מרפא לנפש, שער שני - שער הבחינה ג

אך כו' היא העיון בפנות העולם ביסודות והשרשים של כל העולם שהם אש רוח מים עפר וכ"כ בשער היחוד פ"א בפנות יסודות ושרשים כמו היתה לראש פנה:

ותולדותיהם המחוברות מהם ולעיין בכל התולדות היינו כל הבריות שנתחברו מהד' יסודות:

ובתכונת חלקי כל מורכב שכל המורכבים לאחר שנתמזגו ונתחברו מהד' יסודות יש להם תכונה וצורה אחרת ואין מראיהן כאשר בתחלה:

ואופני תועלתו וכל דבר נברא לתועלת שנוכל להשתמש בו ואין דבר בעולם שלא יהיה בו תועלת לאדם ולצרכו ובכל זה יש בו חכמה רבה ונפלאה בכל בריה ובריה כנ"ל:

ובמתכונתו ובמספרו:

ודמותו צורתו או ששניהם לשון צורה ודמות:

ועילתו המשלימה אשר לה נברא ר"ל לדעת ולהבין הסיבה והעילה שיש לכל דבר שעל ידי הסיבה ההיא הוא נשלם ונתקיים שאם לא יהיה לו הסיבה ההיא לא היה נשלם כמו שתראה שהבע"ח צריך לצמח והצמח למים ולארץ א"כ הצמח הוא עילה וסיבה לבעלי חיים שיהיה נשלם וקיים בעולם וכן הוא בכל הנבראים שבעולם שיש לכלם עילה וסיבה המשלימם כמו שכתב בשער היחוד פ"ז מ"ב ע"ש:

והדרת רוחניות העוה"ז לשון הוד והדר לעולם הזה שיש בכולם קצת רוחניות שבזה יש להם קיום שהרי אפילו בדומם יש בו כח חיוני ורוחניות שמעמיד הצומח ומצמיח מכח הרוחניות שבו כמו שמסיים שתדע כו':

ועלוליו שמכל דבר יוכל לצאת דבר אחר כיוצא בו:

ומעולליו ומזה יוצא עוד אחר וכן זה מזה כמו מאב בן ומבן בן וכן לעולם וכ"כ בסוף שער הבטחון והבורא יתברך אשר הוא תכלית העילה ברחוק מן המעוללים ראוי לבטוח בו כו' ע"ש:

ותקנתו התמימה שנברא בעבורה ר"ל להבין ולהשכיל הסוף וקץ של כל הנבראים למה נבראו כולם ומהו תקנתו התמימה וכאשר ישתכל המשכיל יראה ויבחין שהכל נברא בעבור האדם ובו תקנת כל העולם כמ"ש בשער היחוד פ"ז מ"ב וז"ל וצורך האדם על הכל ותקנת הכל באדם וכ"כ לקמן בשער זה והרמב"ם בהקדמת סדר זרעים האריך מאד בענין זה וכתב שם וכאשר חקרו הפילוסופים שהכל הוא בעבור האדם צריך לדעת מהו תכלית האדם בכל פעולותיו עם כל משמשיו ומצאו כי תכליתו הוא פועל אחד לבד והוא לצייר בנפשו המושכלות וחכמות האמתיות ולעבוד את ה' בכל פעולותיו כי הדעת נותן ששוא ושקר להיות תכלית האדם לאכילה ולשתיה או לבנות קיר או להיות עשיר גדול כי כל אלה הם מקריים מתחדשים עליו ועוד שהוא משתתף בזה עם רוב הברואים כו' וכל העולם עם כל העוזרים ובעלי מלאכות לא נבראו אלא בשביל זה או לצוות לזה כמו שאחז"ל כו' ע"ש באורך ומעתה נדע ונתבונן מהו תקנתו התמימה של כל העולם וכל אשר בו למה נברא: ובמ"ה פירש בענין אחר ולפי דבריו הענין כאן כפול ומכופל דו"ק:

ולדעת רוחניות העוה"ז שיש דברים שנוטים יותר לרוחניות כמו השמש והירח והרקיע וכן האש והרוח נוטים יותר לרוחניות משא"כ בבע"ח והצומח והארץ שנוטים לגשמיות יותר:

ומדברו הם ב"א:

ודוממו כמו הארץ וכיוצא בו:

ונחו הדברים הנחים כאבן ומתכות:

ונעו שמתנועע כמו המים ובעלי חי:

וקפאיו מה שנקפא כמו האדמה כמו קפאו תהומות:

ועליונו מה שטבעו לעלות למעלה כמו האש והאויר:

ותחתונו כמו הארץ והמים טבעם לרדת למטה:

הרכבה נכונה בכל המחוברים במזג השוה שלא יגביר יסוד אחד על חבירו:

וסדרו סדר מתוקן כל אחד על מקומו הראוי לו כפי צורך העולם וחלק את העולם כל חלק למקום הצריך קצת במדינה זו וקצתם באחרת והוא מבואר שהכל הוא לכוונת תועלת ושחלק זה צריך לחלק האחר:

ושמהו רומז עליו והש"י שם את העולם באופן שכל רואיו יכירו וידעו שחכם גבור ויכול שאין כמוהו ברא אותם כמו שמורה הבנין על הבונה אותו שנדע ממנו עד היכן הגיע חכמתו וגבורתו כן נוכל לשפוט מן העולם וכל אשר בו על הש"י שברא את הכל אף שלא נוכל להשיג עצמותו יתברך וכמו שנתבאר בשער היחוד:

מגשמיות ורוחניות אע"פ שהם שני הפכים מעמיד אחד את חבירו:

נמזגו ונתערבו הם שמות נרדפים ופירושם אחד:

כנפש וכגוף בחיים שלא תמצא נפש בלא גוף ולא גוף בלא נפש:

והשני סימנים נעלמים כמעט מכל ב"א:

אשר לא ידע קשרם למה קשר אותם הקב"ה באופן זה אלא המשכיל והמה מועטים והוא מבני עליה:

המבין יושרם שיבין יותר טובה הגדולה שבו:

כמות הכולל כל בשר כן נ"ל לגרוס ר"ל המיתה הוא נוהג בכל בשר נפש חי הכל שב אל העפר ולפי הנראה הוא דבר רע מאד:

ובו תקנת העולם ובאמת אם לא יהיה המיתה לא היה לעולם תקנה מכמה טעמים נגלים ונסתרים כי מה בצע שיעמול האדם תחת השמש לעולם ומתי יטול שכרו כי כל טובות העולם הזה אינם טובות בעצם מכל שכן הרעות. והרשע לא יפחד מהמות ויעמוד לעולם ברשעתו והצדיק יטול שכרו שם כפי פעולתו וכן הארץ הוא ככור שמתיך הזוהמא מהנחש שנדבק באדם מחטא אדם הראשון ובעת התחיה יעמוד בגוף נקי מוכן לקבל נפש הטהורה כמו שהיה באדה"ר קודם החטא כ"כ בר"מ אלשיך בפ' אמור וכן יש עוד כמה טובות בענין המות מה שלא נוכל להשיג ויהיה הגרסא והשני סימנים נעלמים כו' כי אם המשכיל המבין יושרם כמות הכולל כל בשר כו' ואין צורך לדחוקים של במ"ה ע"ש וכל המבינים הסכימו לגרסתי:

בהשתנות עניני השנה קיץ וחורף קור וחום כל אחד משמש רביעית השנה שהם ד' תקופות השנה וכשמדקדק האדם יוכל להבין למה נשתנו והוא מפני עליית החמה וירידתה:

והחכם המבין כו' דעת רוחניותו ודקותו כו' ר"ל לא יבינו על גשמותן של הדברים לבד אלא יאמר האדם שלא נבראו רק לצורך גשמיות לעשות בהם כל צרכי גופו לאכילתו ולשאר צרכיו דא"כ לא היה צריך להיות בכל נברא קצת רוחניות ודקות אלא הרוחניות שבכל דבר הוא ראיה גמורה על הבורא יתברך כמו שהוא מבואר למי שידקדק בזה וכמו שיתבאר וכאשר ירגיל האדם בזה בכל דבר שיסתכל ובכל בריה שבעולם יוכל לראות בו את מעשה ה' כי נורא הוא ובזה יוכל לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד:

וידבק בעבודתו כו' וכאשר יתנהג כך יכנס אימתו ופחדו יתברך בלבו וידבק בעבודת הש"י כו':

ואת אשר חננו מרוב הטובות כו' שהש"י חנן אח האדם בהרבה טובות ונשאו והגדילו על הכל והכל בחסדו ובטובו הגדול:

מבלי מעשה שקדם לו כי עדיין לא עשה שום מע"ט לפני הקב"ה:

ולא מדה יתירה התחיל בה וגם לא הי' בו עדיין שום מדה טובה יתירה:

התחייב לו בעבורם הגמול הטוב שיתחייב להאדם בשבילם הגמול הגדול הזה שעושה השם יתברך עמו אלא הכל חסד ונדבה וחנות מאתו יתברך כמ"ש ז"ל מי הקדימני ואשלם מי עשה ציצית בבגדו אם לא נתתי לו בגד תחלה וכן מזוזה ושאר כל המצות כי ממך הכל ומידך נתנו לך:

ואח"כ יברור לו כו' כי לא לתוהו בראה לשבת יצרה והכל הוא לצורך האדם ליהנות ממנו שיהיה לקיום בעולם אך רק לפי צרכו וספוקו בלבד והמותר יחרם:

ומשכיותיו לשון ראיה וחמדה בלב כמו משכיות לבב:

ויחשוב העולם וקנינו צדה לעולם הבא שעוה"ז וכל קנינו הוא נברא רק שיכין האדם בו צדתו לעולם הבא כי שם ביתו ודירתו האמתי ופה הוא כאורח נטה ללון והעולם הזה דומה לפרוזדור בפני העוה"ב כו' והיום לעשותם ומחר לקבל שכרם ולכך לא יקח מן העוה"ז רק מה שטוב לו בעולה הבא ולא יותר אבל הסכל שאין מבין מה ה' שואל מעמו ולמה בא אל העולם הזה ובגוף הזה וסובר שכאן הוא ביתו ודירתו ולעולם יחיה כאן ולכך משתדל בעניני העוה"ז לבד ושוכח קצו מכל וכל:

והוא סובר כי הוא רץ לתקנת נפשו ר"ל שהוא סובר שכל מה שעמל תחת השמש יהיה לו לעצמו ולנפשו לבד:

ואיננו שוער ואינו משער בדעתו שכל מותר עמלו הוא הכל הבל ויעזבנו לאחרים או בחייו או עכ"פ לאחר מותו והוא גלגל החוזר בעולם וכמו שנראה בכל דור ודור האמונים עלי תולע חבקו אשפתות אם כן מותר קיבוצו למה הוא לו את שיש לו אינו שלו קנין שאינו שלו למה הוא לו:

ומה נדמו בזה ר"ל ולמה הם דומים החכם והסכל בדרכי העולם הנ"ל:

דעתן בעל דעה ישרה:

והשני הפכו הפך החכם אל כסיל ובער:

ולא סר לעשות כן לא הניח ידו מלעשות כן לעבוד אדמתו מעט עד שנגמרה עבודת כל אדמתו כהוגן:

והותירה לו והיה לו מותר מן שדהו כ"כ עד שקנה והוסיף עוד שדה על שדהו. והנמשל הוא ע"ד מ"ש חז"ל מצוה גוררת מצוה או שהוא ע"ד מ"ש חז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע:

והמשכיל כאשר יעיין כו' כי שם ביתו של אדם וכאן הוא כאורח נטה ללון רק הצורך למחיה ולפרנסה ומוכרח הוא להכין פרנסתו אך לא יעזוב אדמתו שיש לו בעולם הבא שלא ישגיח עליה לגמרי פן תהיה שממה ומאומה לא ימצא שם וגם פה לא עשה לנפשו מאומה רק לגופו ונמצא קרח מכאן ומכאן:

כמו שאמר החכם שלמה בבחינתו בכסיל שהתנהג כאח הכסיל הנ"ל מה שעלתה לו ואמר:

ואחזה אנכי וגו' ראיתי על דרכי הכסיל. כמ"ש ברישא דקרא על שדה איש עצל עברתי וגו' ראיתי לקחתי מוסר שאין זה הדרך הישר שיעזוב שדה עצמו לגמרי ומתי אעשה גם אני לביתי. רק פן יאמר האדם שאין לי שום פנאי לעסוק בעסקי העולם הבא כי טרוד אני על המחיה ועל הכלכלה תמיד לא יחשה ולזה מסיים הכתוב מעט שנות מעט תנומות ר"ל אל תתנהג בצרכי גופך תמיד ויומם ולילה לא ישבותו רק אחוז בה וגם מזה אל תנח ידך ושניהם יקיימו בידיך. ובא כמהלך רישך יבא לך מה שאתה רש ממנו היינו חלקך בעולם הבא כמי שהולך מהרה. ומחסורך כאיש מגן יבא לך כל מחסורך שבעולם הזה כאיש הבא למגן לך ר"ל שתוכל לזכות לשני שולחנות ועיין לקמן בחשבון כ"ב כדברים אלו: