מרפא לנפש, שער רביעי - שער הביטחון, הקדמה

אמר המחבר מפני כו' והוא הבטחון עליו יתברך בכל דבריו בכל עניניו:

בעבור מה שיש בו ר"ל בבטחון בה' יתברך יש תועליות גדולות הן בענין התורה רצה לומר אם רוצה האדם להתנהג ולילך בדרך התורה ולהתנהג בחסידות יהיה נקל לו מחמת בטחונו יתברך וכן מי שרודף אחר העולם ורוצה ליהנות מעוה"ז גם כן יהיה נקל לו להשיגו מחמת בטחונו הטוב כמו שמפרש:

כי שתים רעות וגו' פירש רש"י אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי עבודת כוכבים שהיא כבורות של מים מכונסים ונשברים ונסדקים ומימיהם נבלעים בסדקיהן הרי ב' רעות עכ"ל וסוף הענין תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' וזה ראיה שה' מסיר השגחתו ממנו ומניח אותו ביד כו':

וימירו את כבודם וגו' ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו':

ולא פנה אל רהבים לפי ענין לשון המחבר בזה הספר משמע שפירושו לפי פשוטו שכל עניני קניני העוה"ז ותאותיו נקראים רהבים שכ"כ בשער הפרישות פ"ב ורהבי סחורות המפסידות לטרוד לבותם בתולדות רהביו. ובשער א"ה פ"ז וחדלו מכסוף לעולם ולרהביו וכ"נ שכך פירוש הפסוקים כמו ורהבם עמל ואון וכן לך התרפס ורהב רעך וזולתם והדרשה תדרש:

ושם בשר זרועו ופירש רש"י כמו עוזרו ות"י רוחצניה:

ואמר קהלת שבתי וגו' ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עשר:

וישאר לזולתו וישאר הממון לזולתו וי"ג וישאר זולתו ר"ל וישאר הוא זולת הממון:

אל תיגע להעשיר וגו' וכתב הר"מ אלשיך מדלא כתיב להתעשר לעצמו אבל להעשיר משמע לאחרים היורשים אותו ע"כ:

יכין וצדיק ילבש יכין רשע וצדיק ילבש והנקיים יחלקו בכספו:

ולא יסכים עמהם בבלתי ע"ה בדברים שהם בלתי עבודת ה' לא יסכים עמהם:

ולא יפחידהו ענינם כלומר מחמת ענינם אם הם עשירים או קרובים לשררה לא יפחד מפניהם:

ולא יירא ממחלקותם אף אם יחלקו וירחיקו אותו לא יירא או פירוש אף אם הם יחלקו עליו מחלוקות וקטטות לא יירא מהם מאחר שנכון לבו בטוח בה' ומה יעשה לו אדם:

אבל יתפשט מבגדי טובותם כו' ר"ל הוא רואה ועושה כל הפעולות שלא יצטרך לבריות ושלא ילביש עצמו מטובות אחרים ויהיה מחוייב להטריח להודותם ולגמול אותם כמו שראוי ומחוייב לגמול לעושה טוב בטוב כנ"ל בשער הג' אבל הוא רוצה שהש"י ייטיב עמו ויודה לו לבדו:

ואם יוכיח אותם כו' כיון שאינו נהנה מהם אינו מחניף אותם כמו שארז"ל כתובות דף ק"ה מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה ע"כ:

ואם יכלימם כו' עיין מ"ש בסוף השער השלישי מתי יוכל להכלים בני אדם:

ומהן כו' ומעוט דאגתו לעניני עולמו כי עיקר בלבול דעת האדם מלמוד התורה והעבודה הוא שדואג תמיד על המחיה ועל הכלכלה היאך יבא לו וע"י מה אבל מי שבוטח בה' ימעט דאגתו בזה וירב דאגתו בעבודתו ית' והוא במנוחת לבו כמו בעל האלכמיא"ה ועוד כו':

תחלתם צריך לדברים מיוחדים דהיינו עפריות ומטעריו"ס וכלים הצריכים לו למלאכתו ואם אינם בידו לא יוכל לעשות שום דבר:

(*עם התמדת עבודה שעוסק בהם תמיד ויגע בהם זמן ארוך יום ולילה ימות ע"י ריחם ועשנם):

והשלישי אינו מאמין על סודו זולתו ר"ל אינו מאמין לגלות סוד מלאכתו לזולתו לאחרים מחמת יראתו כלומר אינו מאמין זולתו על סודו:

והרביעי כו' אינו נמלט כו'. ר"ל לא ימלט מאחת משתי אלה או שיזמין הרבה לזמן מרובה או לא ובין כך ובין כך הוא דואג תמיד אבל הבוטח כו':

והחמישי תחת יראה ופחד. כמו אל תירא ואל תחת ר"ל שהוא מפחד תמיד מחמת מלאכתו שלא יתגלה למושלים:

והששי כו' אלא על דרך הכפרה או שיתכפרו עונותיו במדוים הבאים עליו:

או ע"ד התמורה הן יסורין של אהבה כדי להטיבו באחריתו יותר כמו שיתבאר בחשבון כ"ז ע"ש:

(*הריש דלות שלא יצטרך לאחרים).

והעשירי אם יודע ענינו ר"ל אם נתגלה ענינו כו':

ומנהיג כו' כשאינו יודע להעלים את סודו הוא ע"ד מה שאמרו חז"ל ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם כו' הרי לפניך אם אינו עומד במקום סכנה יוכל להנצל כי עדיין לא הגיע זמנו להפרע מעונו אבל אם מתראה לפני המשחית יאסוף עם החטאים כן הוא בעושה רמיה כ"ז שיוכל להעלים את סודו עדיין לא הגיע זמנו ואפשר שינצל עוד ויאריך ברמייתו כמו כל עושה עולה אבל כשאינו יודע להעלים את סודו אז ימצא בעל חוב מקום לגבות חובו כך שמעתי מפירש"י ועיין בס"ס שומר אמונים כדברים האלה. ואני פרשתי שמנהיג הכל כו' ר"ל השם יתברך שהוא מנהיג הכל משליט עליו שלא יוכל להעלים את סודו כדי שימיתוהו כי בא קצו וה' חפץ במיתתו אבל כל זמן שאין ה' חפץ במיתתו עדיין יוכל להעלים מן הבריות סודו וכן פי' הר"נ ועוד שמעתי שמנהיג הכל קאי על שליט המדינה שהוא ישלוט עליו כו' והבוחר יבחר:

והבוטח בה' כאשר יתגלה בטחונו כו' ויתברכו בקרבתו ובראייתו כל מי שרואה הצדיק ויתקרב אצלו מתברך כמו שנודע מענין חיוב קבלת פני רבו ברגל ובשבת ועיין בספר חסד לאברהם במה שאמר וצדיק יסוד עולה ואמרו חז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכיוצא בזה נמצא בגמרא הרבה:

ואם איננו בעל ממון יראה כו' ר"ל יראה וישים אל לבו כי כו':

מפזור הנפש בהתפזר הממון בראש כל נהר וכו' תתפזר מחשבות הנפש לדאוג תמיד על כל המקומות האלה והדאגות מוציאין את האדם מעוה"ז ומעוה"ב:

ומהם כי הבוטח בה' כו' מבטוח בה' כי אין בטחונו על הממון שיש לו רק עיקר בטחונו על ה':

צוה להשתמש בו ר"ל כמי שהוא מצווה ועושה בפקדון אחרים שישתמש בו כך וכך

(*לזמן קצוב ר"ל כי הוא גלגל החוזר בעול'):

לא יבעט בעבורו ע"ד וישמן ישורון ויבעט:

למי שצווה לתת לו ממנו ר"ל למי שצוה הש"י לתת מהונו דהיינו לעני ולאביון כי רק הוא מודה ומשבח להש"י אשר עשאו אפוטרופוס על העניים כמ"ש אל תגזול דל כי דל הוא שהוא כפול רק הפי' די לך שהוא הדל ואתה העשיר ומה תעשה אם היה להפך א"כ למה תגזול את שלו שבידך ולכך אמרו ספ"ק דב"ב שהצדקה המעולה המצלת ממיתה משונה שאין הנותן והמקבל יודעין זה את זה ע"ש:

ואיננו מבקש היזק זולתו שיהיה לחבירו היזק כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:

אך תועלת הבטחון בעולם ר"ל לעוה"ז כנ"ל:

מהן מנוחת הלב כו' ומהם מנוחת נפש מלכת בדרכים הרחוקים. ר"ל לבקש פרנסתו במקומות הרחוקים מאד מעירו שהוא בוודאי מחמת מיעוט בטחונו בה' ית' כמו שאמרו לפרוש הזה אבל בלא זה עולם כמנהגו נוהג:

במסחר אם יתעכב אצלו סחורה שאינו יכול למכרה מהרה:

או פרקמטיא שהתחיל במו"מ ואינו יוכל לגמור וכל זה אינו מצער ודואג עליו:

בסבות הבטחון על הברואים וכמו שיתבאר בפ"ב ור"ל אם ימצאו אותן מדות שזכר שם אפילו באדם גם כן היה ראוי לבטוח בו כמו שיתבאר שם:

וחיוב שבחו וגנותו בהם כי יש מהבטחון שישובח האדם אם בוטח בה' דהיינו בעניני גופו ומחיתו ויש מהבטחון שהוא גנאי לבטוח על ה' דהיינו אם יבטח בעשיית המצות כי בזה הבחירה בידי האדם או שיבטח שראוי הוא לגמול טוב בעוה"ז או בעולם הבא מחמת מעשיו כמו שיתבאר כל זה בפירוש חלק הזיי"ן והחי"ת ע"ש:

והששי בביאור אופני חיוב גנות דעת כו' איך ראוי לגנות דעת החושבים שיאריכו תאותם בעולם ואחר כך יתחילו לפרוע טובות ה' ולעבוד עבודתו ושהם כת בעלי משכונות שתחלה רוצים ליקח משכון מהאל יתברך ואח"כ רוצים לשלמו בעבודתם כמו שיתבאר סופ"ה שמבאר פני טעותם משבע פנים ישרים ע"ש: (*והא בהא תליא מחמת שהם מצפים שיאריכו ימים בעולם לכך יש להם הרבה דאגות שיגיעו לחפצם בו אבל טח עיניהם מראות בשני אופנים):