מראית העין על סוכה נב.

איך יכולנו לכבוש הר כזה. עמ"ש אני הדל בקונטריס שמחת הרגל לימודי פסח לימוד ב' בס"ד:

הקב"ה תמיה עמהן וכו' שנאמר כי יפלא בעיני העם הזה וכו'. פירש רש"י ז"ל סיפיה דקרא גם בעיני יפלא עכ"ל ולכאורה נראה דנסחת רש"י ז"ל בש"ס לא היה כתוב אלא כי יפלא בעיני העם הזה וכו' ומשו"ה כתב רש"י ז"ל סיפיה דקרא דזה ראיה על מ"ש והקב"ה תמיה עמהן והש"ס קיצר ולא הביא אלא תחלת הפסוק: ואולם זימנין דמשכחת דהדביקוהו בעלי הפרשי"ם וניחא להו לחדש דבר כשכותב רש"י כיוצא בזה. איכו השתא אדברה אך הפעם דרש"י הוקשה לו בש"ס אמאי מייתי תחלת הפסוק כי יפלא בעיני העם הזה. ותו מה הלשון אומרת הקב"ה תמיה עמהן דכגון זה צריך ביאור כי ממנו הכל והוא יודע תעלומות ומה זו התמיה. ואם ח"ו יש תמיהא תמיהתו קודמת. וכל זה תירץ רש"י ז"ל במ"תק וד"שן עדיו באומרו סיפיה דקרא גם בעיני יפלא כלומר הביא הש"ס תחלת הפסוק וסיפיה דקרא גם בעיני יפלא כלומר דמוכח מהכתוב דזה שתמה כביכול נמשך מכי יפלא בעיני העם דכלפי מעלה לא שייך תמיהא ח"ו והענין כמו שנבאר. הנה רש"י ז"ל בפירוש המקרא בזכריה סימן ח' כתב וז"ל גם בעיני יפלא רבותינו דרשוהו לענין יצ"הר בעיני יפלא איך יוכלו הצדיקים לעמוד כנגדו בחייהם עכ"ל. ולפום ריהטא יפלא על בעיני יפלא הפלאה זו איני יודע מה היא והרי כביכול הוא ידע שהיה עזרם ומגינם ובזה יכלו לו. ותו יש להרגיש על דברי רש"י ז"ל בסוגיין שפירש צדיקים בוכים שנזכרים צערם שהיה להם לכבוש הרשע הזה בחייהם עכ"ל ויש לדקדק דהו"ל לרש"י ז"ל לפרש פירוש נאה ומתקבל דבוכים שידעו דמה שכבשוהו לא בכחם וגבורתם אלא כי ה' ברחמיו הוא הנותן כח לעשות חיל ומה שעשו הם עצמם כמעט כלא חשיב. אמנם רש"י ז"ל טעמו ונימוקו עמו כי הנה במאי דאמרי צדיקי איך יכולנו לכבוש הר גדול יש שני פירושים אחד שבוכים שהם לא עשו כלום ומאת ה' היתה זאת או שבוכים על מה שנצטערו. ולפי פירוש ראשון מדת הדין תקטרג שלא יטלו שכר הרבה שלא עשו כלום ולפי פירוש שני שהוא פירש"י ז"ל בסוגיין שנצטערו הרבה ראוים ליטול שכר עצום לכן ה' חפץ למען צדקו עושה תמיהא איך יוכלו לעמוד כנגדו בחייהם ואם כן הוברר דמ"ש איך יכולנו לכבוש הר כזה כונתם כמו שפירש"י ז"ל הכא בסוגיין דזוכרים צערם וראוים לשכר גדול. וכל זה עושה ה' ברחמיו הגדולים לעכב למדת הדין שלא לקטרג והצדיקים יטלו שכר הרבה ובזה נתישב הענין ונתישבו דברי רש"י ז"ל שכתב סיפיה דקרא וכו' כלומר דמחובר לרישיה דקרא ונמשך מתמיהת הצדיקים. ומה שפירש דבוכים ומצטערים הוא דעל זה אתי שפיר גם בעיני יפלא ומה שפירש במקרא הוא כלפי מדת הדין שלא תקטרג נגד הצדיקים והיה עכ"ב ובזה נתישב הכל. ומעין דוגמא פירשתי בעניותי מאמר ירושלמי שאומר דכביכול הקב"ה נעשה שכחן והכל לזכות את ישראל כי גברו רחמיו מאד ובחסדיו עושה המצאות כלפי מדת הדין או כלפי הסט"א וינצלו ישראל כי זהו רצונו: