מרפא לנפש, שער תשיעי - שער הפרישות ב

וקצר המאויים התאות:

מנוחת הנפש מטרדת העוה"ז:

וחסימת רעיוניה מכל מה שהוא להם למנוחה ר"ל שחוסם מחשבותיו מכל הדברים שהם לתענוג להם למנוחה ולא תתאוה. להם קאי על הרעיונים. ובמ"ה פירש בג' ענינים ע"ש או פי' מה שהוא לרעיונים למנוחה ולא תתאוה מה שהוא מנוחה לגוף רק לנפש:

ומאוס בזולתם מה שהוא זולת כסותו ושבר רעבונו הוא ממאס בה:

עזוב אהבת הברואים לחבר ולישב עמהם:

אל הטבע כו' כלומר ולא יהנה נפשו אלא ממה שהוא מוכרח עליו כפי הטבע אשר לא תוכל כו' ר"ל שיש תאות שאין יכול לעמוד בלעדיהם כגון תאות אכילה ומשגל לקיים המין ע"ז אמר להמשיל השכל עליהם ויש תאות שאינו צריך לו כלל וכלל ע"ז אמר ולהגבירו עליהם לבטלם לגמרי:

ולא נטה עם המון עם בני ישראל:

אל העולם אל תאות העולם הזה ולעבדו תמיד:

עד שנטו מן התורה מדרך התורה שהוא דרך ישר ובינוני:

והשיאם היצר להניח ישוב עולם הצלתם שהוא עוה"ב שהוא עולם הצלתם באמת והם הניחוהו ולא עוד שאפי' מעשה אבותיהם אין בידיהם אשר היה דרכם להסתפק בכדי צרכם בלבד ולהם ייפה היצר התפארה בו בעולם ולהרבות מהונו כו':

במצולות ימיו כמו שהטבע בים שאין יכול לעלות כן הם ע"ד מרבה נכסים מרבה דאגה:

כשישיגנו בהשתדלותו:

ויזדמן לו בלא טרחה:

והוא תורתו ודתו כלומר אין לו תורה אחרת רק מה שעובד ומתעסק תמיד להגיע לכל תאותו:

תיסרך רעתך שרעתך עצמה היא מיסרך מאחר שקבלת עליך עבודת העולם מחויב אתה לעבדו ואין לך מנוחה מהם לעולם כמ"ש חז"ל כל הפורק ממנו עול תורה כו' זהו בעוה"ז ובעוה"ב ג"כ תיסרך רעתך שמן העבירה נעשה לו קטיגור והיא עצמה תיסרך וסיפא דקרא ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך:

ושניהם בענינו טובעים בין זה שהשיג תאות עוה"ז ובין זה שאין משיג התאות ונפשו שואפת עליהם שניהם טובעים במצולות ים העוה"ז שדומה לים או יאמר ושנותיהם טובעים בעניני העוה"ז. ר"נ:

מפסידים בסחורתם שקנו העוה"ז ביגיעתם ואינם מרויחים אלא מפסידים:

סכלים בערך התמורה והמומר בה אינם יודעים ערך מה שהם מחליפים עבודת הש"י בעבודת העולם איזה מהם יקר ונחשב יותר:

ואינם סרים קרואי ההרגל הגובר ר"ל אינם פוסקים מלהיות קרואים ומזומנים לרגילות שלהם שגבר עליהם כלומר שקשה להם לפרוש מהם:

ורהבי למ"ה, ורהבי ענין חוזק כמו ורהבם עמל ואין. וי"מ ענין גאוה כמו ולא פנה אל רהבים. ול"נ כמו שכתבתי בריש שער הבטחון שהוא לשון קנין וקניני העוה"ז בכלל נקראים רהבים וכנ"ל דעת המתבר בכמה מקומות והדרשה תדרש:

התערבו ל' תערובות כשיתערבו עם העוה"ז רחקו מעוה"ב:

אשר ידעו למ"ה. ר"ל אשר השגיחו עליו כמו כי יודע ה' דרך צדיקים. או הוא ענין חבה כמו כי ידעתיו למען אשר יצוה. ולנעמי מודע:

התאבכה התחזקה מענין ויתאבכו גאות עשן:

ויף ל' יפה תואר כמו ויף בגדלו (יחזקאל לא):

נתבסם היצר בהם ענין שכרות ושמחה כמו שאמרו חז"ל חייב אדם לבסומי בפוריא:

ונתמלא החמת נאד. נתמלאה מיין השכרות שנתבסם היצר בהם:

והמספיק ר"ל מי שהוא נותן ממותריו שיש לו לעניים הוא אצלם כופר כמו שמצינו באנשי סדום פ"ל. או ר"ל והמספיק ממותריו הרעב הכוסף. וכצ"ל אפי' מי שיש לו די והותר הוא רעב להרבות עוד תענוגיו וכוסף לאחרים ותמורת אלו:

והעובד אותו מי שעובד את העולם נקרא אצלם משתדל:

ובעבורו ובעבור העולם וקניניו מתחברים זה עם זה:

וכועסים על מי שאינו עוזר אותם:

ורוצים ומתרצים למי שעזרם:

ובעבור הגבול בו עושים בטניהם אם עברו את גבולו שיש להם מותרות הרבה מן העולם אזי עושים בטניהם כו' ויוציאוהו לצורך גופם באכילה ושתיה ומלבוש ויחזקו בתיהם ומשכנותם ואינם עובדים בה לאלהים רק יש להם אלהים אחרים. כ"כ מ"ה:

בפתיחת השער הזה ר"ל בתחלת הפרק הזה:

והיה בדין כו' להועיל בה אנשי התורה כו' הוא עד"ז בעצמו שכתבתי בסוף פרק א' ע"ש:

עם פנות נפשותם כו' כשיפנו אנשי התורה את נפשותם אל התאות הבהמיות אזי יראו מאלו הפרושים ויקחו מוסר. או פי' עם פנות נפשותם. שהפרושים פנו מנפשותם שלא לנטות במדותם אל התאות הבהמיות:

ועת מרדתם במותרי עולמם מהדברים כו' שאספו יותר ממה שהם צריכין מאד לאמונתם ועי"ז הם טרודים תמיד בעוה"ז:

או צדיק יאשרוהו כלומר משבחים אותו כדי לעמוד בצדקו אשרי יושבי ביתך וכן פי' כולם. או יאשרוהו יחזיקוהו וידריכוהו יותר בדרכי הש"י כמו אשרו חמוץ וכן יאהבוהו להש"י יגדלוהו שיגדל להש"י יותר. למ"ה ועיין בהקדמת המחבר כל' הזה:

והם דומים בעולם לשמש כו' מאירה מה שלמעלה ממנה כו' כי יש כמה כוכבים שהם למעלה מהשמש בגלגל שלהם ומקבלים אורם מהשמש וכן כל הכוכבים והלבנה שלמטה מהשמש מקבלים אורם ממנה וכן כל העוה"ז מאיר ממנה:

וכן אלה היחידים הם מאירים למעלה בעוה"ב ולמטה בעוה"ז וכן הם מגינים על דורם בעוה"ז וכן הם מגינים אחר מיתתם כמ"ש ועושה חסד לאלפים ונמצא בזוהר שהמתים מתפללים בעד החיים להצילם מכל צרה ע"ש: