מראית העין על סנהדרין כ.

יראת ה' היא תתהלל זה דורו של חזקיה. ואפשר דנקט אשה יראת ה' במ"ש הרב עיר וקדיש מהר"א אזכרי ז"ל בספר חרדים דהת"ח יש לו ב' נשים אחת אשת נעורים זו התורה שמעת שהתחיל לדבר דברי תורה היא עמו ושומרתו ומצילתו כדכתיב בהתהלכך תנחה אותך וכו' והב' היא החומרית וכו' ע"ש ואפשר שבדור חזקיה הע"ה רמז אשה יראת ה' דשמו כל מעיינם באשה יראת ה' היא התורה העיקרית והאהובה והמועילה לו ועוזרתו תמיד:

תנו רבנן מקום שנהגו נשים וכו'. כתבו התוספות דכיון דשעת צער הוא ליכא למיחש להרהור ובירושלמי איכא מ"ד לפני המטה שגרמו מיתה וכו'. כתב הרב ישרש יעקב ז"ל א"ל דבפ"ד דקדושין פליגי דרבנן ס"ל דאינו נקבר באיש א' ושתי נשים דכתיב מה יתאונן אדם חי דגם בשעת אנינות לא תביר יצריה ואבא שאול ס"ל דתביר יצריה ואלו הכא ס"ל דלא חיישינן להרהור ומה גם ר"י דאומר אם היה לבה נאה ושערה נאה לא היה סותרו וכמ"ש פרק נגמר הדין דף מ"ה גם פרק החליל אמרינן וספדה הארץ משפחות משפחות אף בשעת הספד אמרה תורה אנשים לחוד ונשים לחוד ויראה דמשו"ה הביאו תוספות הירושלמי שנ"ט שגרמו מיתה לעולם לומר דאף דבעלמא חיישינן להרהור הכא דאיכא טעמא לא חששו ומ"ש לצאת לפני המטה יוצאות עכ"ל. ואם הקושיות דמקשה הרב ז"ל הם קושיות עדיין הם במקומן דאם אף בשעת אנינות דעסקי בקבורה לא תביר יצריה איך בטעמא קלישא דהם גרמו המיתה התירו ומה יושיענו מאי דהם גרמו מיתה כדי לבטל ההרהור. אך האמת הוא דאם אמרו דבשעת אנינות לא תביר יצריה היינו ביחוד דכי איכא יחוד היצר מתגבר ולא מהני אנינות אבל כי ליכא יחוד הצער מהני לבטל ההרהור והתם דאמרו דאינו נקבר באיש ושתי נשים איכא יחוד וכן כתב הרב עיון יעקב בפשיטות ע"ש. ומ"ש מההיא דהיה לבה נאה וכו' לא שמא מתיא דהיינו על דרך מ"ש דמגריה יצה"ר בנפשיה. ומ"ש מפרק החליל וספדה הארץ משפחות וכו' מוכרח דהוא לפנים משורת הדין ואין להביא ראיה משם. ותו דגם לדידיה מוכרח לומר כן ודו"ק:

מפני מה נענש אבנר מפני שהי"ל למחות בשאול. פירש"י ז"ל בהריגת נוב עיר הכהנים והקשה עליו מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות דאמרו סוף פרק נגמר הדין בור וסירה גרמו לו וכו' ועל כן נראה לפרש הך דקאמר דלא מיחה היינו מבור וסירה שהי"ל למחות בשאול לומר כמה צדיק הוא שלא הרגך וכו' כפירש"י ז"ל שם עכ"ד וקשה על הרב ז"ל דלמ"ד שהי"ל למחות היינו דקאמר דוד הע"ה ידיך לא אסורות כדקאמר הש"ס ודוד הע"ה בא לפייס את העם ואיך אומר להם שבעון שלא מיחה לשאול עליו נהרג. ותו דמוכח בסוגיין דלמ"ד שלא מיחה ה"ד שלא מיחה ואי מהתם דבור וסירה לא די שלא מיחה אלא החזיק ידי שאול דלא צדק דוד שהיה בידו להרגו אלא בור וסירה היו וא"כ לא הל"ל שלא מיחה אלא שסייע ח"ו לשאול. ותו דאינו מדה כנגד מדה וע"כ פירש"י על הריגת נוב עיר הכהנים ובזה הכל מתוקן. והרב ישרש יעקב ז"ל הביא משם הרב זהב שיבה ז"ל בגוף המאמר קצת מהאמור ותריץ יתיב דשם אמרו בור וסירה גרמו וכאן אמרו מפני מה נענש והכונה דבור וסירה גרמו לגרור שלא ימחה בהריגת נוב עיר הכהנים ועל זה נענש ע"ש והרב עיון יעקב הביא מ"ש פרק נגמר הדין דיואב הרגו על שלא הציל עשאל בא' מאבריו וכתב דבנרדף עצמו א"צ להצילו בא' מאבריו ע"ש וכ"כ הרב כנה"ג ח"מ סימן תכ"ה אך מדברי רש"י ז"ל פרק בן סורר נראה דאפילו בנרדף איתיה להא דיכול להציל מא' מאבריו וכמ"ש במ"א בס"ד: