מרפא לנפש, שער רביעי - שער הביטחון ג

וכל רחמים וחמלה כו' להבין דבר זה עיין לקמן מ"ש בפ"ד: (*החילוק שבין רחמים וחמלה אמר רחמים על מי שיש לו דעת וצועק ומתפלל להש"י על צרתו ואמר חמלה על מי שאין לו דעת על זה כהמון עם או הילד ואעפ"כ הוא חומל עליו):

והשני כי הבורא ית' לא יעלמו כו' היינו הרביעית שזכר לעיל בפ"ב וכאן לא הזכירם כסדר דלעיל ואין מוקדם ומאוחר בדברים האלו:

ואם יהיה זה נמצא בעושים מב"א כו' ר"ל אם בעל מלאכה מב"א יודע תקנת מלאכתו והפסדו אע"פ שלא יחדשו במעשיהם זולתי צורה מקרית שהנגר אם יש בידו עצים יכול לעשות ממנו כסא ושלחן וכן כל שאר מלאכות אבל אם אין לו עצמות הדבר אין יכול לחדש אותו ועם כל זה יודע כל בעל מלאכה תקנת מלאכתו והפסדו:

ואשר חדש שרש האדם כו' ועתה קח כ"ש וק"ו שהש"י שהוא חדש שרשי האדם וצורתו והכל יש מאין פשיטא שהוא החכם היודע בעניני תועלת האדם כו':

ודברו נגזר מכל דבר גזירתו יותר חזק מכל דבר:

והחמישי שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו את עצמו:

ולא להזיקה להזיק עצמו:

ולא לזולתו וכן לא יוכל הוא להועיל ולהזיק לאחר כי אם ברשות הבורא יתברך:

ואם יהיה אחד מהם יכול ר"ל להועיל להעבד על הגדלתו מחמת גדולתו וחזקו יותר מאדון האחר בוודאי יהיה חוזק בטחונו בו כו':

והששי שידע כו' האדם היא השביעית דפ"ב:

והשביעית היא החמישית דפ"ב:

עצם ומקרה כבר פרשתי אותם בשער היחוד באר היטב שהם כוללים כל הבריות והיצורים שבעולם ואמר שיש להם גבול ידוע שנגזר על כל אחד שזה יהיה כך וזה יהיה כך והכל בהשגחה פרטית:

בכמותו רצה לומר כמה שנים יחיה:

ואיכותו איך יהיה קטן או ארוך וכדומה:

וזמנו ובאיזה זמן יהיה:

ומקומו ובאיזה מקום יהיה וכל הדומה לזה שהוא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:

אין מרבה אין מי שיוכל להרבות להדבר שנגזר עליו להיות מועט הן בשני חייו או בפרנסתו או בכל עסקיו:

ולא ממעט כו' ולא מאחר למה שגזר להקדימו אם נגזר שזה הדבר יהיה כך וכך תיכף היום או מחר והאדם רוצה לאחרו לזמן מרובה אין מי יוכל לשנות הגזירה וכן להפך ולא מקדים כו':

(*ומה וכו' ר"ל כשיתחדשו דברים בעולם כשנראה בהם איחור מה שראוי ע"פ דרך הטבע שיוקדם וכן להפך קדימת האיחור הוא הנגזר וכו'. מנוח הלבבות):

ומה שיהיה מן הדברים על הדרך כו' ר"ל אם יראה האדם שיתחדשו ויתהוו דברים חדשים או זרים בעולם למשל שזה נתעשר וזה נעשה עני או כיוצא אל תתמה על החפץ ותאמר שבדרך מקרה הוא מחמת השתדלותו או רפיונו גרמה להם כי הכל הוא גזירה מלפניו רק שיש הרבה שלוחים למקום והם הסבות והמצועים שבהם ועל ידיהם נגמר כל דבר לקיים גזירות המלך הקב"ה אבל אין בסבות שום כח להרבות או למעט כאשר נראה בגרגרים כשרוצה ה' להרבות זרעו של אחד תצמיח תבואתו בברכה מרובה ומגרגיר אחד ימצא עשרת אלפים גרגרים ומי שעיני שכל לו לא נעלם ממנו דבר זה שאין יכולת בגרגיר לעשות כמו זה אלא בודאי כשגזרת המלך הוא שתצמיח תבואתו כ"כ ימצא כך בגרגרים וכן בכל הדברים שבעולם אינם נגמרים רק על ידי הסבות והם השלוחים של השם יתברך ועיין לקמן בהקדמה החמישית שם יתבאר הצורך אל הסבות ברוב טעם ותבין היטב:

וטרדת הנפש להקדים כו' ר"ל ולפי זאת ההנחה נתבונן אם האדם טרוד להקדים כשרוצה להקדים פרנסתו ומחיתו או שאר דברים ורוצה לדחוק השעה ובאמת שעדיין איננו ראוי לזה עד בא עת דברו יתברך וגזירתו אז יביא מה שנגזר עליו ממילא בלא שום טרדה וחריצות ומי שטרוד בזה בוודאי הוא מחמת חלישות הכרתו באמתת ידיעתו יתברך ואינו מבין טובות הנהגת הש"י ושכבר היה בידיעת השם יתברך שיהיה כך או לא יהיה:

מבלי סבב אל קיום מצות כו' רצה לומר בוודאי אם רוצה להקדים דבר לעשותו תיכף ואם יניח לא יעשנה והוא דבר שיסובב על ידו קיום מצוה ועבודת ה' אזי ראוי להקדים ולעשותו תיכף כי בקיום המצות הבחירה ביד האדם ואין גוזרין עליו כמו שיתבאר אבל בשאר דברים מצרכי גופו ומחיתו אין ראוי להקדים ולאחר כו' כמ"ש בפי' חלק ד':

ואמר כי גבוה וגו' הוא ראיה שיש לכל הסבות סבה עד שמגיע לסבת כל הסבות והוא ה' יתברך:

והליכות דיני הבורא כו' ר"ל אין אתנו יודע עד מה כיצד מתנהג הש"י עם בריותיו בסבותיו והם נעלמות מאתנו אפי' חלק אחד מה שנתהווה ונעשה דבר אחד לאדם איך נשתלשלו ומכ"ש לידע איך מתנהג בכללות העולם או לאומה א' כי אין אנו מבינים דרכיו ומחשבותיו כי אם היינו יודעים דרכיו ומחשבותיו יתברך היינו ג"כ כאלהים ובוראים ויוצרים. כ"כ ר"ת בספר הישר:

והקדמה השנית שידע כו' וכשיתברר זה לבוטח שהש"י יודע האמת אם פיו ולבו שוים בבטחונו איך יטעון ויאמר שהוא בוטח בה' ובאמת כשלבו בל עמו בבטחונו ואז גם ה' מסיר השגחתו ממנו כנ"ל בתחלת השער ואז הוא חילול השם ח"ו וככל החזון הזה ראוי לנו לשום עינינו ולבנו על הדברים שיצאו מפינו בכל יום בתפלתנו שאנחנו טוענין ואומרים כמה פעמים שאנחנו בוטחים בו יתברך ומחכים אליו באמרנו נפשנו חכתה לה' כי בשם קדשו בטחנו יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו נגילה כו' ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו כו' כי בך בטחנו. וזולתם עוד הרבה פעמים. וראוי לכל אדם שישים עינו ולבו כל הימים אל דברי השער הזה אז לא נבוש ולא נכלם לא בעוה"ז ולא בעוה"ב:

והקדמה השלישית שייחד כו' שיבטח על ה' לבדו ואל ישתף שום דבר עמו יתברך לבטוח עליו לומר שיש דבר בעולם שיכול להועיל או להזיק לפעמים וישכח את ה':

מה שנאמר באסא שהיה חסיד בשאר מעשיו ובשביל שתלה בטחונו ברופאים לבד ולא דרש את ה' לבקש מאתו יתברך שישלח לו רפואה הן ע"י הרופא הן על ידי דברים אחרים שזה הוא מדת כל אדם הישר כמו שיתבאר והוא בטח ברופאים לבדם לכך נענש:

ומן הידוע כי מי שימנה שהפקיד שני פקידים או יותר לעשות לו שום דבר:

מנויו מופסד אין דבריו נעשין כהוגן כקדרה דבי שותפי שזה סומך על זה וכו'. אף ע"פ ששניהם הם משרתיו עושי רצונו כך כ"ש מי שבטח כו':

שיסתר בטחונו מאחר שהוא בוטח על דבר אחר שמועילו גם כן סוף שבוודאי לא יועיל לו הדבר או האדם ההוא שהיה בוטח עליו כי אין לבטוח רק על ה' לבדו ולחשוב תמיד שהוא סבת כל הסבות והכל שלוחים אליו כמו שיתבאר לקמן בסוף פי' ח"א ע"ש:

והקדמה הרביעית שתהיה השגחתו כו' שאע"פ שהקב"ה מרחם על כל מעשיו אפילו על הרשעים כמו שנתבאר לעיל בשביל זה לא יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי לעולם ויבטח בה' שיעשה לו כל טוב סלה בעודו ברשעו ואף ששעתו מצליח עכשיו אין מנוס מדיניו סוף שימצא בע"ח מקום וזמן לגבות חובו מתי שירצה אבל ראוי לו להשתדל לעשות כל מצות ה':

כפי מה שהוא מבקש כמו שהש"י שואל מעמו לעשות מצותיו:

כדי שיהיה הבורא מסכים לו ואז גם ה' יסכים עמו למלאות חפצו במה שהוא בוטח עליו כמשחז"ל עשה רצונו ית' דהיינו מצותיו כרצונך כמו שאתה חפץ שימלא ה' כל משאלותיך:

כדי שיעשה רצונך כדי שיעשה ה' גם כן רצונך אם תעשה רצונו במצותיו:

כרצונו כי זה רצונו וחפצו יתברך להשפיע לכל אדם כל טוב רק שיהיה ראוי לזה:

בטל רצונך מפני רצונו ר"ל בטל תאותך ויצה"ר מפני רצון הש"י:

כדי שיבטל רצון אחרים כו' כמ"ש ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וכן אמרו בספ"ב דקדושין כל הבא דבר עבירה לידו וניצול ממנה עושין לו נס והביאו שם כמה מעשיות ע"ש הרי שמבטל הש"י רצון אחרים שלא בדרך הטבע מפני רצונו של זה והפי' הזה של המחבר נכון מאד במשנה:

כי הוא רואה כי מי שנתמנה לו כו' ר"ל אם נצטוה ונתפקד אדם אחד מחבירו למשל שמעון נתמנה ונפקד מראובן שיעשה לו שום דבר או להתעסק בשבילו או מזהיר אותו כו' ושמעון בטח על ראובן שישלם לו ג"כ כגמולו ויעשה עמו טובה וחנות:

ויעבור על מצותיו ושמעון זה עבר על מצות ראובן ולא עשה כאשר צוהו:

ויגיע לממנה רצה לומר ונשמע דבר זה לראובן הממנה אותו:

עברו על מצותו שעבר שמעון על מצותו:

כי יהיה הסבה כו' בודאי שמעתה לא יעשה ראובן לשמעון מה שהבטיחו ומה שבטח שמעון עליו:

כל שכן וק"ו מי שעבר על חוקי האלהים:

אשר יעד אשר יעד השם יתברך בכבודו ובעצמו:

והעיד ע"י נביאיו וחכמיו. למ"ה:

כי יבצע יגזול:

כי ישל אלוה נפשו שסופו כי ה' יוציא את נפשו של יוציא כמו של נעלך:

ואמר הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם:

ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה:

המערת פריצים וגו' ואמרתם נצלנו שנהיה נצולים אע"פ שעשינו כל התועבות האלה:

המערת בתמיה וכי אלה תעשו ויועיל ההיכל לכם:

והקדמה החמישית שיתבאר אצל הבוטח:

כי השלמת הדברים שיתחדשו עתה בעולה להיות שלמים בלי חסרון הם על שני דרכים אחד מהם גזירות הבורא יתברך שיצאו כך תיכף אל גבול ההויה ואינו צריך לשום סיוע מדבר אחר למשל שיש אדם שנתעשר על ידי מטמון או שנפל לו ירושה הרי נתעשר זה בלא שום יגיעה וסבות אחרות כי כך היה גזירת המקום ויש אדם שנגזר עליו שיתעשר ע"י כמה סבות ומצועים שהוצרך לטרוח וליסע על ימים ודרכים רחוקים עד שיגיע למה שנגזר עליו אבל כולם רצים בדבר המלך:

להשלים מה שנגזר שיצא אל גבול ההויה:

והראותו ושיתראה ויתגלה הדבר באיש הזה:

ודמיון הסבות הקרובות כהוצאת המים ר"ל כשימצא האדם יש שמוצא מים בלי שום טורח כי יש מקומות שעושין גלגלים המעלים את המים תמיד מן הבאר על ידי כלים ומלאכה והרוצה לשתות אין לו שום טורח ושותה ויש מקומות שצריך האדה לקשור בהמה וכו':

ואם יקרה פגע כו' ומזה ראיה שהכל מתנהג ע"י הסבות ואם נגזר שלא ישלים זה חפצו אזי יקרה שום פגע בסבת הממוצע ואז לא יוכל להשלים ולגמור הדבר:

והעילה אשר בעבורה כו' ר"ל והטעם בזה הדבר למה הוצרך האדם לטרוח בזעת אפו לסבב לכמה סבות עד שמגיע לפרנסתו ולצרכו ולמה לא נהיה הכל מוכן ומזומן לפני האדם כל מה שיצטרך ואמר שהוא מפני שני טעמים:

האחד מפני שחייבה החכמה כו' ר"ל כמו שאמר לעיל בפ"ט משער השלישי שרצה הקב"ה לנשא הנשמה למעלה ממדרגתה ממה שהיתה קודם לכן וכל זמן שהיתה שם לא היתה יכולה להגיע למדרגה הרמה הזה עיין שם באורך ולכך הביאה לעוה"ז אל הגוף הזה לבחון אותה האם תלך בעבודת ה' או בהמרותו:

בחן אותה בזה האופן והיינו:

במה שמראה זה ממנו הש"י מראה הבחירה מן הנפש בזה:

והוא הצורך והחסרון שיצטרך לחזר אחר חסרונה וצרכה:

אל מה שחוץ לה מה שאין בידה: (*או ר"ל שאינו צורך הנפש):

וצוה אותם לבני אדם:

לחזר עליהם על ידי הסבות שהכין הש"י בעולם זה בכה וזה בכה:

ועל פנים מיוחדים דהיינו שיעשה הכל ע"פ התורה והמצוה כמו שצוה ה' את משה:

ומה שגזר הבורא שיגמר לאדם יוכל האדם לגמור ולהשלים:

(*ועתים ידועים זמן זריעה וזמן קצירה וכיוצא בזה כי היכי דלא ליטרד כולי שתא בפרנסה):

בהשלמות הזדמנות הסבות כשהש"י משלים ומזמן לאדם הסבות והמצועים יוכל להגמר ואם לא ירצה הבורא ית' שיגמר אינו מזדמן לאדם הסבות שהם חוץ לו:

ונתברר ממנו מן הנפש. ועי"ז נתברר מה שהיתה רוצה לבחור הן טוב הן רע אע"פ שלא היתה יכולה לגמרה כי מן השמים עכבוהו מטעם הכמוס אתו ית' כמו שכתוב בטעם השני ג"כ אבל האדם כבר היה מתעסק ורוצה שיוגמר לפי מחשבתו ולכך חייב אחרי זה הגמול והעונש ובזה תוכל לעלות אל המדרגה הרמה הנ"ל כי מלחמה גדולה לפניה בעוה"ז כמ"ש לעיל באורך ע"ש אבל אם היה הכל מוכן ומזומן לפני האדם היה דומה למלאכים ולא היה לו שום בחירה והיה עומד לעולם על מדרגה אחת כמלאכים ולא היה לו שכר ועונש ואין רצונו ית' שיהיו הכל כמלאכים ועיין בפירוש חלק הד' ותבין הדבר היטב:

והשני והטעם הב' למה הוצרך האדם לטרוח ולחזר אחר פרנסתו שלא יהיה לו פנאי ולעשות כל תועבת ה' כיון שיהיה הכל מוכן לפניו וגם לא ישים לבו אל התורה ואל העבודה. ולכך הטרידו שיהיה האדם טרוד או בעניני עוה"ז או לאחריתו שהוא לעולם הבא:

כמו עניני התחלת והתכלה הוא שאלת מה לפנים ומה לאחור שאסרו חז"ל במשנה:

גם את העולם נתן בלבם שיתעסקו בעולם מבלי אשר וגו': (*או ר"ל נתן בלבם להבין מה שנמצא אחר בריאת העולם אבל מבלי אחר לא ימצא וכו' כן פי' ר"י):

ואם הוא מגביר כו' ר"ל ואם יש צדיק שהוא מגביר:

עבודת האלהים כו' ולא יבעט במנוחה אף שהוא במנוחה לא יבעט כו':

ולא יטה אל השלוה לישב בשלוה: (*או ר"ל ולא יטה לבו אל התענוגים ותאותו בעבור השלוה המגיע לו כענין וישמן ישורון ויבעט ר"נ):

ולא יפת בכשפי העולם לא יתפתה לבו אף שיש לו כל תענוגי עולם (וי"ג בכספי העולם):

יסתלק מעליו כו' כשיש לו כל המדות הללו בודאי זה אינו בכלל שיצטרך לטרוח אחר פרנסתו מאחר שאין צורך להראות בו שני הטעמים שזכר:

הבחינה והבעיטה בטוב ויבא לו טרפו בלי טורח (וי"ג הבעיטה בטובה):

ואם יאמר האומר כו' כי רשע מכתיר את הצדיק מסבבו ורודפו כמו כתרו את בנימין:

ואמר תחריש למה תחריש כאשר הרשע בולע את הצדיק:

אך הניח הנביא כו' ר"ל שהנביא הקשה הקושיא הזאת והניח התשובה עליה שלא השיג כלום לבאר הטעם והעילה למה רשע וטוב לו וצדיק ורע לו:

מפני שעילת כל אחד כו' זולת עילת האחר כו' מפני שאין הטעם שוה לכל הרשעים שהם בטובה ולכל הצדיקים הנבחנים ורע להם כי כל אחד ואחד יש לו טעם וסבה אחרת מה שאין לאחר לכך לא יוכל הנביא לפרש ולתת טעם לכל א' בפרט:

לכן העיר על זה והודיע לנו לומר אל תתמה על החפץ כי דבר זה נסתר מנגד עינינו רק ה' לבדו יודע למה יעשה לזה כה ולזה כה ואל אמונה ואין עול: ואמר הנסתרות לה' וגו' וקאי אתחלת הפרשה פן יש בכם וגו' והתברך בלבבו וגו' לא יאבה ה' סלוח לו וגו'. ומסיים הפרשה ואמר הנסתרות וגו' שלא תקשה שלפעמים אין העונש כפי רשעתו או להפך לכך אמר הנסתרות לה' וגו' שה' יודע מתי יענש ואיך ומה ולמה לכן אל תתמה:

ועם כל זה כו' מעט הספקה לתת קצת טעם וסיפוק להשקיט הלבבות:

עון שקדם לו התחייב להפרע ממנו בעוה"ז כמ"ש חז"ל בפ"ק דקדושין כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו פירש רש"י בעולם הזה לנכותו מעונותיו כדי שיטול שכר שלם בעוה"ב ודומה כמו ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אות אתת וכל שעונותיו מרובים מזכיותיו מטיבין לו לשלם לו שכר מצותיו בחיים כדי לטרדו כמו שקיים כל התורה כולה ולא חסר אות אחת ממנה עכ"ל. וכתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם בפרעון אחת לאחת:

ויש שיהיה ע"ד התמורה בעוה"ב הן הן יסורים של אהבה שאינן תלויין בעבירה כמ"ש חז"ל בפ"ק דברכות פשפש ולא מצא שום עבירה שיתלה היסורין בה בידוע שהן יסורין של אהבה שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח כדי להרבות שכרו בעוה"ב יותר מכדי זכיותיו:

ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה כו' שהוא מקבל הכל בסבר פנים יפות ואינו מבעט ביסורין כדי שילמדו ב"א ממנו ויראו ויבחנו בו שירצה האדם לעבוד את ה' אף שאין לו כל תאותיו ואף גם אם הוא בעוני ובריש וחלאים רעים כמו שמצינו באיוב ובחכמים הרבה שהיו ביסורין ולא נתבטלו מהתורה והעבודה וכמו שנודע מענין הלל שהיה עני ביותר וזולתם שהיו צריכין לעשות מלאכות לפרנסתם ולמדו התורה: (*אין זה כדי שילמדו בני אדם ממנו כמו ענין הראשון אלא כדי להראות צדקתו לאנשי העולם ולשטן כענין הנסיונות באברהם אבינו שלא יאמרו כמו שבני דורו רשעים כן הוא רשע והנה בזה יבחנהו הנורא ומראה צדקתו ועבודתו שעובד לאלהים מבלעדי אנשי דורו עם שאינם מסכימים למנהגיו ויהיה לו יסורים מהם ע"כ למ"ה):

ויש שיהיה לרשע אנשי דורו כו' ר"ל בשביל רשעת אנשי דורו לפעמים שולח הש"י יסורין על הצדיק לכפר על עון הדור ואין ספק שלא יקופח שכרו לעיה"ב וישלם לרשעים כגמולם כמו שפרש"י על פסוק זה:

ויש שיהיה מפני שאיננו מקנא כו' כמ"ש חז"ל מי שיש בידו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי עירו בכל העולם נתפס על כל העולם ואמרו וממקדשי תחלו הפורענות אלו ב"א אע"פ שקיימו התורה מא' עד תי"ו מהם תחל הנגף ולמה מפני שלא מיחו ברשעים:

יבא להשתחות לו לאגורת כסף בשביל גרה א' של כםף ישתחוה להשתכר אצל חבירו מחמת עניותו:

ויש שתהיה לנסות אנשי התרמית ר"ל מה שהרשעים מצליחים לפעמים בעוה"ז שעי"ז מנסה הש"י את אנשי התרמית דהיינו הרמאים והצבועים שאינם מראים רשעתם בגלוי מחמת מורא או כיוצא בזה:

כשהם רואים זה שהרשעים מצליחין:

ממהרים גם הם:

לסור מעבודת הבורא לעשות כמעשה הרשעים אולי יצליחו גם הם:

ויתברר הנבר לאלהים על ידי זה יתברר מי שהוא נבר טוב לב עם ה' ונאמן בעבודתו אע"פ ששולטין עליו הרשעים ומביישין אותו הוא סובל הכל ויודע ששעתם מצלחת ולא לעולם חוסן וסוף שימצא בעל חוב לגבות חובו ואינו לומד ממעשיהם ויקבל שכר מהבורא יתברך ע"ז אבל אם היו מענישין הרשעים תיכף ולצדיקים לגמול טוב תיכף היה הבחירה ושכר ועונש בטלה והיו כל ב"א רודפים לעשות טוב לקבל שכר מהר ויפחדו מעונש מהר וזהו מחכמת הבורא יתברך הנפלאה וכעין זה מצאתי בס' מנוה"מ בחתימת נר השלישי ע"ש ובמ"ה פי' בענין אחר והבוחר יבחר:

כתפירה התופר בגדים:

וכאהוי מלאכת הרקמה וי"א בהפך. למ"ה:

ואצור המסחרים ולאצור סחורות הרבה למכרם במדה גסה ובלשון חז"ל נקרא סיטון: (*או ר"ל שנתמנה על אוצרות של סחורות לשמור אותם. ר"נ):

ושכיר האריסים כו' ולשכור פועלים ואריסין שהם מלאכות קלות:

וזקוק הכסף בעופרת כשצורפין כסף נותנים עופרת בכור ומועיל לצירוף כך פירש רש"י בירמיה ו':

ויסבול מתקה ומרירותה בין שהיא מתוקה לוו הצליח במלאכתו ובמו"מ שבחר בו בין שהוא מר בעיניו שצריך להתייגע בה או שאין מצליח בה לפעמים אל יקוץ בה:

אך יבטח באלהים כו' ויכוין בטרדת לבו כו' לחזר אחר איזה סבה לפרנסתו:

והסבוב עליה למה הוא מסבב עליה:

לעמוד במצות הבורא לקיים מצות ה':

שצוה את האדם להתעסק כו' שלא לתוהו בראה לשבת יצרה:

ויהיה בטחונו באלהים שלם ר"ל אע"פ שמסבב לעשות מלאכה ומו"מ לטרפו לא יהיה לו ואת לחסרון בטחון בהם ובלבד שיכוין לבו לשמים:

כי אם ברוחי ברצוני: