מראית העין על סוטה ה

אריב"ל בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב וכו'. צריך להבין נועם שיח ריב"ל מה צורך להקדמה זו שעשה בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה דכל זה שפת יתר והול"ל אריב"ל בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה וכו' אבל מי שדעתו שפלה וכו' והשתא דריב"ל הקדים הקדמה זו נראה דמלבד מאי דקאמר בפירוש עוד בא לרמוז דיש עוד מעלות לנמוכי הרוח ולהכי קאמר בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח כלומר חקור בהם והסתכל יפה ואנחנו לא נדע איזהו מקומן של שבחי"ם אחרים: ואפשר דרבי יהושע בן לוי בחכמה יסד אר"ש ומילין לצד עילאה ימלל סו"ד שתו בהעלם נמרץ ובדבריו הקדושים רומז על הארש מילי דמסתמן נימוקן וטעמן מלא האומ"ר מן. הלא נודע שהעניו מרכבה לשכינה ומתכפרים עונותיו ומבטל גזרות רעות וכאלו הקריב כל הקרבנות ומהפך מדת הדין למדת רחמים כמ"ש רז"ל וכתב רבינו האר"י ז"ל דאין סט"א שולט בו. וכשם שהקרבנות סגולתם לקרב ולקשר העולמות וליחד הדודים קב"ה ושכינתיה כן העניו דהוי כמקריב כל הקרבנות ואין קץ לקרבנותיו דכל עת אשר דעתו שפלה עליו הוי כמקריב קרבנות ומקשר העולמות ומיחד הדודים ומה גם דהעניו שם י"ה שומרו ועזרו ומגינו כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ושם י"ה רומז לאוא"י דמהם באים המוחין דגדלות. ונמצא דע"י העניו רבו כמו רבו אורות עליונים ויחוד המדות עשר ידות. וידוע דסוד ראיה הוא באצילות ולכן אומר בזהר בקדוש תא חזי: וזה רמז ריב"ל במאמרו המופלא. בא וראה ר"ל עיניך תחזינה משרים באצילות אורות ויחודים הנמשכים ע"י הענוים וז"ש וראה בסוד ראיה שהוא באצילות. כמה גימטריא אדני שהעניו מרכבה לשכינה שם אדני ליחדה עם דודה. גדולים רמז למוחין דגדלות שיומשכו לקבה"ו ע"י שם י"ה שהעניו אחוז בו. נמוכי גימטריא קכ"ו ריבוע אדני שהעניו מרכבה לשכינה. הרוח שע"י מתיחדים ה' רומז למ' עם רוח שהוא רומז לז"א. לפני הקב"ה על דרך מה שפירש רבינו האר"י ז"ל לפני מי אתם מתפללים. שבזמן שבה"מ קיים שצריך זמן וכהן ומזבח וכלי שרת ואז מקריב עולה אחר שהקריב שכר עולה או מנחה בידו אבל מי שדעתו שפ"לה גימטריא קדושה. עליו גימטריא עמו רמז ה' עמו. קודם כתיב זבחי אלהים ואח"כ רוח נשברה דמעלתו יתירה ועוד דמהפך מדת הדין למדת רחמים וזהו זבחי אלהים. וכיון שאין סט"א שולט בו עבודתו ברה ונקיה וכן זבח"י גימטריא ז"ך ומיחד קבה"ו שהם הויה אלהים כמספר זבחי אלהים עם הכולל. ועוד דאלו הקרבנות הם החשובים לפניו יתברך דכתיב זבחי אלהים רוח נשברה. דחשוב כאלו הקריב כל הקרבנות ואפילו חטאת ואשם וכן רוח נשברה גימטריא וחטאת ואשם בדקדוק. ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת הגם דכשהוא מתפלל אינו מחשיב עצמו ותפלתו כי הוא שפל בעיניו ואינו מקוה שתפלתו תעשה רושם. עם כל זה אין תפלתו אפילו כשהוא יחיד ומתפלל על אחרים נמאסת כי עת רצון היא שהוא מהפך מדת הדין למדת רחמים: ולא יקשה עליך שבדברי האמוראים כתבתי גימטריא משמות הקדש וכיוצא דע דרבינו האר"י ז"ל רומז שמות הקדש בר"ת של דברי האמוראים כמ"ש על מ"ש יהב ליה ידיה ואוקמיה וכן חביט. חביט ולא בריך וכיוצא ואמר ברעיא מהימנא ח"ג דף רמ"ה ע"ב ורבנן דמתניתין ואמוראין כל תלמודא דילהון על רזין דאורייתא סדרו ליה: ורבי יהושע בן לוי זכותו יגן עלינו נאה דורש ונאה מקיים דאליהו הנביא זכור לטוב אמר עליו דהוא ענותן סגי כמ"ש בילקוט ישעיה סימן נ"ד ואשכחן בגמרין בכתובות דף ע"ז דאפילו אחר פטירתו בג"ע עשה ענוה שאמר שנראה הקשת בימיו הגם שלא נראה דלא לאחזוקי טיבותא לנפשיה ע"ש: ושמעתי ממורינו הרב המובהק החסיד העניו כמהר"ר משה מזרחי ז"ל שהיה אומר דרך צחות ודרך דרש במאמרינו דקי"ל דאין להקריב שום קרבן קודם תמיד של שחר. ותפלות כנגד תמידין תקנום. והעניו כאשר יקום בבקר גם כשלובש הוא חושב שאינו כלום ודעתו שפלה עליו ואם כן תכף הוא מקריב קרבנות והוה קצת ס"ד שתפלתו לא תעלה לרצון שתפלת שחרית היא במקום תמיד של שחר וצריך שלא יקריבו שום קרבן קודם תמיד של שחר. וזה השפל בדעתו כבר הקריב כל הקרבנות. לז"א ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר וכו' כלומר אע"ג דזבחי אלהים רוח נשברה ותכף בהעירו משנתו שפל בעיניו והוי כאלו הקריב קרבנות קודם תפלת השחר שהיא במקום התמיד עם כל זה לב נשבר וכו' שאין תפלתו נמאסת עכ"ד ז"ל: