מרפא לנפש, שער ראשון - שער ייחוד ה

אך מה הן

ההקדמות שצריך לידע תחלה:

אשר מהן יתברר כי יש לעולם כו' הן שלש הקדמות אחת מהנה שבדבר הנמצא כל מה שראינו והשגנו בחושינו לא עשה את עצמו:

והשנית כי ההתחלות יש תכלית סוף וקץ:

למספרן ר"ל שאינן הולכין עד אין תכלית ומזה מוכח שע"כ יש להן ראשון שאין ראשון לפניו כמו שיתבאר:

והשלישי כו' וכאשר תתקיימנה בראיות ברורות:

הג' הקדמות האלה תהיה התולדה מהם כו' וכל שלש הקדמות האלה צריכות לברר מהן מציאות הבורא ית' כמו שתראה בפרק הששי והתשיעי ע"ש מה שפירשתי שם בעזה"י:

והוא שנאמר כי כל נמצא כו' מצאתי בספר האמונות לרבינו סעדיה גאון ז"ל ברור הקדמה הזו בביאור יותר ע"כ ראוי להעתיקו פה וז"ל במ"א וכאשר התברר לי ברור גמור כי הדברים כולם מחודשים עיינתי אחר כך היתכן שיעשו את עצמם או לא יתכן שיעשה אותם כי אם זולתם ובטל אצלי שיהיו הם עושים את עצמם מפנים ואני זוכר מהם שלשה. הפנים הראשונים הם שכל גשם שנכוין אליו מן הנמצאות וחשבנו שהוא יעשה את עצמו אנחנו יודעים שאחר הויתו יהיה יותר חזק ואמיץ על עשות כמוהו ואם עשה את עצמו והוא חלש (ר"ל ומה אם עשה א"ע קודם הויתו שהיה אז חלש ק"ו שיעשה כמוהו לאחר הויתו כשהוא חזק) יעשה כמוהו והוא חזק וכאשר נלאה לעשות כמוהו והוא חזק כבר נלאה (ר"ל פשיטא שנלאה) לעשות כמוהו והוא חלש. והפנים השניים כי כאשר נעלה במחשבתנו שיעשה הדבר א"ע זה שקר משני חלקי הזמן. כי אם נשתדל להודות בעשותו עצמו קודם שהיה. יודעים אנחנו כי אז היה נעדר והנעדר לא יעשה דבר. ואם נאמר כי אחר שהיה עשה א"ע כיון שקדמה הויתו איננו צריך לעשות א"ע ואין בכאן חלק שלישי כי אם עתה אשר איננה סובלת מעשה כו' עד כאן לשונו וע"ש עוד באורך ומדבריו תבין דברי המחבר:

אפס ואופס ר"ל נעדר ואין:

ובירור ההקדמה השנית הוא על כו' שכל מה שיש לו תכלה ר"ל סוף וקץ:

יש לו תחלה ע"כ יש לו ג"כ תחלה ר"ל התחלה:

כי כבר נתברר דבר זה הוא ברור ומושכל:

שכל מה שאין לו תחלה שאם יש דבר שאין לו תחלה והתחלה רק היה קדמון מעולם בלי התחלה אין לו תכלה בודאי אין לו ג"כ תכלית וקץ וסוף כי כמו שאין לצייר בו התחלה כך אין לצייר בו תכלה וסוף:

מפני שאי אפשר להגיע בדבר שאין לו תחלה אם יש דבר שאין לו תחלה לא נוכל ג"כ להגיע לקצו וסופו:

אל גבול שיעמוד האדם אצלו שיגיע האדם אל גבולו וסופו של דבר שלא היה לו תחלה זה אי אפשר כי כאשר היה לו הכח והממשלה שהיה מעולם בלי התחלה מי יוכל להכריח אותו להפסיקו ולכלותו בשום זמן שיהיה לו אחרית וסוף ותכלה כי ככחו אז מעולם כן כחו עד עולם ועד:

ומה שנמצא לו אחרית והדבר שנמצא לו אחרית וסוף מזה נדע כי היה לו ראשון אין ראשון לפניו ותחלה שאין לה תחלה אע"פ שלא ראינו התחלתו אך מסופו ותכליתו נוכל לצייר שע"כ היה לו ג"כ התחלה בשום זמן וגם שהיה לו מתחיל וראשון שהוא התחיל הכל ובו יפסיקו כל התחלות אותן שיש להם הפסק ותכלה:

כי אין התחלות מבלי תכלית לתחלתם כי בודאי יש שם הפסק וסוף בתחלתם ומגיעים עד תכלית בהתחלתם ואינם הולכים כן בלא הפסק בהתחלתם רק הש"י הוא התחיל אותם וממנו התחלתם כמו שמסיים בסוף הקדמה זו. וכיון שכל העולם הזה מגיע עד תכלית כו' ומוסב לכאן ג"כ כי בכל דור ודור נוכל לצייר שכן יש הפסק ותכלית מכל מה שהיה לפנינו שהרי אין איש מכל אישי העולם דבק בחבירו לא לפניו ולא לאחריו כמו שמבואר ונראה ויתבאר לפנינו:

ועוד מן הידוע כו' הוא דרך שני וראיה אחרת לברר מזה שכל העוה"ז מגיע עד תכלית וא"כ ע"כ יש להם ראשית וכ"כ בסוף ספר הכוזרי שהוא דרך שני ע"ש:

כי כל מה שיש לו חלק אם נוכל להפריש חלק מדבר על כרחך:

יש לו כל יש בו הגדר של כל ר"ל דבר שלם ויש לו גבול סביב:

כי אין הכל כי אם כלל חלקיו כי לא נמצא דבר שלם רק אם יצטרפו ויתדבקו כמה חלקים זה לזה עד שנשלם ונתחבר מהם דבר אחד גדול ושלם:

ולא יתכן להיות חלק למה שאין לו תכלית ר"ל לא נוכל להפריש ולהבדיל קצת וחלק מן דבר שאין לצייר בו תכלית וסוף:

כי גדר החלק שפירושו של לשון חלק אינו כי אם שיעור נפרד משיעור שנפרד ונחלק חלק וקצת מן הדבר השלם כי השיעור הקטן סופר את הגדול כי ע"י שיעורים קטנים המתחברים יחד נוכל לידע ולספר כמה חלקים יש בדבר הגדול אף שעתה המה יחדו בדבר הגדול השלם:

ואם נעלה במחשבתנו דבר שאין לו תכלית בפועל ר"ל שיהיה הדבר שאין לו תכלית יצא אל הפועל כמו שמסיים וכשנחלק ממה שיצא אל גדר ההויה בעולם כו' אבל מדבר שלא יצא אל הפועל רק לצייר במחשבה דבר שאין לו תכלית מזה אין ליקח ראיה כי כח המדמה כוזב ויוכל לדמות ולחשוב בדמיונו דברים נמנעים ג"כ וז"ל הכוזרי כי בכח השכל למנות אלפים ואלפי אלפים כפולים עד אין תכלית וזה בכח אבל שיוציאהו אל גבול הפועל לא ע"ש:

ונפריש ממנו קצתו מן דבר שאין לו תכלית:

יהיה הנשאר פחות ממה שהיה קודם מבלי ספק שהרי הפרשנו וחסרנו ממנו קצת וחלק:

ואם יהיה הנשאר מאין תכלית וא"ת שהנשאר אחר שהפרשת החלק ממנו עדיין הוא הנשאר מאין תכלית נמצא שיש דבר שאין לו תכלית קטן מעט מדבר אחר שהוא ג"כ מאין תכלית שהוא גדול מזה שהפרשנו ממנו החלק שהוא בלי ספק קטן ממנו מאחר שהפרשנו ממנו החלק:

והוא מה שאי אפשר לצייר בשכל האנושי:

ואם יהיה לשאר תכלית וא"ת שהנשאר יש לו תכלית מאחר שהפרשת ממנו חלק וקצת:

אם נוסיף עליו החלק המופרש ממנו ואף אם נוסף עליו כו':

והוא יש לו תכלית כי הנשאר יש לו תכלית כמו שאמרנו וגם החלק המופרש ממנו פשיטא שיש לו תכלית:

יהיה הכל דבר שיש לו תכלית אם תחברם זה לזה יהיה ג"כ דבר שיש לו תכלית כיון ששניהם הם דבר שיש להם תכלית:

וכבר היה בתחלת דברינו מאין תכלית כי כן העלינו על מחשבתנו דבר שאין לו תכלית בפועל כנ"ל:

וא"כ יהיה מתכלית ומאין תכלית אם היינו יכולין להפריש חלק מדבר שאין לו תכלית. ע"כ היה צריך להיות משני ההפכים מתכלית ומאין תכלית וזהו דבר שאי אפשר להיות ואם כן ע"כ לא יתכן להפריש חלק מדבר שאין לו תכלית כי כל מה שיש לו חלק בלי ספק שיש לו תכלית כנ"ל:

וכשנחלק ממה שיצא אל גדר ההויה בעולם מן האישים כל פרט ופרט מן הנבראים כל אחד לבדו נקרא איש כמו ראובן ושמעון וכן סוס וגמל ופרד ודג וכו' וכשנפריש חלק וקצת מן האישים מה שנבראו מעולם ועד עולם קצת חלק מהם. למשל מימי נח עד ימי משה ע"ה במחשבותינו. כי הם יצאו אל גדר ההויה והיו נמצאים בעולם זה אחר זה ובודאי נוכל להפריש אותן הדורות מכל שאר הדורות שהיו לפניהם ולאחריהם כי אין איש דבק באיש רק כל איש נמצא לבדו בפני עצמו וכמו שנוכל להפריש מגל אגוזים חלק א' מהכל מאה או עשרה כן נוכל להפריש מכל האישים שבעולם חלק וקצת ואם כן כיון שהחלק מגיע עד תכלית ע"כ כולם בכלל מגיעים עד תכלית וסוף כמו שנתבאר לעיל:

והדין נותן ומוכרח שיהיה לעולם הזה ראשון אין ראשון לפניו וצריך בעבור זה משני ההוכחות אלו מוכרח ומבואר שיגיעו ההתחלות למקור התחלתם הוא הבורא יתברך כמו שמבאר ומפרש לפנינו בפ"ו בטוב טעם וכבר העתקתי בקונטרס דברי רס"ג ומספר הכוזרי בהקדמות אלו ונמנעתי מלהביאם כי כולם לדבר אחד נתכוונו ואין להאריך בענינים אלו ביותר כמ"ש הסמ"ג והביאו השל"ה דף מ' וז"ל ורב סעדיה כתב כו' הבאתיו לקמן סוף פ"ז וסיים ועוד האריך מאד בענין היחוד וא"צ כל כך להאריך כי כל ישראל תקועים באמונה חזקה כי יוצר הכל הוא אחד יחיד ומיוחד כמ"ש ה' אחד ונאמר אתה הראת לדעת וגו' ונאמר וידעת היום והשבות ונאמר אני אני הוא ואין אלהים עמדי עכ"ל הסמ"ג. והרמב"ם בעצמו כתב כן במ"נ פט"ז מח"א ובס"פ ע"ב ע"ש ואעתיקנה לפנינו אי"ה ומה שכתבתי בזה די למביני מדע:

ובירור ההקדמה הג' שנאמר כי כל מחובר כו' והדברים ההם אשר חובר מהם הם קודמים לו הקדמה טבעית כי הנה כחומר ביד היוצר ברצותו לעשות כלי יצטרך לחמר ולמים והנה ע"כ החמר והמים קודמים לטבע להכלי הנעשית מהם כי הכלי צריך לחמר ולמים אבל הם אינם צריכין להכלי כמו שבארתי לעיל ענין קודם בטבע ע"ש:

וכן צריך שיהיה מחברו כו' כי ובודאי היוצר קודם בזמן ובטבע להכלי שהוא עושה והוא מבואר כו':

והקדמון הוא שאין לו עילה זהו ההיפוך שכל מחובר מחודש ע"כ שיש לו מחבר והוא עילתו וסבתו אבל הקדמון הוא שאיננו מחובר א"כ אין לו עילה וסבה כיון שהוא כן מעולם עד אין תחלה וסוף:

ומה שאין לו תחלה אין לו תכלה לא יכלה ג"כ לעולם ולא יהיה לו שום סוף ותכלה לא בתחלתו ולא בסופו כמו שנתבאר:

ומה שיש לו תחלה איננו קדמון כיון שיש לו תחלה ע"כ היה לו עילה אשר התחיל א"כ איננו קדמון:

וכל מה שאיננו קדמון הוא מחודש ע"י אחר שהיה קודם לו והוא היה עילתו וסבתו:

מפני שאין בין הקדמון והמחודש אמצעי כו' שלא נוכל לצייר דבר ממוצע בין שתי אלו שיהיה דבר שלא יהיה קדמון ולא מחודש רק לא ימלט מאחת משתי אלה או קדמון או מחודש. ומעתה נתבררו ונתבארו כל השלש הקדמות ונעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך להודיעך קשט אמרי אמת וגו' בפרק שאח"ז: