מראית העין על שבועות טו.

נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחח וכו'. ס"ת אשה ריח ניחח גימטריא אהיה. ובלבד שיכוין לבו לשמים. אפשר דיתן דעתו להביא פב"פ מ' עם קב"ה וזהו שיכוין לבו מ' לשמים קב"ה וזהו לכוין שיהיו פב"פ ולהמשיך מאימא שם אהיה הרמוז בס"ת אשה ריח ניחח ויהיה זיווג עליון ובתוך אימא מאבא והוא טמיר ונעלם וכשיהיה מכוין כך אחד המרבה ואחד הממעיט הכל הוא אשה ריח ניחח. ואפשר לרמוז ר"ת אשה ריח ניחח גימטריא עב סג מה בן חי שהוא יסוד עם הכולל וא"ש ההי"ב. ואפשר לתת סימן לדבר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם רמז אשר יעשה אותם ויכוין האדם ר"ל ה' מ' אדם שם מ"ה קב"ה וחי ו' ת"ת חי יסוד ובכונה זו שוים בה"ם ר"ת בהמה העוף מנחה הכל שוים אני ה' העיקר הוא ליקבה"ו וזה אני שכי' ה' קב"ה: והנה הרב עיון יעקב דקדק דאמאי אצטריך לומר ריח ניחח בעולת העוף כיון דאמר במנחה וכבר כתבתי אני הדל בזה בפתח עינים ורגע אדבר דאפשר דאצטריך לומר עולת העוף לרמוז דמי שהתנדב עולה מצי פטר נפשיה בעולת העוף וכראב"ע ובפתח עינים פירשתי המרבה והממעיט בזה ע"ש ועתה אני אומר דבזה יתישב מה שהוצרך לומר עולת העוף ולא הוה סגי בעולת בהמה ומנחה. וא"ש מ"ש מלמד אחד המרבה דהיינו ללמוד דין דמצי פטר נפשיה בעולת העוף:

ואמר ובלבד שיכוין לבו לשמים. לפי פשוטו דעיקר העבודה תלויה בלב וכמ"ש בסנהדרין דף ק"ו רחמנא לבא בעי דזה כל פרי עבודת ה' שיהיה בלב שלם בלי שום פניה כלל. ואם הלב שלם לא אכפת בכמות הדבר. ולכן תחילת התורה וסיומה היא לב כי הלב הוא העיקר. ואפשר לרמוז כי התחלת הנביאים וסיום הכ"ד הוא ו"ל ועם ב"ל שהוא תחילת התורה וסיומה הכל הוא בלול רמז שצריך שיהיה בלול תורה ומעשים. והרמז בלול הוא למפרע לו לב דהעיקר הוא הלב. ועוד רמז דעיקר התורה והמצוה ליחד קב"ה ושכינתיה וזהו לו לב לחבר לו לקב"ה לב שהיא השכינה וע"י שפע לב נתיבות חכמה בסוד אחותי בת אבי. גם לולב גימטריא אהיה הויה אהיה סוד המוחין ויהיה יחוד שלם. וזה רמז ובלבד שיכוין לבו לשמים וא"ש ההי"ב: