מרפא לנפש, שער רביעי - שער הביטחון ד

למעלה ממנו שהם חשובים וגדולים ממנו:

בפעל ובהפעל שהוא עושה הפעולה ואחרים מקבלים פעולתו:

אשר בהם יבטח על אלהים ועל זולתו דהיינו אם משימה סבה ואמצעים בינו ובין הש"י ושהם שלוחים מאת יתברך כמו שיתבאר:

בפירוש החלק הא' כו' ומדותיו כמו השמחה והענוה כו' כאשר זכרם בפ"י משער הזה ע"ש:

ועם בירור אמונתו כו' חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ר"ל אע"פ שאמונה זו ברור אצלו שכל עניניו ביד ה' הוא חייב לעשות את שלו להתעסק באיזה סבה לטוב לו כמ"ש למען יברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה:

מפני שמשלו בזה שלא תאמר שעל עצמו יוכל למחול. הר"נ:

כי זריזותו בזה משובחת מה שהיה שמואל זריז ונשכר לשאול מאתו יתברך איך ינצל מכף שאול היה לו לזריזות כי סבר שמואל לעשות איזה תחבולה שלא יהיה סכנה ולא יצטרך השם יתברך לעשות נס בחנם:

או שינצל כו' הוא אחד מהשני דברים דמי שנכנס בסכנה או שימות כנ"ל או שינצל כו':

אם יזדמנו לו המים ולס"א הגירסא אם לא יזדמנו לו הגשמים:

ואמר אחד מן החסידים כו' כי העשיר הוא אפוטרופוס של עני כמ"ש לעיל כמ"ש וחי אחיך עמך חייו ופרנסתו של אחיך העני עמך הוא כמו שיתבאר לפנינו בפי' חלק השני:

ויותר אני תמיה כו' מוכרח לתתו לו ויכנע לו כו' ר"ל שאינו נותן שבח והודאה להש"י שהזמין פרנסתו עי"ז ועשה אותו אפוטרופוס עליו רק נכנע לאדם זה לבדו ומחניפו כאילו הוא נתן לו משלו ויתבאר דבר זה בפירוש חלק הג' באורך ומשם תבין ג"כ מה שאמר מוכרח לתתו לו שהוא קצת קשה שהרי הצדקה הוא מ"ע פתוח תפתח נתון תתן וכן כמה אזהרות של הצדקה איך נאמר שאדם מוכרח לתתו לו וכ"כ עוד לקמן בפי' ח"ב ואילו השכילו הבינו כי אין ביכלתם ולא בכחם לא לתת ולא למנוע למי שגזר הבורא אצלם לא היו מקוים לזולתו כו'. וכ"כ עוד כמה פעמים ובאמת דבר מבואר הוא שהאדם מושגח על כל עניניו ובפרט בענין פרנסתו וצרכו ולכאורה סותרים זה את זה וליישב הענינים האלה ג"כ הוא כפי מה שכתבתי בפ"ט משער השלישי ע"ש והוא כפי הנחת המחבר בכמה מקומות משער הזה ובפרט בפי' ח"ד ע"ש שהגמר של כל דבר אין ביד האדם רק הבחירה וההסכמה לדבר והש"י הוא הגומר והמשלים של כל הדברים א"כ נוכל לומר שכך היא המדה שהאדם מחוייב לבחור ולהסכים ולפרוש מהונו לצדקה כפי נדבת לבו לתת לעניים או לעני זה וכאשר ירצה הבורא לפרנס זה העני מן הנדבן ההוא מזמנן לפונדק א' ויתנה לזה שרוצה הבורא בו ולפעמים לאחר כפי חכמתו יתברך או אם אינו טוב לפניו מכשילו בבנ"א שאינם מהוגנים או שאר מניעות אבל העיקר שהוא ישתדל לעשות את שלו לתת צדקה ולגמול חסד ואם ימנע ממנו להשלים הוא עשה את שלו ויקבל שכרו משלם מעם ה' וכן הוא בכל המצות ובכל המעשים שבעולם כמו שהאריך בזה סוף פרק חלק השלישי ובכן משפטי ה' אמת צדקו יחדו ובזה תבין מ"ש בריש פ"ג וכל רחמים וחמלה שיהיה לאדם כלם הם מרחמי האל ע"ש שהש"י נותן בלב זה שיתן לזה ובזה נתבארו כמה דברים קשים בפרטי הנהגת הש"י בעולמו ולמי שמסתכל בה ובזה תבין רוב השער הזה בעזה"י:

כשהם ראוים למדותיו כמ"ש לעיל בפ"ג ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו כו' ע"ש:

בסבות אשר מטבעם זה ר"ל ישתדל להשביע רעבונו בדברים שהם בטבע שמשברים רעבון כלחם וכיוצא וכן לרפאות חילה בדברים שהם מרפאים בטבע ואל יצא ממנהגו של עולם ברפואות או במאכלות לעשות הפך הטבע והמנהג ולסמוך על נס אע"פ שלפעמים בעת הצורך וכשיבטח בה' ירפאהו אפי' בדבר המזיק הרבה כו' אבל האדם בעצמו לא יעשה כן שהוא כסיל מתעבר ובוטח כנ"ל:

עץ של הרדופני תנחומא פ' בשלח:

ופירוש החלק השני וכו' ומנוי נתמנה אצל א' לעשות לו עניניו:

ואמנה מקבל סחורות או ממון בהלואה ובאשראי על נאמנות:

ואם יגזור לו הבורא בתוספת ע"ז ר"ל יותר מכדי ספוקו:

תבואהו מבלי טורח בודאי יבוא מה שנגזר לו אף אם לא יטרח כ"כ ולא יאמר שאין מתעשרין עד שיטריח הרבה וירבה לחזור אחר הסבות כי אין לה' מעצור וגו':

כי לא יעברנו חקו כי אין מעבירין ממנו חקו ופרנסתו ומה שנגזר לו אל זולתו לתת לאיש אחר כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:

ולא יקדים כו' ולא יבא לו מה שנגזר לו לא קודם ולא לאחר זמנו רק לכל זמן ועת לכל חפץ באותה שעה ובאותו מקום הנגזר ולא יעבור:

ויש שמנהיג הבורא כו' ור"ל וכן נמצא בעולם שמשים הש"י אדם אחד כמו אפוטרופוס שעל ידו יזונו כמה ב"א לבחון אותו האיש אם יתנהג בממונו כדת וכשורה או אם ימרה דבר ה' ע"י הממון ע"ד וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית וגו':

כי הוא לוקח אותו הממון:

מה שגזר לו הבורא לקחתו שיקחנו אבל הוא לוקח אותו על פנים מגונים ורעים:

על פנים מוסב על כי הוא לוקח והוא כמשל להאדם הצמא במדבר כו' שהביא לפנינו ושייך לכאן. הר"נ:

והשני כי הוא חושב כו' הוא טרף מזונו ובשביל כך הוא קמצן ועינו רעה לתת פרוטה לשום אדם כי חושב תמיד שניתן לו לבדו:

אחד מהם טרף מזונו כו' והיא המובטח כו' כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני:

אלא לסגולה מהם מי שהוא טוב בעיני אלהים מהם עושה אותו ממונה על אחרים:

בתנאים מיוחדים אם יש בו תנאים ידועים להש"י שראוי היא לכך:

והוא שומר עליו על הממון הניתן לו אבל אין לו הנאה ממנו:

ולהורגו בן אשתו:

ויניח הוראתו עליהם ר"ל שאינו מודה ומשבח להשם יתברך על כל הטובה שגמל אותו שעשאו סבה להיטיב לאחרים. עיין מ"ה:

ויחשוב שאם היה מונע אותם הבורא מהם כו' אפשר לפרש שהוא גם כן יודע שגזרת הבורא הוא שיתפרנסו אלו על ידו רק שחושב אילו לא היתה גזרת המקום שהוא יפרנס עניים היה הממון הרב ההוא נשאר אצלו אבל טעה בחזיונו שהעשיר הוא כמו משפך אם נשפך למטה שופכין בו למעלה ואם נסתם מלמטה פוסקים לשפוך מלמעלה ואפשר שטעות הוא וכצ"ל ויחשוב שאם היה מונע אותם [הטובות] מהם היו נשארים אצלו כו':

והמשכיל נוהג בשלשת הפנים על דרך הנכונה דהיינו שהוא מקבץ הממון בדרך טוב וישר ואין אץ להעשיר וגם אם יהיה לו ממון יחלקם לכל מי שראוי לחלק והוא ותרן בממונו ואם נותן אינו מתגאה בזה ואינו רוצה שישבחוהו עליו והוא נותן שבח והודאה להש"י שעשה אותו לממונה על כמה אנשים:

ויש מבני אדם כו' ואין מספיק להם ממנו דבר כסבורין הם כל מה שיוסיף להם ממון יוסיפו להם כבוד:

וזה סכלות מהם בסבת הכבוד בעוה"ז ובעולם הבא ר"ל זה הסכלות שרודפים אחר העושר מפני הכבוד בא להם שסוברין מי שיש לו ממון הרבה ראוי לו הכבוד והגדולה בעוה"ז ובעוה"ב ואילו השכילו שאין ראוי לכבוד אלא כו' כמו שמסיים. ומ"ה פירש בענין אחר עיי"ש:

וגורם להם זה שטעו בכך מה שרואים כו':

לתקותם מה שיש אצלם שיהנו מהם ולמשוך מההון שיש בידם שיתנו להם מהונה ומממונם:

ואילו השכילו כו' לא לתת ולא למנוע כו' אם נגזר לאיש הזה שלא יהיה פרנסתו מזה אין ביכולת זה העשיר לתת לו אע"פ שהבחירה ביד האדם הגמר אין ביד האדם כמ"ש לעיל באורך וכן אין בידו למנוע מזה אם נגזר שזה הממון היה שלא יסבב הש"י שיאבד ממנו או שאר סבות שיבא הממון ליד זה או ימות כמ"ש בס"ח כמה מעשיות מכיוצא בזה ע"ש:

לא היו מקוים לזולתו זולת הש"י:

ומפני שסכלי ע"ה ומה היא סכלותם:

בסבת הכבוד שסוברין שבעלי הממון ראויין לכבוד וכאילו אמר ומפני שסכלי ע"ה בסבת הכבוד מכבדים בעלי הממון הוסיף להם כו' בסבות בקשותם שישתדל ביגיעה רבה אולי יגיעו גם כן לממון הרבה ויכבדו להם גם כן:

(*בסבות בקשותם פי' שלא ידעו ממי לבקש אם מה' אם מבני אדם כי הם סוברים שיש בכח בני אדם לעוזרם ג"כ. ר"נ):

ומשבח הסבה מלאכתו או מו"מ שלו:

מבלעדי המבבה הוא ה' שהוא מסבב כל הסבות:

למה היא דומה בזה כו' ורוה מהם שתה מהם צרכו כדי שבעו:

ודאג על מה שקדם כו' ואילו הגיד לי אדם נאמן שימצא שם בוודאי מים מתוקים בוודאי לא היה סכל כ"כ לשתות מים הרעים וכן בעל הממון שהגיע לממון הרבה על ידי סבה שאינו כהוגן למה לא יתן אל לבו אם נגזר לו שיהיה לו כ"כ ממון אין לשנות הגזרה כי כבר הוא מובטח שפרנסתו בא לכל אדם כנ"ל תבא יבא בפנים טובים:

עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו דהיינו במאכלים ובמשקים שלא יצטרך לינק עוד משדי אמו. מ"ה:

ואמר הלוך וקראת וגו' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה וגו':

וכן אם יבואנו טרפה בסבה מבלי סבה כו' ואותה הסבה או אותו האיש רע בעיניו ונחשב אליו לפחיתות שיגיע לו פרנסתו על ידיהם:

יאמר בלבו אשר יצרני ר"ל האלהים אשר יצר אותי כו'. צורה הוא הלבן או שחור וכיוצא בזה. ותבנית הוא התואר בחיתוך אברים. ותכונה הוא ענין המדות הנפשיות כגון הזכרון והמחשבה והחכמה והענוה והגאות וכל כיוצא בזה. ומדות ארוכות וקצרות הגוף והאברים:

ועל ידי שני אישים ידועים אבי ואמי. למ"ה:

אבל פירוש החלק השלישי כו' ואם יהיה נכרי יהיה צוותו באלהיו כו' ר"ל שיחשוב בלבו שזה הוא תועלתו שאין לו קרובים ואוהבים שיוכל להשתעשע עמהם וטוב לו שישים את אלהיו לחבר ולריע יבטח עליו לבדו מאחר שאין לו מי שיבטח עליו מחמת גרותו. צוות ל' חבר:

ויעלה על לבו גרות הנפש כו' שאל ישים אל לבו מה שהוא גר ונכרי שהרי כלנו גרים אנחנו שהנפש הוא חלק אלוה ממעל והוא בעולם הזה גר בארץ נכריה ובאמת עיקר האדם הוא הנפש א"כ כל אנשי הארץ גרים כו' ולא עוד שבזמן מועט כשיסתלק מן העולם ואז בוודאי ישכב שה בדד בלא קרוב וגואל וכו':

ושידמה ענינו על האדמה כענינו תחתיה שיהיה דומה לעשיר בעוד שהוא חי על האדמה שלא יתגאה בבגדים נאים כמו שיהיה ענינו כשיהיה תחתיה תחת האדמה כי שם העני והעשיר שוים:

ונאמר על אחד מהמלכים כו' כל זה מתשובת האנשים שיהיו לובשים צבע אחד:

בהצלתו מהם שיוכל להנצל מהם במה שעושה להם המוטל עליו. הר"נ:

לא ליחל הגמול מהם שאינו רוצה שיגמלוהו על טובתו:

ולא לקדם אצלם שהוא מקדים להם עתה טובות אולי יצטרך גם הוא לעזר ואז יעזרוהו על טובתו ואינו עושה לש"ש ועיין במ"ה:

וישימם סבה בהשלמתו וישים אותם שהם רק סבה ושלוחים בהשלמת הדבר שנתנו לו כמו הארץ היא הסבה למזונו כו'. וכל הענין הזה יתבאר היטב ע"ד מ"ש לעיל כמה פעמים מדרכי ה' יתברך ע"ש:

ויהיה מי שמבקשו ראוי כו' שיהיה אותו אדם שבקש ממך ראוי לעשות לו אותה טובה דאל"כ מנע עצמך ממנו כמ"ש בסוף שער ע"ה ע"ש:

אל יאשים נפשו כו' לא יצטער על זה רק יתלה בזה שמא הוא שאינו ראוי שיגמור הדבר:

ויסבול חרפתם כמ"ש חז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו כ"ש עונות וחטאים שהם קלים:

ופירוש החלק הרביעי וכו' והוא כי מעשי העבודה והעבירה לא יתכנו לא יתכן לעשותם רק ע"י שלשה דברים אלו:

הא' הבחירה בלבו תחלה יבחר האדם בלבו בהרהור בעלמא שראוי לעשות דבר זה:

והב' הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר שכבר התחיל להכין עצמו ולהתאמץ לעשות הדבר בהליכה ובהזמנה אך עדיין לא נגמר:

והשלישי שישתדל לגמור המעשה כו' ומה שאינו נמנע ונעלם מאתנו דהיינו הבחירה וההסכמה שהם בוודאי ברשותנו:

הבטחון כו' ע"כ אם יבטח בהם על ה' לאמר שה' יתן בלבו שיבחר ויסכים לעשות מצותיו זה טעות וסכלות אם יחשוב כך שהרי השם יתברך כבר הניח ונתן ברשותנו לבחור במצותיו וכן שלא להמרותו כמ"ש בתורה ובחרת בחיים וכן כמה פסוקים כאלה:

ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה ולכך בזה ראוי לבטוח על ה' ונתחנן לו שיסייע לנו ויעזור שיוציא בחירתנו הטובה לידי גמר כמו שהתחנן דוד המלך ע"ה כמו שמסיים בסוף הענין מפני שגמר המעשה אינה בידינו מאחר שצריך לדבר אחר להשלמתו והם הסבות ולפעמים מזמן השם יתברך הסבות ויבא לידי גמר ולפעמים כשאין חפץ שיגמור לא יזדמנו הסבות כמ"ש לעיל בפירוש ח"ג ונתברר ממנו העבודה והעבירה כו' ואפי' לא גמר בהם המעשה וכ"כ בשער הג' ספ"ט והוא יתברך יגמלך על מה שהשקיף עליו אף אם נעלם מב"א ע"ש באורך ובמ"ש שם:

וההפרש שבין כו' שבעבודת הבורא יתברך הבחירה וההסכמה ברשותנו וחפצנו לבחור מה שיסבב למצות ה' ובעניני העולם דהיינו פרנסתנו ושאר צרכינו נתבאר בכל השער הזה שראוי לאדם לבטוח בה' בכל עניניו ושהוא יבחר לו הטוב והנכון בכל דרכיו ועניניו וכמו שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואמר הטעם בזה ששאר עניני עולם לא נגלו לנו כו' ואנחנו לא נדע מה נעשה אם נתעסק במלאכה זו או במו"מ זה יהיה טוב לנו או באחרת:

ומן הדין עלינו ולכך הדין עלינו שנתפלל לה' שיעיר לבבנו לסבה הטובה והראויה לנו והוא יעזור לנו שנצליח במעשה ידינו ולהביאו לידי גמר לטוב לנו:

אבל עבודת הבורא כו' כבר שמענו ומסיני נצטוה לנו שנעשה כל מצותיו וחקיו גלוי וידוע לפניו שמצותיו הוא לטוב לנו בעוה"ז כמ"ש ויצונו ה' וגו' לטוב לנו כל הימים בעוה"ז וצדקה תהיה לנו וגו' הוא שכר העוה"ב וז"ל הרמב"ן על פסוק זה קרא גמול המצות צדקה כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו אם יתן עוד שכר בעבודתו כו' עיי"ש וכמ"ש המחבר כמה פעמים:

ועוד כי עניני העולם כו' ועוד איך נוכל להעמיס על דעתנו לבחור במו"מ זה או בזאת המלאכה כי כמה פעמים נמצא שהא' נתעשר במלאכה זו או בסחורה זו המשובחת אצלו והב' אין בידו מאומה מזאת המלאכה ומו"מ זה ומגונה אצלו א"כ אין אתנו יודע עד מה רק מה שה' נתן בלבנו לטוב לנו וכן נמצא כמה פסוקים המורים על זה כמ"ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום כתיב במשלי ט"ו לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו וכתיב שם כי מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו וכן עוד כמה פסוקים. אבל מעשה העבודה מה שהוא בטוב דהיינו עשיית המצות הוא טוב לעולם ולא ישתנה וכן העבירות הם רעים לעולם כמו שמבואר:

אבל מה שראוי לבטוח עליו הוא גמר המעשה שה' יעזור ויושיע אותנו להביא מחשבתנו הטובה לידי גמר ויורנו איך נוכל לקיים כמ"ש הדריכני באמתך ולמדני וסיפא דקרא כי אתה אלהי ישעי אותך קויתי כל היום א"כ בחרתי מעצמי אליך וקויתי אליך שתושיעני לעשות רצונך בכן הדריכני באמתך שאוכל לגמור ולהשלים בחירתי וכן כל הפסוקים שמביא סוף הפסוק הוא פירוש תחלת הפסוק כמו שכתבתי דוק ותשכח וזה מה שכתוב וכל זה ראיה כו' אך התפלל כו':

אבל פי' החלק הה' וכו' ולהשיב האמנות להשיב ולשלם מה שלקח באמנה ובאשראי:

והורות ב"א דרכי טובתו דרכי ה' יתברך הטובים והישרים כמ"ש בפתיחת שער ב' כי כמה טובות מנע בעלים ליהנות מהם חסרון הכרתו אותם:

ומיחל אותם ומיראם אמר ומיחל ל' תוחלת על הגמול ומיראם על העונש. למ"ה:

צופן בלבבו בלבו ובמצפונו יחשוב כל המעשים טובים תחלה:

כפי מה שהוא רוצה בו ממנו כפי מה שהש"י רוצה מאתנו לעשות רצונו ומצותיו כן יהיה בעזרתנו להשלים בחירתנו:

ומה שלא יוכל להסתירו כמו תפלה בצבור וכיוצא כמו שיתבאר לקמן:

יזכור בו השורש כו' כי התועלת כו' וא"כ לשוא הוא מיפה עצמו לפניהם:

ויאבד שכרו מאחר שהיה לו הנאה ושבח על מעשיו כבר קבל שכרו בזה כמו שיתבאר לקמן:

אבל פירוש החלק הששי כו' מהם כי צורת הנפש כו' רצה לומר שלא נוכל לצייר בדעתנו צורת הנפש בלא גוף כל שכן שלא נוכל לדעת במה תתענג הנפש לבדה כמו שלא נוכל לצייר לסומא מתיקות האור והגוונים הנפלאים ולעופות תענוג הדגים במים לכך נאמר עין לא ראתה וגו':

ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו כו' שהרי נאמר שם ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' וגו'. שהיה הכל במראה הרוחנית והעומדים שם הם בודאי רוחנים וכשיהלך ביניהם בודאי בלא גוף:

כשתזדכך כו' כמ"ש שם אם בדרכי תלך וגו':

ומהם שגמול העוה"ב וכו' היה מקובל כו' שהנביאים היו מודיעים אותם בע"פ כמו שרוב גופי תורה ופירושי המצות נאמרו בע"פ ולא בכתב מכמה טעמים נכונים וידועים לחכמים ועיין במ"ה באורך:

ומושכל אצל החכמים שבוודאי עיקר שכר ועונש הוא לעולם הבא שהרי העוה"ז החיים קצרים וטובותיו אינם מתמידים ואיו אדם בעולם שיתענג בשלימות שלו שלא יהיה לו שום עצב ודאגה ומורא המערבב עליו שמחתו א"כ מי שעושה רצון יוצר הכל בוודאי יגמלהו כפי יכלתו וטובו הגדול מה שאין לציירו בעוה"ז ובוודאי הוא בעילם שכולו טוב וכולו ארוך ועיין בספר הישר לר"ת שהאריך בזה וכנ"ל:

בענין שאיננו נעלם כו' שאין הדבר הזה נעלם מאתנו שרוב העם שקבלו התורה היו בעת ההיא עדיין בסכלות ומיעוט ההבנה כמו שמבואר בתורה דכתיב ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה:

וכאשר ייעדהו על זה כאשר יבטיחהו בשביל זה במה שהוא ערב לו מיד כו':

ויישב דעתו והאב מיישב דעת הבן:

תגל מעליהם תסור מעליהם הסכלות מלשון ויגל את האבן:

ויכוונו בעבודה אליו רצה לומר לשם ה' יתברך:

עדיו ל' אליו כמו עדיך כל בשר יבואו ולכך אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה והרמב"ם האריך בזה במשנת חלק ע"ש:

וכן נאמר בכל מה שבספרים מהגשמת הבורא ר"ל מה שבספרים מספרים כבוד אל במלות גשמיות כמו יד ה' עיני ה' וכיוצא הוא ג"כ בעבור טעם זה כדי שידעו ויבינו כולם יחד החכם והכסיל שיש להם יוצר ובורא ואדון כמו שהאריך בזה בשער היחוד פרק י':

ומהם ועוד טעם בהעלם היעודים הרוחניים:

וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו מה שמצדיק ומזכה את אחרים אל גמול צדקת עצמו זה שראוי לגמול בעולם הבא בלי ספק כמ"ש ולמוכיחים וגו':

והשני מה שנותן הש"י גמול לעוה"ב הוא ע"ד חסד ונדבה כו' כמו שאמר:

כי אתה תשלם לאיש כאשר אתה תשלם א"כ איך תוכל התורה לכתוב גמול העוה"ב כי לא נודע מי ומי ראוי לזה ולא רצתה התורה להודיע כל הפרטים לידע ולהודיע כל זה. ור"נ כתב לאיש כזה שהוא מורה את ב"א עבודת ה' כנ"ל לזה אין צריך לפרט גמול העוה"ב שהוא יודע כ"ז מעצמו:

והעילה בזה כו' והטעם למה אין ראוי לאדם לגמול על מעשיו הטובים:

כי אם היה כו' וכתב בשל"ה דף נ"ב ע"ב קח משל ממי שנשברה רגלו או נסמו עיניו ובא אדם א' רופא גדול ובחכמתו הרבה רפאו חנם ואף בשכר הלא זה אוהבו כל ימיו אהבה עזה בלי ערך ואין קשה בעיניו כל מה שיצוה עליו. והנה הש"י נתן לו ידיו ורגליו וכל רמ"ח אברים וזן ומפרנס אותו ומשגיח עליו ונתן לו נשמה שיוכל לבא לידי נצחיות. ובחינת דברים כאלה אלף פעמים ככה הטובות שעשה הש"י עמנו ואלו פינו מלא שירה כו' אין אנו מספיקים כו' ע"ש שהאריך. וכבר כתב המחבר בשער הבחינה קצת מהטובות שעושה הש"י עמנו מיום היותנו על האדמה עד היום ומי שישים אותם תמיד לנגד עיניו אז יתלהב לבו אל ה' יתברך:

אך העונש כו' אלא שחסד הבורא יתגבר עלינו בשני העולמים ר"ל מה שמשלם העונש בעוה"ז ביסורין קלים ואחת לאחת לא בחמה שפוכה כמ"ש רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם את כל עונותיכם בפקידה על יד כמ"ש חז"ל דאם לא כן הלא אמרו כל האומר הקב"ה ותרן יותרו חייו אם לא על ידי תשובה וזה הוא ג"כ חסד אל שמקבל תשובתנו:

כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל העובדים את ה' ביראה ואהבה פנימית להם צפנת רב טובך לעולם הבא מעלת רב טובך ותיכף בעוה"ז לאותם החוסים בך נגד ב"א שב"א יודעים מצדקתו לכך פעלת להם ג"כ הטוב כנגד ב"א שידעו גמולו ג"כ כנ"ל:

הנסתרות לה' אלהינו לענוש ולפרוע הוא בעצמו והנגלות מה שאנו רואים מי שעושה מעשה רע לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו כך פי' רש"י:

ואמר הכתוב ואם העלם יעלימו ע"ה וגו' ר"ל כיון שיעלימו לענוש אם כן עבירה שלו נסתר לכך חייב כרת בידי שמים שהוא אבדן הנפש ממקורה ונכרתה משם ואין לה חלק לעוה"ב אבל אם לא יעלימו ויענישו אותו במב"ד אזי יש לו חלק לעוה"ב כמ"ש במשנה:

ומהם כי הגמול כו' ר"ל במתן תורה היו ב"י בעוה"ז היה ראוי להזהירם בגמול ובעונש העוה"ז כי איך אדם מתיירא מדבר שאינו מתדבק בו ומבין אותו:

ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים כמ"ש בתחלת הענין ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' וגו' ושאר הענין ומשמע שם שהכל היה במראה הנבואה כאלו עמדו בעולם העליון ועיין במ"ה וסיים כי אין מגלים לו לאדם אלא מה שהוא דבק בו או קרוב להדבק בו וזה מבואר מאד בחכמת האמת שהיא חכמת הקבלה וזה אמרו ואתה הבן עכ"ל:

ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו ר"ל כשיאהב ה' את האדם וירצה בו כאב את בן ירצה וכאשר יאהב הבורא את האדם אין לך לשאול מה יהיה הגמול כי אין לך גמול גדול מזה כמו שהאריך בזה ר"ת בספר הישר שער החמישי עיין שם וכמ"ש בהקדמה וכבר הבאתי לעיל דעת בעל של"ה ז"ל בענין שכר הנזכר בתורה שהם כולם יעודים רוחניים בעולמות העליונים והם נאמרים בלשון הקודש שהלשון בא ממקום קדוש ושם נקראים בעצם כך ואנחנו שואלין הלשון לדברים גשמיים וליעודים גשמיים עיין שם באורך:

והבטחון כו' במה שיעד כו' מן הדין על המאמין כו' ר"ל מי שיש לו אמונה שלימה בה ראוי לו להאמין באמונה שלמה שהשם יתברך לא יקפח שכר שום בריה או בעולם הזה או בעולם הבא ומי שאינו מאמין כך או מסופק בזה אינו בכלל ישראל המאמינים בה' כמו שאמר באברהם שהאמין בה' מה שהבטיחו ששכרו הרבה מאד ושיהיה לו זרע בזקנותו ויחשבה לו האמונה הזאת לזכות וצדקה:

ואמר דוד לולא האמנתי וגו' פי' רש"י אם לא שהאמנתי בהקב"ה כבר קמו בי עדי שקר וכלוני. לולא נקיד עליו למדרש שדרשו רבותינו (ברכות דף ד') יודע אני שאתה נותן שכר לצדיקים לעוה"ב אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם אם לאו שמא יגרום החטא ע"כ:

ואין ראוי לבטוח על מעשהו כו' כמ"ש לעיל בשער השלישי פ"ט באורך ע"ש ותבין:

אבל פירוש החלק השביעי כו' ואופני יושר הבטחון על האלהים בו ר"ל מתי יוכל לבטוח בה' יתברך שיהיה לו רב טוב הצפון לצדיקים:

שיתעסק בסבות המגיעות אותו כו' כשיעשה המעשים שמביאים למדרגות החסידים דהיינו שינהג במדות אנשי הפרישות כו':

ולהמסר אליו כלומר שישליך כל עניניו על הליכות דיני הבורא יתברך:

ולהשתעשע בו ר"ל כל שעשועיו ושמחתו יהיה באהבת ה' יתברך:

ולהשתומם מהעולם ויושביו שלא יהיה לו נחת רוח בהתחברו עם אנשי העולם רק יתרחק משיחתם וממושבותם:

ומסימני אנשי כו' שיורו כו' כיון שהוא מזכה רבים זכות הרבים תלוי בו וראוי הוא לגמול העולם הבא כמ"ש לעיל בפ"ו ומבואר ביותר בפ"ו משער האהבה ע"ש באורך:

והסבל בעת הנסיון והצרה כו' אם מגיע לו נסיון הן בגופו או בממונו ושאר צרות שהש"י מנסה את הצדיקים אם עומד באמונתו וטוב לבו בה' ובתורתו כמו שעשה אברהם אבינו ע"כ והדומה לו בכל דור ודור:

ומי שבחר במות אם רוצים ח"ו להכריחו להמרות הבורא הוא בוחר יותר במות ולעמוד באמונתו ובעבודת ה' ואינו רוצה בחיים ולהמרות הבורא ח"ו וכן בוחר בריש יותר מעושר וכו':

ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם העוה"ב כו' נוכל לומר טעמו של דבר כי כל המצות שעושה האדם אינו ראוי לשכר כמ"ש בפ' הששי ע"ש והעילה בזה כו' וכמ"ש חז"ל מי הקדימני ואשלם שתחלה עשה ה' כל טוב לאדם ואחר כך עושה המצות לגמלו אבל מי שמוסר נפשו וגופו וכל אשר לו על קדושת השם יתברך לאהבתו אם כן כל טוב העולם הזה וחייו אינו נחשב בעיניו כלום נגד אהבת השם יתברך אם כן איך לא יהיה ראוי לשכר טוב לצדיקים ולישרים והדברים ברורים ואחר השבעה מיני הבטחון האלה שזכרם המחבר והעתיקם בספר אורחות צדיקים בשער השמחה בביאור קצת כתב אחר כך וז"ל הבטחון השמיני שיבטח על המלך המושל על כל ברוב הוא שיביא בימי תשועה לישראל ויבנה ירושלים ויבנה ב"ה בימיו ובימים ההם יסור יצר הרע מלב עמו וכלם קטנים וגדולים ידעו את ה' ותרבה הדעת כדכתיב כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כו' עיין שם באורך. ומה שלא הביא המחבר מזה דבר בכל הספר אין ספק שסמך בזה על ספרי רבינו סעדיה גאון ז"ל כמו שכתב בסוף ההקדמה והעזר להשיג אותו בקריאת ס' רס"ג שהמה מאירים השכל כו'. עיין שם ובספר האמונות לרס"ג מיחד שני מאמרים ארוכים ונפלאים אחד על תחיית המתים ואחד על הגאולה האחרונה שם ביאר כל הדברים האלה בסידור נפלא מאד וכל מה שאמרו חז"ל בזה הביא ראיות מהפסוקים עיין שם דברים רצוים וישרים למוצאי דעת וכבר הבאתי קיצור מדבריו בספר זכירות שלי עיין שם וראוי ונכון להעתיק דבריו בספר הזה ותראנו בישע האלהים בתחלת הספר בעזרת הש"י וינעם לך: