מרפא לנפש, שער רביעי - שער הביטחון ב

על הברואים אם ימצאו השבעה מדות אלה. בהם ראוי ג"כ לבטוח עליהם כמו שיתבאר:

ולא מתעצל בחפצו וזה שבוטחין בו אינו מתעצל מה שחפץ זה הבוטח עליו:

והחמישית שיהיה מתיחד בהנהגת כו' ר"ל שהוא יחיד בהנהגתו ואין עוד אחר שעשה עמו טובה מעולם רק זה שבטח עליו:

והששית שיהיה ענין כו' כי אם לא יתברר לו שהוא בידו וברשותו לבדו אזי ישים בטחונו על אחרים ג"כ מאחר שיש בידם להועילו ג"כ כמו שנתבאר בפרק ג' בחמישית כי העבד כשיהיה לו יותר מאדון אחד כו' ע'ש:

והשביעית שיהיה מי שבטח עליו בתכלית כו' דאל"כ יתיאש מטובות הבורא אם יסתפק האם ראוי לזה וימעט בטחונו בה' יתברך ובזה יתרחק מה' ומתורתו רק יחשוב שה' מטיב לרעום ולטובים כמו שכתוב ורחמיו על כל מעשיו ובזה יתקרב אל ה' ויעשה תשובה שיהיה ראוי לטובה עיין בפרק ג' בהקדמה הרביעית שם מבואר דבר זה דהיינו שלא ימרוד במרד ובמעל ויבטח על ה' שזהו נגד השכל עיין שם:

ומי שנתקבצו כו' עם כל מה שזכרנו קודם לזה בפרק א' ובהקדמה: (*בדברים שב"א רואים ושאינם רואים): (*בין לטובה בין להפך ח"ו ידין אותו לטובה כי הוא בוודאי ג"כ טובה):

ושהוא חכם לא ינוצח אפשר שהוא ט"ס וצריך לומר שהוא חזק לא ינוצח:

ושהוא מתיחד כו' כאן חסר הראיה על הרביעי שיהיה יודע באופני תועלת כו'. ואפשר שמפני שדבר זה הוא מושכל שאין שום נברא יודע בתועלות חבירו בלתי הש"י לבדו א"צ לזה ראיה מהכתוב ולקמן בפ"ג מביא ראיה לזה במ"ש והשני כי הבורא יתברך לא יעלמו וכו' והדין נותן זה כו' ע"ש ואפשר שגם כאן נשמט בהעתקה או בדפוס והר"ן כתב ושהוא חכם ולא ינוצח הם שני דברים הד' והג' ועל זה מביא ראיה על שניהם חכם לבב ואמיץ כח וגו'. והשכל גוזר כו':

לכן הבאתי אלו פסוקים ר"ל מה שהבאתי אלו פסוקים ולא הבאתי עוד כמה וכמה פסוקים כאלה המורים שהמדות האלו נמצאים בבורא לבדו רק שא"צ להביאם כולם מפני שדבר זה הוא מושכל ואין צריכין שום ראיה מהכתובים אך מה שהבאתי הפסוקים אלו הוא רק לזכרון דברים: