מרפא לנפש, שער תשיעי - שער הפרישות א

אבל מהות מה הוא הפרישות כו':

אומר וכו' כי הפרישות שם תחתיו ענינים ר"ל המלה זה של פרישות הוא שם על כל מיני פרישות שכלם נקראים בשה זה שהוא פרוש אבל תחתיו כשתעיין היטב למה הוא פורש מזה הדבר תמצא תחתיו כמה ענינים שאינם דומים זה לזה:

והשם כנוי מגולה ר"ל כל השמות של כל דבר הוא רק כנוי מגולה שנקרא כך בפי האדם והענין ופירושו הוא נסתר ונעלם בתוכו:

וכאשר יסיר אדרתו ר"ל מלבושו ומכסהו שמכסה אותו:

יראה אזי נראה ונתגלה ונודע ענינו:

וגרר הפרישות כו' ופי' מלת פרישות בסתם לכל מיני פרישות הוא חסימת תאות הנפש שחוסם עצמו ופורש מן הדבר:

עם היכולת עליו אע"פ שיש יכולת בידו ומזומן לפניו לעשותו רק שהוא פורש ממנו דאל"כ איננו ראוי ליקרא בשם זה של פורש כמו שנאמר הפורש הוא מי שיכול לעשותו והניחה לעילה מחייבת זה שיש לו איזה טעם וסבה למה הוא פורש ממנו רק שאין הטעמים והסבות שוות למה מניחה והוא מפרש הטעמים ואמר:

והעילה המחייבת כו' כמו הנהגת המלכים כי אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו:

והנהגת כל איש שכל ר"ל איש חכם ומשכיל:

את נפשו את עצמו לחסום תאותיו לתקנת הגוף אע"פ שלא נצטוה עליו:

שהקדמנו בשער הג' פ"ט. ע"ש זה הדבר באורך ובפירושנו שם:

התענוג בהם ומזה נראה שאין גוף הדבר המצוה רק כדי להעמיד המין שלא יפסוק לכך ניתן התענוג הזה כ"כ הרמב"ם בפי' משנת ואלו הן הנסקלין ע"ש באריכות וכן הוא בענין המאכלים שאחר האכילה נפסק התענוג מאכילה להורות שהיא רק לקיום הגוף ולא לתענוג:

גם את העולם נתן בלבם שיתאוה לדברי העולם כדי לישבו כמ"ש לעיל:

יכלכל דבריו במשפט עניניו במשפט ובצדק כלומר בדרך בינוני. יכלכל לשון הנהגה:

ולפי שנצטרך כו' היה בדין להיות בעולם פרושים כו' ר"ל בעבור שיש כמה ב"א שההרגל נעשה ממש כטבע אצלם להרבות במיני התענוגים הן במאכל או במשתה ובמדות רעות ומגונות עד שנפלו לכמה רעות והשחתת גופם ולמיתה קודם זמנם וסבורים שאין יכולין למנוע מהם לכך נתן הש"י בלב כמה ב"א להיות פרושים גמורים זה ממדה זו וזה מזו ונבדלים ממנה לגמרי ויכול כל אדם ללמוד מהם מדות ויראה בעיניו שיוכל להכריח טבעו לכל אשר יחפוץ לדרך בינוני כמו שיש כמה מיני בעלי מלאכות בעולם וכן יש מדינות שמצויין בהם סגולות ומלאכות פרטיים שאין באחרת כדי שיסתפקו זה מזה: