מרפא לנפש, שער חמישי - שער ייחוד המעשה ה

וראיתי לבאר כו' דמיונים דמיון ודוגמא ליקח ראיה ממנו על שאר פתויי היצר כי אין קץ לפתוייו ומי יוכל לכתוב כולם:

והוא שאומר אני לך:

בן אדם ראוי לך לדעת כו' הוא יצרך הנמסך בכחות נפשך היצה"ר הוא מעורב בכל הכחות שיש בנפש האדם וכן הוא מעורב וממוזג ברוח האדם ובחושיו הגופניים שהם חוש הראות השמע והריח והמשוש בכולם הוא מעורב ומשותף להטותם לפי רצונו עיין בסוף ספר שער קדושה מהו היצה"ר ע"ש באורך ואשרי עין ראתה כל דבריו ותבין משם:

וצפון חובך מה שאתה מחשב במצפון לבך ובמחשבתך שהוא דבר שבהחבא ונסתר מכל בריה והוא מושל בכולם להטותם לפי דרכו הרעה:

שתהיינה ברצונך אתה סובר שתנועותיך הנראות והנסתרות הם לפי רצונך ואינך נותן לב שבכל תנועותיך הוא נותן לך עצה לפי רצונו ואם אין אתה עומד כנגדו לדעת האם דרכיך ישרים אם לאו תיכף תפול ברשתו ותלכד כצפור בפח:

והוא מורה אותך לשון יורה קשת:

בחציו הממיתים לשרשך מארץ חיים מעוה"ב שהרי ראינו שהוא מפתה את האדם מדבר קל על דבר חמור עד שאומר לו לך ועבוד עבודת כוכבים וכמה יוצאים לתרבות רעה ר"ל והוא הכל מפתוי היצה"ר ולכן הזכיר הכתוב מאד לשמור ממנו מאד כמ"ש השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ר"ל כאשר סרתם מדרך התורה אפי' בדברים קלים סוף ועבדתם אלהים אחרים וגו' וסוף וחרה אף ה' בכם וגו' עד ואבדתם מהרה וגו' וכמו שאבותינו ספרו לנו בספריהם וכן ראינו בעינינו וז"ל המגיד להרב בית יוסף פ' וארא חזק ואמץ בתורתי ויחד לבבך שלא להפריד מחשבותיך מתורתי יראתי הדבק בנצחי בנקיותי בסודי בעוזי כו' ובטל מלבך כל הרהורים הבאים לך מיצה"ר ונחש והם מכניסים אותם בלבבך לאבדך להוממך ולהשמידך ואתה עמוד כנגדם ובטל אותם בלבך ואל יכנסו דבריהם באזניך ובכן תאבדם תהוממם תשמידם כי אליך תשוקתם ואתה תמשול בהם כו' ובפרט בעת התפלה צריך אתה שלא תסיח דעתך כלל כי ברגע אחד שתסיח דעתך יצרך הרע יאבדך יהוממך ישפילך ישמידך ויפילך בבור תחתיות לכן אתה תהיה תמיד ער לתחבולותיו ואל תתעלם אפי' רגע אחד ממנו כו' וראה כי כל הרהורים שיהרהר האדם בעסקיו לא מוסיף ולא גורע ולא מבטל מהנגזר עליו דבר לכן בטל הרהורים מלבך ותשרוף אותם בקש דק"ש ובכן תתעלה ותתנשא עכ"ל:

כמתלהלה היורה זקים פי' רש"י לשון עיפות ויגיעה כמו ותלה ארץ מצרים:

זקים ניצוצות כלומר המייגע עצמו כאילו אינו מכוין ומורה ומשליך על האדם ניצוצות וחצים וכלי מות ואומר לא נתכוונתי עליך:

כן איש רמה את רעהו וגו' יטריד אותך בהם מתועלותיך ע"י מחשבותיך הרעות שמעלה תמיד בלבבך כדי שעי"ז תהיה טרוד מלהסתכל ולחשוב מה שהוא תועלתך דהיינו תורתך ואמונתך:

ואם תהיה נזהר ממנו כו' תנצל ותמלט בע"ה כמו שאחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו וגו' רק שאתה מחויב להלחם בו בשכלך:

כמ"ש בסעיף מסעיפיו כו' כי רבים חללים הפילה נאמר באשה זונה והתאוה באשה זונה וההדרכה אליה הוא חלק וסעיף אחד מתחבולות הסתת היצה"ר והנמשל לאשה זונה הוא אפיקורסות ועבודת כוכבים כפל הפסוק שתי מיתות בעוה"ז ובעוה"ב:

ע"כ אל תטרידך כו' שלא תהיה טרוד ללחום שאר מלחמות עם אויביך:

ממלחמתו ועי"ז לא תלחם עם היצה"ר:

וקרב גם הוא לשון מלחמה כמו המלמד ידי לקרב כי מלחמת היצה"ר הוא יותר הכרחי לך משאר מלחמות כי שאר אויביך רחוקים ממך והיצר קרוב עמך וגם שאר אויבים שואלים מעמך אם תעשה עמם מלחמה והיצר איננו שואל כלום רק לוחם מלחמתו תמיד כי הוא נמצא עמך תמיד:

ואמרו על חסיד שפגע כו' והר"מ אלשיך בפ' כי תצא כתב ג"כ כדברים האלה ע"ש וסיים שם ומחמת ב' טעמים גדולים ויקרים הוא מלחמת אנשים קטנה בערך מלחמת היצה"ר הא' כי מלחמת אנשים לא לאדם היא רק לה' כי ה' איש מלחמה ובלעדו לא ירים איש את ידו אבל מלחמת היצה"ר לאדם היא ולא לה' כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כי הבחירה בת חורין אל כל אשר יחפוץ יטה. והשני כי הלוחם על יצרו הלא ידמה אל נער קטן יקרב אל עיר אשר לא ידע תמול שלשים ובא גבור זקן מלומד מלחמה מנעוריו בקי בכל מוצאי העיר ומבואיו כי כל ימיו גדל בתוכה ואנשים בה כשש מאות איש והמותר כולם כעבדים לגבור הזקן ההוא וסרים אל משמעתו גבורי כח עושי דברו והעיר סוגרת ומסוגרת והמה והגבור בקרבה והנה זה בא נער קטן ויערב אל לבו לעשות מלחמה עם הגביר הזקן ההוא ולהפילו ארצה וללכוד את העיר כולה ולשבות את כל אנשיה ולכבוש אותה ואת כל עמו להיות לו לעבדים ולהפך לבבם אליו לכהנו לו והן אמת אם ככה הוא עושה האדם עם יצרו הרע הוא תכלית הגבורה עד אין קץ שהוא כמשל הקטן הלוחם עם הגבור הזקן הנ"ל וזהו מה שאמרו חו"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר הנ"ל כו':

התעתדו תרגום התיצבו כלומר הכינו עצמכם:

לדעתו יתרון כחך מאחר שהוא יודע שכחך גדול מכחו ע"כ לא יעלה על לבו להלחם עמך עוד:

ואינו מקיל בקטנה כו' כמו שאמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה ואמרו כל השובר כלי בחמתו כאילו עובד עבודת כוכבים שנאמר לא יהיה בך אל זר זהו היצה"ר שהיום אומר לו עשה כך ולמחר כך עד שאומר לו לך עבוד עבודת כוכבים כמ"ש לעיל כאשר וסרתם אח"כ ועבדתם וגו' כנ"ל:

ואליך תשוקתו פי' רש"י תמיד הוא שוקק ומתאוה להכשילך:

ואתה תמשל בו ואם תרצה תתגבר עליו וכ"מ בגמרא ספ"ק דקדושין ע"ש. ומ"ה פי' כי במהרה תהיה תשוקתו אליך כלומר שיצרך ישמש לצרכך להכרחך לבד שאי אפשר לאדם בלא יצר כלל שהרי צריך לו לתאות המאכל לקיום גופו ולתאות המשגל למצות פו"ר וע"ז אחז"ל יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת עכ"ל ור"נ פירש תשוקתו שיהיה נכנע לך וכ"כ לקמן ועם חולשת השכל כבר סיפר מהירת תשוקת היצר אליו בהלחמו בו:

ואם עצמו חייליו אע"פ שיש לו הרבה חיילים עצומים והם כל האברים וחושים שבאדם:

וכמו שספר עליו החכם שלמה בקהלת עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה וגו' וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא עכ"ל:

ומעטו אצלו כו' ואורך מאוייו לפי ערך תאות האדם בעוה"ז וחשקו להיות לו כל העולם ומלואו כל כלי גופו ואבריו המעטים לפי ערך תאותם:

מפני שהוא מקיף את האדם בעבור צורך האדם לצרכי גופו כנ"ל ומן ההיתר יסיתנו למותרות ולאיסור והשכל הוא איש מסכן מפני שאין משתמשין בו רק בעבודת השי"ת בתורה ובמצות וכיוצא וחכמתו בזויה:

ועם חולשתו ואף שהשכל חלש נגד היצר כבר סיפר הכתוב מהירת תשוקת היצר אליו כמ"ש ומלט הוא את העיר וא"כ כל העיר וכל אשר בה עבדים להשכל וגם היצר עבד להעיר הוא הגוף שיהיה לו רק קיום והעמדה בעולם כנ"ל וע' באלשיך פ' כי תצא וגו' שמבאר כל הפרשם במלחמת האדם עם יצרו ואיך יתגבר עליו ע"ש דברים נמרצים באורך:

ויש בזה הערה וכו' שלא יאמר האדם מי יוכל להלחם ביצה"ר כיון שיש לי כ"כ צבאי צבאות והרהורים רעים וסובב את האדם בכל דרכיו ע"כ אמר הלא העירותיך עליו והבאתי לך ראיות שאינו יכול לעמיד לפני השכל רק חזק כנגדי השתדלות וחריצות גדולה או אז ינגף לפניך:

ותחלת מה שיספק אותך ועתה הוא מפרש מה הם פיתויי היצר ואיך יוכל לעמוד כנגדו:

שיספק לתת ספק בלבך שנפשך ונשמתך אין להם שארית בעוה"ב וא"כ אין לך להשתדל רק להיות טוב בעוה"ז כי מחר נמות ושם לית דין ולית דיין ח"ו:

ואם תתיעץ כו' בראיות כו' ונתבארו בספר הזה כמה פעמים דוק ותשכח:

ויאמר לך כי העוה"ז אינו חדש ולא נתחדש:

ולא סר לא פסק מעולם שהעולם ח"ו קדמון וכן לא יסור לעולם עד עולם לא יתבטל העולם ממילא א"כ אין מי שברא את העולם ואינו מחויב לעבוד לשום דבר:

וכאשר יקרר בזה לשון קרי ומקרה להעלות ברעיונך מחשבה זו בלתי טהורה:

שוב לשכלך כו' במה שימציאך באמת תמצא בשכלך שיש לעולם בורא כמו שנתבאר בשער היחוד ע"ש כי אפי' גלגל קטן אחד לא יתכן שיתהוה כך מעצמו כ"ש וק"ו לעולם הגדול הזה והגלגלים הנפלאים מה שאנחנו רואים ומה שלמעלה מהם ע"ש באורך:

כמו דעת מניחי הרבוי שאומרים שיש הרבה אלהות שנים וכו':

ודעת אנשי התולדות ר"ל אנשי הטבע שאומרים שאין הטבע יכול להשתנות לעולם ובוטחים בטבע בשיתוף. למ"ה:

מצד חיוב עבודת הבורא אם יש חיוב. ר"נ:

כי המושכל אם לא תגדור לנו הקבלה כמותו עד כמה תכבד עבודת ה':

ואיכותו ואיך יהיה עבודתו יתברך:

וזמנו באיזה זמן:

ומקומו ובאיזה מקום:

לא יתכן לנו מצד שכלנו וע' בריש הקדמת המחבר בד"ה והשעורים שפתחם הבורא כו' מה שכתבתי שם מספר הכוזרי דברים רצויים ותבין היטב דברי המחבר בזה ובספר זכירות שלי:

ועוד כי התורה השיבה אותנו כו' ר"ל התורה בעצמה החזירה אותנו להשיב לשואל כשיהיה לנו שום ספק בשום דבר בתורה שנלך לדרוש אל הכהנים הלוים העומדים בבהמ"ק כי הם עמודי הקבלה שלא מש מהם פי' התורה מן משה עד אליהם באשר שהם היו פנויים לעסוק בתורה כי את לחם אלהיהם היו אוכלים שם ולכך חייבים לשמוע להם כמ"ש והאיש אשר יעשה בזדון וגו':

בשער הרביעי כו' ע"ש בד"ה ואם יאמר האומר כו' ע"ש באורך ותבין:

גמול העוה"ב כתבתי מזה לעיל בכמה מקומות:

וכאשר נשמע אליו רצה לומר להיות טרוד בו תמיד. הר"נ:

ייפה לנו המותרים ר"ל היצר מיפה לאדם לרוץ אחר המותרות והתענוגים שהמה גרמא לכל עון ולכל חטאת כמ"ש בזה סוף שער היחוד ובשער הפרישות שהוא אל זר שבגופו של אדם ע"ש:

הגבר המוסת הניסת:

בחכמת הלשון ותוכן המשקל וכו' הם הפיוטים והשירים שמחברים ע"ד המשקל ביתד ותנועה כידוע במלאכת הדקדוק והשירים כי כל מי שמיגע באותן דברים ומבלה זמנו בהם הוא מבטל בזה התורה והתפלה ועל הרוב נראה שמראים חכמתם בעיני כל ומעשה ידם להתפאר:

ותתמיד לשבת עם כו' ותמיד תשב עם האנשים המדברים בלשון צח:

ותלמוד מהם לדבר עם כל כת כו' ואם לא יתן לנו הש"י יותר נסתפק במועט:

ולא נצטרך אל זולתו אל המותרות:

ואם נשמע אליו בהם לרדוף אחר התענוגים נצא ממדרגה למדרגה עד כו':

וזה הדמיון בחלק ראשון משני החלקים שזכר לעיל סוף פרק ד' שאמר אבל הרהור היצר מתחלק לשני חלקים כו' ע"ש:

ואם יהיה לך שכלך זך וכו' בעת הדברים כו' כלומר אם בשעת מעשה כשמפתה היצר אותך יהיה שכלך זך ותדע ותשכיל היטב איך כל ראיותיו ופתוייו הם טעות וסכלות ותרגיל את עצמך בדרכי המופת ויתברר לך:

תראה כמו יראה כל זכורך:

ותמלט חכמתך כלומר תוכל להציל חכמתך מן הספק כו':

ואם תקצר דעתך מזה ר"ל אבל אם תתעצל בדבר זה ולא תתן דעתך ולבך עליו לעמוד כנגדו בחכמה ובתבונה ובדעת אזי יהיה פתוייו לך יותר חזק כו':

וגברו עליך יותר מזדמן בכל עת הוא מזומן לגבור עליך:

וכאשר יפתה שכלך רצה לומר אשר יפתה את שכלך שיאמין לעצתו אזי יטה את שכלך מעליך שיעקר השכל שניתן באדם להנהיגו בדרך ישרה והיצר יטנו מעליך שיהיה עוזר לו לעשות כל תועבת ה' ע"פ השכל. לכן אמרו חז"ל שנה ופירש יותר מכולם:

ויפילך ממדרגות הגמול בעוה"ב ר"ל אף שתהיה חכם בתורה ותעסוק במצות לא יהיה לך שום שכר בעולם הבא כשתשמע לעצת היצר הרע שיהיו כל מעשיך שלא לשם שמים כמו שמבאר לפנינו ותהיה כדואג ואחיתופל וכיוצא בהם והאפיקורסים שבכל דור שאין להם חלק לעוה"ב אף שהיו חכמים גדולים:

כמ"ש כי ישרים וגו' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ע"י התורה יכשלו והם חכמים להרע:

כי באש ה' נשפט ואיזו אש ה' זו התורה כמ"ש הלא כה דברי כאש וגו':

והיה בלבי כאש בוערת והיה הנבואה בלבי כאש:

ע"כ הזהר שלא תטה אשורך מעגלותיך מדרך האבות שהוא דרך התורה והמצות בתנ"ך ושאר מוסרים ישרים שנזכרו בגמ' ובזוהר ובשאר ספרי מוסר שהלכו בה והזהירו ונחלו לנו ללכת בה כי בודאי לא נחלו לנו אבותינו דברים שקרים שאין בם מועיל ח"ו:

אל הבדיאות כצ"ל ר"ל שלא תבדה מלבך ומעצמך מנהגים חדשים ודרכים שלא דרכו בהם אבותינו כי זה הריסת כל התורה והמצוה כמ"ש אם לא תדעי לך וגו' צאי לך בעקבי הצאן בעקבי אבותינו. עי' פי' רש"י:

וכתיב אל תסג עולם אשר עשו אבותיך. עכל"ה:

עולם הם העולים ממצרים שקבלו התורה מסיני:

שמע בני מוסר אביך שהוא בוודאי דרך הישר שמייסר האב לבנו ולכך מהפך הפסוקים וכן הפסוק:

דור טהור בעיניו הולך אחר עיניו ודעתו. ובאמת:

ומצואתו לא רוחץ שהם הדעות הרעות המטונפות שלא רוחץ מהם. ולכך:

דור אביו יקלל וגו' שאינו רוצה לשמוע לעצת אביו הטובה ואין לך קללה וקלות יותר מזו ולכך מהפך הפסוקים שזה נתינת טעם לזה וע' ברמב"ם הלכות עבודת כוכבים פ"ב שכתב כדברים האלה והבאתי דבריו לעיל בשער היחוד ע"ש:

אך אם תראה כו' ר"ל לעשות צדקות וג"ח ושאר מנהגים ישרים אף שאין התורה מחייב אותם שהם לפנים משורת הדין בוודאי טוב וישר הוא ובלבד שתצא תחלה ידי חובתך מהמצוה והתורה הכתובים שזה הוא העיקר כמו שמסיים:

ואמרו אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה פי' רש"י להגין עליו מהיסורין ומעלילות ועל פירושו באר היטב לעיל בהקדמה ואחז"ל ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:

ואמר אחד מן החסידים מי שאין לו תוספת כו' ר"ל שאינו עושה סייגים וגדרים משמרת למשמרתו נוגע תיכף בגוף האיסור כשיחטא כמ"ש הר"מ אלשיך במשלי ב' על פסוק למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור ר"ל אם תלך בדרך טובים שהוא לפנים משורת הדין אזי תוכל לשמור ארחות צדיקים שהוא שורת הדין שאף שתחטא באיזה דבר אין אתה נוגע עדיין בגוף המצוה אבל אם אין אתה הולך בדרך טובים אזי לא תוכל לשמור אורח צדיקים כי אין צדיק בארץ וגו':

ואין התוספת מתקבלת כו' כי היתכן שיעשה לפנים משורת הדין וחסידות ויעזוב גופי התורה ועיין בספר הכוזרי מ"ב שהאריך בזה:

וכבר התירו לנו שלא נאמר שיש בזה בל תוסיף:

וחייבו אותנו להתנהג בתוספת המצות כו' וכתב הרמב"ן שכל הנהגות טובות אף שלא נזכרו בתורה הזהירה אותנו התורה כמ"ש ועשית הישר והטוב שכל מה שטוב בעיני אלהים ואדם מחויב אתה לעשות הכל ע"ש וכ"כ על פסוק קדושים תהיו שהוא צווי על האדם שיהיה קדוש וטהור בכל הנהגותיו ומדותיו של עצמו שיהיה כלו קדוש והאריך להביא כל הנהגות הטובות ע"ש באורך וסיים כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים עכ"ל ובספר שומר אמונים העתיקו ע"ש:

ומהרבות הדברים אפילו כו'. כי מדברים בטלים נובעים כל תועבת ה' ודברים מגונים הרבה כאשר יתבארו בחשבון י"ז ע"ש ובאלשיך על פסוק ועשית את מעיל האפוד ע"ש דברים נחמדים:

ומהפליג בשבח אדם כו' ואמרו חז"ל מתוך שבחו בא לידי גנותו ע"ש ונאמר מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו כו' ע"ש:

ושלא יספר בגנותם וכו' שלא ירגיל לשונו לדבר בב"א ויהיה לו לטבע ועוד שישכח עי"ז מומי עצמו כמ"ש לקמן:

ואם הם אע"פ שהם ראוים בכך:

וראוי שנבאר עתה מן החלק השני הזה מה שמפתה היצר לאדם השלם בתורה כנ"ל רק שהפסיק בענין הזירוז וכיצד יעמוד כנגד היצר. ועתה חוזר לענינו:

כי אין ענין כו' אלא אם יש לו ר"ל שאין לך דבר טוב שלא יהיה לו פגע שיוכל להפסיד ולקלקל הדבר הטוב ההוא וכל הטוב ביותר יוכל להתקלקל במהרה יותר כמו שנראה בבגדי חופש ומשי שמתקלקלים במעט שמן ורבב ואצ"ל הכלי שעות שקורין זייג"ר או אוה"ר שמתקלקל במהרה מה שא"כ במלאכות הנבזים ובגדים העבים והשקים:

לא ימלט לו ממנו דבר כו' ר"נ לא יוכל להמלט מעשיו הטובים אפי' א' מהן מהרבה פגעים המשיגים אותם כמו שיתבאר:

נירו לכם ניר וגו' תחלה חורשין השדה לנקותם מהקוצים והברקנים ואז צומח תבואה נקיה אבל מי שזורע על קוצים אין התבואה טובה ומה שמצמחת מעורבת עם קוצים ואמר הנביא להם שיעשו כן במעשים הטובים כנ"ל:

ואמרו אמרן ומהאי קרא כו' ומזה ראיה שאין למנוע מלהודיע ולפרסם כל חלקי הסתות היצר לאדם ולא חיישינן שמא ילמדו לשקר מתוך הדברים רק צריך להודיע כל חלק הטוב והרע וצדיקים ילכו בם וגו':

ממה שמספק מה שנותן היצר ספק בלב האדם:

ישוב לפתותך ולהטעותך בנפשך ר"ל אם בכל אלה לא תאבה ולא תשמע אליו רק שאתה תתחזק בתורה ובמצות שמא תאמר שאין היצר שולט בך ואינך צריך להשגיח עליו ולראות האם ישרים דרכיך רק תדע שעדיין השטן מרקד עליך לפתותך:

בנפשך ר"ל בעצמך ובחכמתך אשר אתך:

וכבר הגעת ממעלת החסד ר"ל במעלת אנשי החסד והאמת כלומר מכת החסידים והישרים:

וראוי לך להנהיג עצמך ג"כ כו' ר"ל לעשות מעשיך שתמצא חן בעיני הבריות וע"י זה תהיה לך תועלת מהם:

ואמר הכתוב חדלו לכם וגו' אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא פירש"י אשר כל חיותו וכחו תלוים בנשמת אפו שהוא רוח פורח שהיום ישנה בו ומחר תצא ממנו ע"כ:

והוא לראיה וכו' על רצות הבורא אותו מזה נראה שהש"י רוצה בו ובמעשיו מאחר שב"א נוחים ומרוצים במעשיו כי כשם שהמחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי בוודאי מדה טובה מרובה והירא את ה' אף בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי:

אבל שיהיה האדם החסיד כו' כי זה הוא החונף הגמור שעובד לב"א והוא כעובד כוכבים כמ"ש לעיל בפ"ד ע"ש:

והשב עליו כו' מדעתי חובות האלהים עליו ר"ל מה שאתה משבח אותי שאני חכם גדול ושאר מעלות שיש בי כנ"ל אני יודע שאני מחויב עי"ז להודות להש"י יותר משאר אנשים שאינם יודעים כ"כ וכמ"ש חז"ל לפום גמלא שיחנא:

וכי הוא כי אם לטענה עלי כמו שאחז"ל ששגגת תלמוד עולה זדון ואמרו וסביביו נשערה מאד הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה:

כל הבשר חציר כמו חציר מעשב השדה אשר ימולל ויבש במהרה כן ב"א:

וכל חסדו כציץ השדה חסד שעושה כציץ הפורח ונופל מהרה מהפרי ואינו מתקיים כן מעשי ב"א אינם מתקיימים וא"כ איך יתגאה האדם:

ואחז"ל אם אין אני לי מי לי מי ידאג בשבילי:

וכשאני לעצמי ר"ל אם אני עושה כל מעשי רק לעצמי ולהנאתי מה אני נחשב אם לא אעשה לש"ש ולתת נחת רוח ליוצרי:

ואם לא עכשיו בעודני חי לעשות:

אימתי שמא לאחר מיתה ואז אדם חפשי מן המצות ואין אדם בטוח לחיות אפי' שעה אחת:

וכאשר כו' מצד אהבת השבח כו' יפתה אותך שתאהב שישבחו אותך ושיצא לך שם טוב בעוה"ז:

והשבתך כל עניניך אליו כלומר שהשלכת כל יהבך ובטחונך על ה' לבדו:

שתראה מעשיך לב"א כאן הוא מפתה אותו שיראה מעשיו הטובים לב"א כדי שישבחוהו ויקנה השם והכבוד ולעיל אמר אחר שכבר פרע חובות הבורא די כפי מחשבת יצרו כנגד מה שקיבל טובות הבורא וישתדל לפרוע חובת ב"א דהיינו שיעשה מעשים לתועלתם לבד שאינם מענין עבוות ה' כדי שיאהבוהו ב"א ויכבדוהו וכאן נתיאש מן הפנים הנזכרים ומ"מ יפתהו שיעשה עבודת הש"י בדרך שיראו ב"א וישבחוהו על עבודתו (עכ"ל מ"ה):

ואין להם יכולת להועילני כו' כמו שהצמח ובע"ח אין ביכלתם להועיל ולהזיק לאדם בלתי רצון הבורא יתברך כן אין ביכולת ב"א להועיל או להזירן כמו שנתבאר בשער הבטחון ע"ש:

ונאמר למלך אחד ממלכי ישראל. כך מצאתי:

ולא ישאר לי לעוה"ב וכו' כלום כמו שמצינו בר"ח בן דוסא שנתנו לו מן השמים רגל משולחן של זהב לחלץ עניותו וכאשר ראה שכל הצדיקים ישבו על שולחן של ד' רגלים ושולחנו חסר רגל אחת התפלל שיקחוהו ממנו ולא רצה ליהנות ממנו בעוה"ז וכן אמרו בר"א בן פדת וזולתם ע"ש:

ומה שזכרת ר"ל היצר מאנשי עבודתו וזולתם דהיינו הן מאמינים הן כופרים כמ"ש ורחמיו על כל מעשיו: *(ר"ל הכוונה בזה בהבטחתו ית' על השם כמו שבאה הבטחתו בשער וכו' אבל אין כוונת הצדיק בעבודתו עליהם. פ"ל):

וכבר אמרו כו' הנשתוית כלומר האם שוה לך:

השבח והגנות כמו שאם מגנים אותך אין אתה שנוח בזה כן יהיה בעיניך אם משבחין אותך לא יפעל בך שום שמחה מטעמים שכתב לעיל בזה ובשל"ה כתוב שזה מה שאמר דוד אם לא שויתי וגו' שהוא מלת הנשתוית ע"ש:

וכאשר כו' ישתדל לחבל את מעשיך בטרוד לבך כו' ר"ל שמכניס בלבך שתדאג ותחשיב תמיד על העוה"ז ואיך יהיה פרנסתך ותאותך ושתשכח אחריתך אלא עוד שאף בשעה שאתה רוצה להתפלל או ללמוד שום חכמה מכניס בלבך מכל אופנים שיוכל כמו שמסיים:

ויאמר לך אח"כ אחר שהכניס בלבך כל זה בשעת התפלה והלמוד אומר לך הן עתה יש לך פנאי ואתה בטל משאר עסקים טוב הוא לחשוב עתה כל עסקיך ועניני גופך כי בזמנים אחרים תהיה טרוד במו"מ ולעשות צרכיך ועתה בשעת התפלה תוכל לחשוב על כל אלה נמצא שהוא מבלבל תפלתך וחכמתך ומה שעליך ומה שאתה חייב לאחרים:

מפני שאתה בעת עשותו מזומן בגופך מפני מה מצא מקום להכניס בלבך כל אלה מפני שאתה מדבר תפלתך בלא כוונת לבך אבל אם היית מתפלל בכל כוונתך להבין כל דבר מה שתוציא מפיך לא יארע לך כל אלה:

או בפספסים בל"א ברעט שפיל (ובלשוננו נקרא דאמין טשעכטשאווים) או קארטין:

*[בשאלה ותשובה להוציא דבר חדש ד"מ אם יהיה כך איך דינו וזה נקרא שאלה ותשובה. וקושיא ופירוק הוא ממה שקשה לאדם במה שלמד כבר והישוב לזה נקרא פירוק. פ"ל]:

ויפסיד עליו וכו' אע"פ שיחשוב בדעתו בעת התפלה לעשות מצות וצדקות ולתרץ קושיות שהם דברים טובים ותקנה אבל ההפסד מה שמפסיד תפלה זו במחשבות זרות יותר עבירה בידו מכל מה שהעלה בלבו ויצא שכרו בהפסדו ואמרו חז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ואמרו אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה פי' רש"י שאינה צריכה עיון כדי שלא יהרהר בה בתפלה והטעם שאם יהרהר בהלכה לא יכוין בתפלה כהלכה והתפלה צריכה כוונה כמו שנתבאר בש"ע א"ח סימן צ"ח וק"א ע"ש וז"ל שם התפלה היא במקום קרבן ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה שלא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים וכן שאר דברים הנזכרים שם ע"ש:

ואפשר שיבקש כפרת המקום כו' וכתב באורחות חיים סימן ל"ו כוון בתפלתך כי התפלה היא עבודת הלב ואם בנך ידבר לך ולא מלבו הלא יחר לך. מה תעשה טפה סרוחה לפני מלכו של עולם ולא תהיה כעבד שמסרו לו מלאכה נכבדת לטובתו ומכלה אותו ואיך יעמוד לפני ממ"ה הקב"ה ומה טוב לבקש סליחה על אמרך סלח לנו בלא כוונה ואם א"א בכל התפלה עכ"פ ברכה של י"ח וק"ש אל יחסר כי לא יצא ידי חובתו מי שלא כוון בהם עכ"ל:

ובחבו ר"ל במסתרו:

ואם ייקץ וכו' ויחשוב עם נפשו עם עצמו וכתב בשל"ה ויחשוב בלבו אלו היה מדבר לפני מלך ב"ו והיה מערב בין דבור לדבור דברים אחרים זרים בודאי יחייב ראשו למלך והנה אצל ממ"ה הקב"ה מחשבה כדבור כי כל הלבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות הוא מבין ומה לי אם מפסיק במחשבה אחרת או בדברים אחרים בתוך התפלה כו' ע"ש:

ואיך לא אבוש מבוראי כו' כי הוא יודע מחשבות לבבנו ומה שנחשוב בתוך תפלתנו ואיך לא ישפוט כפי ידיעתנו כמ"ש לעיל בשער ע"ה ספ"ט הלא תראה כי הדיין כו' ע"ש. ויותר מה שנתבאר כאן בענין התפלה תמצא בחשבון הט' באורך מענין זירוז התפלה ע"ש:

שארצה לו מנפשי שאני אעשה להש"י דבר מה שאני עצמי לא רציתי מב"א חלש כמוני וכן אם אני עשיתי כן לנברא כמוני ג"כ לא היה רוצה בזה ואיך לא אבוש מבוראי כו':

וכאשר יתיאש כו' בהנחת החונף ר"ל שיניח החנופה מכל וכל וכוונתו שלא יעשה דברים טובים במעמד ב"א וא"כ הוא מניח עבודת הבורא בשביל שבח ב"א שלא ישבחוהו עליה והוא בורח מאש הקטנה ממדת החנופה אל אש הגדולה שלא יעשה שום מעשים טובים אחת לאחת:

ומהשלמת אופני זריזותך ויאמר עוד היצר אם תרצה להיות זריז בשלימות:

שתתרע ר"ל שתהיה ריע וחבר כמו ריע דוד:

שלא להזדיין ר"ל להתקשט וליפות עצמו לב"א:

והשני שתדע מנפשך שאם היית מהיחד ר"ל ביחידות בפני עצמך:

ההיית עושה המעשה וכו' האם היית עושה הדבר הזה ג"כ:

הרבה ממנו אזי תוכל להרבות עוד כמעשה ההוא אפילו בפני כמה ב"א ולא יזיק ואם לאו שעדיין אין לבך שלם כ"כ מוטב שיניח אותה ולא יעשה דבר מזויף בכוונות רעות:

אולי תגיע לזה במעשך ובהמשכך אחרי עבודת כו' ר"ל וכשתמשוך עצמך אחרי עבודת הש"י אזי תגיע לגמול העוה"ז והעוה"ב א"כ יפה לך בשיתוף הנסתר:

והוא ששמת נעבדך ר"ל עבודתך:

לנפשך לעצמך בשביל עצמו שיהיה לו עוה"ז או עוה"ב ואם לאו לא היה עובד עבודת הש"י בלב טוב:

ושמחה שלא תעשה אלא אותה שיש בה שמחה. ר"נ:

*[תאות ל' יאות כלומר ראוי ונכון]:

וכאשר כו' מעניני ההכרה והצדק כמו שנתבאר לעיל בשער ע"ה פ"ח ששני דברים האלה נראים לנו שהם פותרים זה את זה דהיינו שפעמים נראה שהאדם מוכרח בכל מעשיו א"כ אין לו שכר ועונש ונראה להיפך שהש"י מזרז לאדם לעבודתו ושיש לו שכר ועונש על מעשיו הטובים והרעים והכל צדק מאתו ית' וע"ש באורך ובשביל כך מצא היצר מקום לפתות את האדם ולהפך הטענות עד שמחטיאו:

*[ההכרח ומה שנותנים שכר לצדיק ועונש לרשע הוא שלא בצדק או שהבחירה חפשית והשכר ועונש הוא בצדק. ר"נ]:

ואם תיקץ ותתן אל לבך כו' ר"ל ששניהם אמת דהיינו בעניני העולם:

הכל בידי שמים הן הבחירה והן לגמור הדבר או לא אבל ביראת שמים הבחירה בידך לבחור המעשים הטובים אע"פ שגמר כל הדברים בידו ית' כמו שנתבאר לעיל בשער הבטחון בפי' חלק רביעי ושם תמצא מרגוע לנפשך שלא יהיו סותרים זה את זה:

ומעוט הענוה ואם לא יוכל לפתותך מצד הגאוה יראה שיהיה לך מיעוט ענוה. פ"ל:

ותזכור רעותיהם כו' ותוכיחם כו' עיין מ"ש בסוף שער ע"ה שלא יהיה סותר וא"ז:

מי שאיננו יודע ענינו לבבו ר"ל עם לבבו ומצפונו שמא כוונתו לטובה ורחמנא לבא בעי:

ויש לו טענה יותר ממני ר"ל שיש לע"ה תירוץ וטענה שלא יהיו נענשים כ"כ על עונם מפני שהם עושים בשגגה כפי חכמתם בתורה ות"ח בזדון כמ"ש חז"ל שגגת תלמוד עולה זדון:

מפני יתרון חכמתי על חכמתו עליו ר"ל שאני חכמתי עלי יותר מחכמתו עליו:

מפני יתרון קצורי שקצורי מה שאני מקצר בעבודתו ית' הוא יותר גדול ורע:

על קצורו מה שהוא מקצר מפני שאני מקצר וממרה את הבורא בדעת ובמרי והוא ממרה בשוגג ובסכלות:

וכן בשער העבירות ר"ל בדרכי ובמנהגי של עבירות:

ועוד כשאטריד לבי כו' כמו שאמרו חז"ל התקוששו וקושו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים:

ואם כו' בעתות הצלחתך ובצר לך כלו' או בצר לך:

ויקרא בשמך ותענה לשון עינוי כמו אם תענה את בנותי כלומר תהיה מעונה במחשכי הקבר. ויש ליישבו ויקרא בשמך לבא להיות מזומן אל מחשכי הקבר ואתה תענה ותאמר הנני על כרחך. למ"ה:

כל אשר תמצא וגו' וכתב הרח"ו בס' שע"ק הפי' האמתי וז"ל כל אשר תמצא ידך לעשות רצון קונך בעוד שאתה בכחך ר"ל בעודך בחיים עוה"ז עשה:

כי אין מעשה הם מ"ע החסרים לך שהם נקראים מעשה:

וחשבון על מצות ל"ת לעשות שם תשובה לתקן העבירות:

ודעת על ידיעת התורה עצמה ר"ל לתקן שם מה שלא למדת:

בשאול אשר אתה הולך שמה רק היום לעשותם כי לאחר הפטירה הוא מעוות שלא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות ע"ש:

ודוחק תכלית שאין לבא לתכלית העבודה וסופה אלא ע"י צער ודוחק גדול: (*או ר"ל שתכלית של עבודת הש"י הוא להתפרנס בדוחק. ר"נ):

ותנוח לו ממנו מלת לו שב אל הלב כלומר תנוח את לבך מן העבודות אזי היית שמח:

רק אתכם ידעתי וגו' אפקוד עליכם את כל עונותיכם:

יגדיל עליך ענינו ר"ל שיאמר לך כי מצוה זו ראוי לאדם חשוב ביותר ולפניך היא גדולה וחציפות:

והחסרון והחסרון שמגיע מזה לעבודת הש"י. פ"ל:

כי כל צער שעבר עליך בשביל עבודת הש"י:

ועבר ועבר מזכרונך. פ"ל:

הנאתך מהרה המותר והאסור שבהם ר"ל כל הנאות שבעולם. הן מותר או אסור הכל הוא רק לפי שעה ואח"כ חלף ועבר וא"כ לא יעלה בידך אם תעשה דבר איסור להנאתך רק אותה שעה והחרפה והעונש על העבירה תשא עליך בעוה"ז ובעוה"ב אם כן למה תעשה כה לעבדך לנשמתך. בשביל גופך הכלה תמכר נשמתך לעולה:

וכאשר כו' ושיקבלהו הבורא ממך ר"ל ימנעך היצר שלא יקבל הבורא ית' את מצותך ותורתך באשר שאתה מתחרט עליהם א"כ איך יגמלך עליהם. כ"כ מ"ה. ואפשר לפרש יקבל הבורא גמולך שהיה ראוי לך על מעשיך ויתנהו לרעך הטוב ממך מאחר שנתחרטת על מעשיך כמ"ש חז"ל זכה נוטל כו':

ותעזר באלהים להנצל מהם כמ"ש חז"ל יצרו של אדם מתגבר כו'. כמ"ש לעיל וכמה מחז"ל שהתפללו רחמנא יצילני מיצה"ר:

אל עיקר האמונה ושורש התורה די לך ללמוד מה שהוא עיקר ושורש דהיינו החומש וכיוצא ושאר קצורי דינים:

ואח"כ למור מה שתזדיין מה שתתקשט ותהיה נכבד בעיני בני אדם:

מענין השיר והמקצב שתרגיל ללמוד איך עושין שירים בקצבה וחלקים וחרוזים בבתים ודלת וסוגר ויתד ותנועה כידוע או שהוא חכמת המוזיקא שכמה אנשים בלו זמניהם בחכמות הללו:

והנח לך דברי הדינים וכו' למה לך ללמוד הפוסקים ראשונים ואחרונים:

ומחלוקת החכמים בגמ' ופי' תוס' ומפרשים רק למוד קיצורים ואח"כ יהיה קרח מכאן ומכאן כידוע לכל רואי שמש מי שלא למד גמרא ופוסקים לא ידע בין ימינו לשמאלו מאותן קצורים לבד:

ואיכות הדבור המבואר במלאכת הגיון. למ"ה:

ואיכות הלוך העילה עם המעולל ואיך מתנהג העילה הוא הפועל עם המעולל הוא המקבל הפעולה כי כן הולך מעילה לעילה עד שהולך כך לעילת כל העילות וסבת כל הסבות הוא הש"י ויתעלה כאשר נתבאר בשער היחוד ובבחינה ע"ש:

והתחברות החכמה כו' כי מן החכמה הנראה והידוע לנו נוכל לידע ולהודיע החכמה הנסתרת והעליונה כי מאחר שכולם מלאכת חכם אחד ובורא אחד ע"כ נובעים כלם מחכמה אחת כמ"ש בשער הבחינה פ"א:

ואם יגיעו לחכמה מבלעדיך ר"ל שהם חכמים יותר ממך:

ואם תחכם מבלעדיהם שאתה חכם יותר מהם:

ותתנאה לנפשך לעצמך:

ויגבה רוחך מלמוד מחמת הלמוד ותבוז לכל אדם:

ותתכבד בסכל חבריך ואחז"ל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב:

ותהיה שולל כו' כלומר נשלל והוא במלאפו"ם ואפשר שהוא טעות וצ"ל ותהיה שלול במשקל ואת שדוד ור"ל אחת לאחת יסיר ממך המוסר והעצות הישרים מהחכמים לידע את ה' ואת תורתו. והרב ר' יעקב בן ח"צ ז"ל גרס בספרו ותכפור באלהים ובתורתו:

השיא עליו התגרה בו כמו אל ישיא אתכם חזקיהו: