עוד לפנינו בעז"ה. ובמ"ה פירש סוד התנועה בענין אחר ע"ש ולא ידעתי היאך הוא מפרש כל הענין של התנועה עד הנה והמבין יבין:

וממה שראוי לך כו' באחרית הדברים כו' שיש דברים הרבה שמזדמנים לנו ונראים קשים עלינו וסוברים שהם לרעה ובאים על כרחנו ולבסוף נראה אחריתם משובח וטוב והוא אמרו:

כי הרבה דברים באים על כרחנו ושבח ר"ל וישובח אחריתם:

ובהפך נמצא גם כן שתחלתה טובה וסופה רעה ולכך ראוי להסתכל תמיד על סופן של דברים ותכליתן וכן כתב הרמב"ם במשנה חייב אדם לברך כו' לפי שיש דברים רבים נראים בתחלתם טובה ויהיה אחריתם רעה וכן להיפך וסיים על כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבא עליו צרה גדולה מפני שאינו יודע סופה עכ"ל:

כלילת ל' כולל ור"ל שהגשמים הם מתנה טובה וכולל כל בשר וצמח האדמה שלא היה להם חיות מבלי גשם והם יורדים בעת הצורך וראוי לבחון שהם טובות הבורא יתברך:

לשום שפלים למרום השפל שיש לו תבואה הרבה יתרומם ויתעשר:

וקודרים ומי שהיה קדור ושחור בפניו מחמת הרעב:

שגבו ישע בהשובע:

ומן התימה כו' כי גרגיר אחד מוציא אלף גרגרים ויותר וכו' והוא פלא וטובה כפולה למקום עלינו דאל"כ שלא יוציא סך רב כזה איך היו מתפרנסים ב"א והיה עמלם לריק:

ונמצאו אילנות גדולים כו' וגדול מאד כן גורס במ"ה:

על ההקשה אשר זכרתי מן הכפל ר"ל שדבר זה שמגרגיר אחד יוצא ששת אלפים גרגרים הוא פלא גדול ויש דוגמתו בעולם מה שנמצא וכל אדם רואה אותו שאילנות הגדולים מאד שרשם גרגיר אחד לבד ויש באילן כמה כפלי כפלים יותר משבלים ולפי ערך ודמיון אשר זכרתי בהשבלים ובגרגרים שהוא דבר נפלא ובאילנות הוא דבר גדול ונפלא יותר ויותר:

אך הטרפים המיוחדים לאישי מיני החיים כו' ר"ל כאשר יתבונן האדם איך ובמה ניזונים כל איש ואיש ר"ל הפרטים של כל מיני החיים שעל פני כל האדמה שזה פרנסתו מזה הדבר וזה מדבר אחר וכלם ישבעון טוב ואינם מתים ברעב והש"י מכין מזון לכלם ולפרש הדבר הזה אין לספר ואין להאריך בו כי מכל אחד לבדו יש די לבחון בו יכולת הש"י וחכמתו וטובו יתברך ובפרט כל אדם יכול לבחון בפרנסת עצמו *[אמר בעתו שבכל ענין יש עת מיוחדת למאכלו כאמרם ז"ל שיש בריה שאוכלת ביום ויש שאוכלת בלילה]:

והגדולה שבטובות כו' והראיה החזקה עליו היא התורה הנתונה כו' ר"ל מי שנותן לבו ודעתו בדבר הגדול ההוא של מעמד הגדול על הר סיני ונתינת התורה ויציאת מצרים ומה שנלוה לזה שראו כלם עין בעין כי השם הוא האלהים ואין עוד מלבדו ואשר לו הכח לשנות המנהגים והטבעים בכל עת שירצה ואין מי שימחה בידו וכל זה היה במעמד כל ישראל שהיו יותר מת"ר אלף לבד נשים וטף וערב רב ואין מי שיוכל להכחיש את זאת מכל האומות בעבור פרסומו וא"כ אין לך להביא ראיה גדולה וחזקה על בורא עולם יתברך יותר מזו וכבר האריך בדבר הזה בספר הכוזרי בדברים רבים נכוחים וישרים למוצאי דעת והוא יסוד הספר מקצה אל הקצה וכמ"ש לעיל ע"ש:

ואם יבקש האדם בזמן הזה כו' ר"ל שכל זה והדומה לזה שעשה לאבותינו עושה ה' עמנו:

וסדור ענינינו שאנחנו מקיימים סדר תורתנו ומנהגינו ביניהם:

ואני עתיד להרחיב כו' זה קאי על תחלת דבריו שזכר בדרך כלל מהטובות שעשה השם יתברך עמנו בנתינת התורה:

וממה שראוי לתת אל לבך ולבחון בו ר"ל חכמת הבורא יתברך וטובו איך נתן בלב כמה אלפי אלפים בני אדם להסכים לדעת אחת למנות עליהם איש אחד למלך עליהם אף על פי שדעות בני אדם חלוקים זה בכה וזה בכה וזה הכל לטובתם כדי שלא יתקלקלו עניניהם כקדירה דבי שותפי וכשאין מלך איש הישר בעיניו יעשה:

ועכ"ז שהמושל בהם שומר חקי התורות ר"ל שהש"י נותן בלבו שינהג ממשלתו בצדק ובמשפט ולענוש הרשעים ולבער הרעים ולהיטיב לעובים כדי שתכון ממשלתו ועושה רצון הבורא יתברך:

ומה שצריך לך לבחון בו כו' בזהב ובכסף שיסכימו כל בני אדם לזה שיתאוו לצבור כסף וזהב שכל אשר יש תחת ידם ימכרו בעד הכסף והזהב אע"פ שמה שיש תחת ידם אפשר שהוא טוב ונצרך יותר לבני אדם כמו המאכל והמשתה והמלבוש ומה יתרון יש לאדם בכסף ובזהב אבל חכמת האלהים הוא שיסכימו לכך כדי שכל אדם יוכל לקנות מחבירו מה שצריך לו מה שאינו בידו וכיוצא לתקן עניניהם:

ואם לא יעשה בהם חפץ בנפשם ר"ל ואע"פ שבכסף וזהב בעצמו לא יוכלו לעשות בהם חפצם לנפשם לעצמם לגופם שהרי מי שהוא רעב או צמא ואף שיש לו הרבה כסף וזהב ואין המזון מצוי לא ימלא מחסורו בכסף וזהב כמ"ש כספם בחוצות ישליכו:

והרבה משתמשים בשאר כו' ר"ל אפילו ברפואות אע"פ שקצת משתמשים בכסף וזהב אין זה מצוי כ"כ כי הרבה יותר משתמשים כו' וא"כ הוא פלא מה שאוהבים את הכסף והזהב:

ומפלאי סימני כו' שהם הרבה כו' ומהם מעט מצד והרבה מצד ר"ל והם כלומר שיש בכסף וזהב שני הפכים שהם מעט מצד כלומר לערך אחד הם מועטים מפני שאינו נמצא לכל אדם כמו שאר דברים הנצרכים ומצד אחד ולערך עצמם הם הרבה מאד שהרי לא יחסרו לעולם כמו שאר דברים והם הרבה אצל המלכים והעשירים ולעולם הם בעין ואוצרים מהם לרוב מאד:

*[הג"ה מצד שאינם ריקים מהם שיש כמה בני אדם שהם עשירים ויש להם הרבה כסף וזהב יותר מכדי צרכם ואינם ריקים מהם ואצל רוב העולם אין אתה רק מעט מזער כי אם היו הרבה אצל כלם לא היה נחשב למאומה רק היו כאבנים בעלמא ולא יגיעו בו לחפצם כי לא יתנו בהם כלום וגם לא היה שום אדם משתכר לעשות בשל חברו והעניים והדלים הם תועלת גדולה כדי שיעזור האחד לחבירו כמלאכה ועבודה בעד שכרו]:

וכן הם יקרים מצד לערך זה שיכולין לקנות בהם כל מה שיחפוץ א"כ הם יקרים מכל דבר שבעולם:

ונמבזים מצד ולערך זה מפני שלא יוכל ליהנות בהם מעצמם הרי הם נבזים מצד זה והם כמו האבנים והעפר שאין בעצמם צורך כל כך:

ואח"כ עיין כו' תמצאם ברב ובמעט כו' מה שהוצרך בו יותר לב"א הזמין מהם הקב"ה הרבה בעולם ומה שאין בו צורך כ"כ ויוכל האדם לעמוד ולחיות בלעדו כמו הבשר והיין הטוב או בגדי משי והאבנים הטובות אין מצוים כ"כ והאויר והמים והמזון שאין האדם יוכל לחיות בלעדיהה הם מצוים יותר ויש מהן הרבה כמו שמפרש ואזיל:

ומפני שהצורך גם כן אל המאכל אלא שאפשר לעמוד בזולתו כו' ז"ל מ"ה דרך משל אם אין לו בשר יוכל לאכול לחם ואם אין לו לחם יוכל לאכול ירקות או שאר דברים משא"כ במים. וכתב המורה כי כשישתה ולא יאכל יעמדו קצת בני אדם ד' או ה' ימים מבלתי מזון עד כאן. ולכך המאכלים הם יקרים יותר וקשים יותר להשיג מן המים:

אלא מצד ההסכמה עליהם שהרי הם בעצמם כמו האבנים ובמה נחשב הזהב יותר מברזל ונחושת רק שהסכימו בני האדם להיות חשוב ויקר בעיניהם והוא כדי שיוכלו לקנות הכל בהם כנ"ל ולכך אינו בנמצא כל כך כמו שאר דברים הנצרכים:

וזה בעבור העילה ומטעם שזכרנו שיוכל האדם לעמוד ולהתקיים זולתם: