מרפא לנפש, שער תשיעי - שער הפרישות ה

אבל מה שיאות מה שראוי ונכון לתורתנו להתנהג בפרישות:

זולתם זולת בני אדם:

ושנתיאש מאשר בידיהם שלא יתאוה מה שיש בידיהם ליהנות מהם:

הנבלה והמתה הם שמות נרדפים כמו משפטי ודיני. עדי ושהדי. או נבילה שנתנבלה בשחיטה או בהריגה והמתה שמתה מעצמה. למ"ה:

ולקיחת איסור על פנים אסורים למ"ה. לאפוקי לקיחה שלא על פנים אהורים כגון שמחלל שבת כדי לפקח נפש וכיוצא בזה בעבירה לשמה כגון יעל עם סיסרא ואליהו בהר הכרמל עכ"ל. ודבר תימה הוא מאי קמ"ל ואפשר לומר שערוב דברים ומסורסים יש כאן ועל פנים אסורים קאי על האכילת העכבר וכאלו אמר ויהיה אצלך המשגל האסור ולקיחת ממון האיסור ושתתכבד כו' על פנים אסורים כאכילת העכבר כו' כצ"ל והר"נ גרם ולקיחת ממון על פנים אסורים:

וכשתגיע אל הגבול הזה כו' בלא הכרח מטבעך כו' אף שהוא מתחלה נגד טבעך אך אם תרגיל עצמך כמה זמנים להכריח טבעך עד שתבא למדרגה שלא תצטרך עוד להכריח טבעך שיהיה הכל שוה אצלך אזי תהיה מן הכתות כו' כמ"ש בשער הקדושה באורך ע"ש:

וכן הניתן ברשותנו כו' וכן מה שניתן ברשותנו מדברים המותרים לנו:

מבלי רבוי ולא הפקד בלא חסרון:

עם טרדתו בהם שע"י יטרד מלעשות חובות אלהיו:

מחוקק פרש"י מ"ש בתורה:

ביכלתך ר"ל בכל יכלתך תפרוש כו':

וכפי בינתך כן אתה כפי בינתך תשמור את נפשך ופרוש על כל פנים:

בלבך ובמצפונך אם לא תוכל להיות פרוש בגופך ובאבריך:

מחמת דלותך ועניותך שאצטרך לעסוק בעסקי העולם באבריך כמו שמצינו בחז"ל שהיו טורחים בעניני העולם הזה אבל עם כל זה היו פרושים גמורים בלבם ובמצפונם וכן אתה אל תמנעך פרישותך בלבך מלהתעסק בזה ר"ל בעניני העוה"ז:

ושמאי במלאכת הבנין שאמרו בגמרא דשבת דחפו באמת הבנין שבידו משמע שהיה עוסק במלאכת הבנין:

כאשר הקדמנו לעיל כמה פעמים שמצוה לעסוק בישובו של עולם כ"א לפי כחו:

וכאשר תוכל כו' ר"ל אף שאמרתי שמצוה להתעסק בישובו של עולם ותפרוש במצפונך זהו אם אתה מוכרח בזה מחמת דלותך ועניותך הגדולה אבל אם יש לך קצת או שתוכל להסתפק במה שיש לך ותוכל להיות פרוש בין בגופך בין במצפונך אזי אין לך לעסוק בעסקי העולם כלל ותהיה פרוש בגופך ג"כ וה' יעזרך לקיים מחשבתך כו':

בלי מצוע שא"צ לשום דבר אחר רק עקימת שפתיו הוי מעשה בין לטוב בין לרע לאפוקי שאר עבירות כגון גזל ועריות צריך לדברים שחוץ ממנו לגמר מעשהו וכבר העתקתי דברים רבים בס"ז שלי בגנות הדברים הרעים מר"ח ומאלשיך ע"ש ועיין בס' א"צ על פסוק מות וחיים ביד לשון שהביא מעשה נמרץ ע"ז וסיים שם צריך שתתבונן ותבחין ענין הלשון אשר כל עניני האדם לרעה ולטובה תלוי בה ויכול האדם לעבור בהלשון עבירות גדולות ועצומות איך מספר כגון מלשינות רכילות וליצנות וחניפות ושקר וכיוצא באלו וכל אלו עבירות גדולות אין ריוח לבעל הלשון ויכול לעשות מצות לאין חקר בלשונו ויש כמה ב"א האומרים מה נוכל לעשות מצוה הלא אין בידינו ממון ולזה אמר דוד מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע וירגיל עצמו בלשון לדבר דברי תורה ויראת שמים ולהוכיח ב"א ולצוות בניו אחריו לשנוור ולעשות ולנחם אבלים ולנחם עניים ולדבר על לבם דברים של תנחומים טובים ולדבר אמת ולהתרגל בשירות ותשבחות אז יהיה אהוב למטה ונחמד למעלה ויהיה שכרו ברב טוב הצפון לצדיקים עכ"ל ועיין מ"ש הרמ"א על פסוק ועשית את מעיל האפוד ואמר שאין לך אבר א' באדם שנעבוד בו את ה' תמיד הן ביום ובלילה רק בלשון ובפה כמו שמבואר וא"כ ראוי הוא לשמור פיו ולשונו ולשמרם בקדושה ובטהרה כי הם כלי קודש אשר ישרתו בם את המלך הקדוש ולא ישרתוהו בכלים צואים כלי גללים מגואלים פי זרות ולשון מדברת גדולות כו' ע"ש באריכות גדול וסיים ולו יוכל איש לבלתי דבר כל דבריו כ"א בתורה ובמצות ובקדשי שמים מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ועוד מעט בצרכי מחיתו אך עצור במלין מי יוכל אך ראה זה מצאתי יכול איש לשמור עצמו לבלתי דבר על הנוגע לזולתו מן היום ההוא והלאה ואף גם זאת בקיצור מלין כי אז טוב לו למלט נפשו מכמה דברי עונות המתרגשות בהניח דברי עצמו וישור על אנשים עכ"ל וע"ל בחשבון י"ז ג"כ בגנות הדבור הרע והדברים בטלים:

והקדימהו ר"ל תקדים להרגיל ולנצור לשונך מרע קודם מכל שאר החושים נקושי הדבר:

ובספרינו ובספרים שלנו:

ולא תתמיד בזה זמן מועט שיתקן כו' הר"נ פי' לא תצטרך להתמיד בזה אפי' זמן מועט כי יתקן לשונך מהרה כשתעשה כנ"ל לזכור או לכתוב. ואפשר לפרש ולא תתמיד בזה זמן מועט לזכור או לכתוב רק הרבה פעמים עד שיתקן לשונך והכל לפי טבע האדם:

ויראה ר"ל יראה לאחרים:

והשתדל אח"כ לעצום עיניך כו' כבר אמרו בגמרא ולא תתורו אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו הרהור עבירה והמחבר לא זכר בשמירת אות ברית קודש והמכשלה הזאת תחת יד רבים:

השמים מספרים כבוד אל וגו' וזה שאמר הרד"ק כי מהנפלאות והמעשים הגדולים שאדם רואה בשמים יספר האדם כבוד אל וזהו שאמר אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם עכ"ל כמו שאמר לעיל מגודל השמש וזה שמסיים לשמש שם אהל בהם כו':

והתחבולה לענין זה ר"ל להרגיל עצמו בזה עד שלא יהיה לך צער בהמנעה:

שתמעיט במיני לפתו ר"ל מה שמלפתים בו את הפת כגון בשר ודגים וגבינה וכיוצא בזה:

כדי שתהיה תנועת אבריך קלה כו' רבוי המאכל ושתיה מכביד הגוף עד שהוא מתעצל בכל מעשיו. למ"ה:

ויקלו עליך עניני תורתך ועולמך וז"ל ר"ח פ"ט משעה"ק על דברי המחבר ודרך זה שדרך החסיד ז"ל הוא דרך הפרישות הנאות לבעלי תורה שרוב אומנותם בתורה שאם ירצה בעל תורה לסמוך על הבטחון ולהוציא מעותיו באכלו בשר או תרנגולים וכיוצא ממנו התענוגים נמצא מטריד עצמו בעוה"ז אחר בקשת הטרף ויתבטל מד"ת ובעת שלא ימצא מנהגו לא יוכל לסבול ויחלה לכן ראוי לכל ת"ח שינהיג הפרישות הזה וכן יש כמה מאמרים מרז"ל מסייעין לו ומרחיקין התענוגים מת"ח עכ"ל ועיין שם באורך:

והתעכב בתנועת ידיך שלא תעשה מעשה בידיך מהרה בלא ישוב הדעת:

בהתנשאך למ"ה. אפילו כשתתנשא ותעשה ראש ושופט ותוכל לעשות רע לב"א כו' עכ"ל. ואפשר עוד כשתתנשא ותפרוש מעשות הרע בהם יהיה מחמת מורא הש"י ולא מחמת מורא בשר ודם:

וימנעך מן השאלה לשאול פרנסתך מב"א:

ומקנות חסד כלומר שלא יקנה אדם אחר חסד עמך במה שמעניק וגורם לך עבוד את ה' ית' כי מאז יחשבו זכיותיך לאותו אדם כמו שמבאר והולך:

יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז וטוב לך בעוה"ב ומזה דרשו רז"ל שגדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים שנכנה מאחרים דכתיב ביה אשרי האיש ירא ה' וגו' ולא כתיב ביה וטוב לך מפני שכבר קבל שכרו מזה:

מי יגור לנו אש אוכלה פירש רש"י כלומר מי יעמוד בעדנו לשכך חמה בוערת ל"א מי יגור לנו מי הוא לנו שיגור בציון עם הצור שהוא אש אוכלה והוא משיב אוהב צדקות כו':

הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע הוא מרומים ישכון:

ואח"כ קבצם החכם ש"ה ע"ה ואע"ג ששלמה קודם בזמן לישעיה אמר אח"כ בבחינת ס' משלי שסדרו חז"ל בכתובים אחר ישעיה. ע"כ למ"ה:

עינים רמות לשון שקר ידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און ורגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים:

במעשיך ובמחשבתך ר"ל בעת שתתעסק במעשיך תהיה כוונתך בהם למזון ופרנסה בלבד:

לא לתענוג כו' והנה בבחינת הכוונה שבלב אמר שזה הפרישות הוא בפנים השלישיים. למ"ה:

שתקצר מאוייך בעולם ר"ל תקצר תקותך ובטחונך מלחשוב שתחיה לעולה בעוה"ז: