מראית העין על סנהדרין יא.

עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות וכו'. ראיתי בספר חסידים סימן כ"ב שכתב וז"ל אם הוא בחבורת בני אדם ונעשה דבר אחד שלא כהוגן ולא נודע מי החוטא צריך שיאמר אני הוא שחטאתי אעפ"י שלא חטא ועל ידי שיתודה החוטא לא יבוש כמעשה דרבי מאיר מעשה באשה אחת שבאת לבית מדרשו של רבי מאיר אמרה להם אחד מכם קדשני בביאה עמד רבי מאיר וכתב גט כריתות ונתן לה ואף המתודה על אחרים יכול לומר חטאנו ולכלול עצמו עמהם שכל ישראל ערבים זה בזה עכ"ל. ובפירוש שנדפס עם ספר חסידים בפפ"דמ פירש וז"ל ר"ל אם נעשה דבר שלא כהוגן ולא נודע מי שעשה יאמר סתם אני הוא שחטאתי אעפ"י שלא חטא אבל לא יאמר אני הוא שעשיתי דבר זה שא"כ יאמר דבר שקר וע"י שיאמר אני הוא שחטאתי יש במשמע נמי האי דבר שלא כהוגן שנעשה ומכח זה החוטא לא יבוש וכו' וזהו שמסיים ואף המתודה וכו' שכל ישראל ערבים זה לזה ר"ל אם אומר סתם חטאתי לא מחזי כשקרא שאם חטא חבירו יש לו חטא מכח ערבות אבל אותו חטא בעצמו אין לו לכך יאמר סתם חטאתי עכ"ל ודברי הרב המפרש הזה קשים לשמוע דהרי מפורש בסוגיין דשמואל הקטן אמר אני הוא שעליתי שלא ברשות וקאמר הש"ס ולא שמואל הקטן הוא אלא איניש אחרינא הוה ומחמת כיסופא הוא דעבד וזה הפך פירושו שיאמר סתם ולא יאמר אני הוא שעשיתי דבר זה דמשקר. גם מ"ש במה שאמר רבינו בעל ספר חסידים המתודה על אחרים שיאמר חטאנו דר"ל שיש לו חטא מכח ערבות אבל אותו חטא עצמו אין לו לכך יאמר סתם חטאתי הוא הפך הכתוב דמייתי בסוגיין דקאמר הש"ס ושמואל הקטן מהיכא גמיר לה משכניה בן יחיאל דכתיב ויען שכניה בן יחיאל ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ הרי שאמר החטא עצמו דנשים נכריות וכבר אמרו רז"ל דכתיב אביך ציוה וכו' אנא שא נא לפשע אחיך וחטאתם וכו' מה שלא ציוה יעקב אע"ה ונכתב בתורה מה שלא היה מפני השלום וה"ה כדי שלא לבייש יאמר אני הוא שעשיתי ושרי ואמרו רז"ל במדרשים דאהרן הכהן מפני השלום היה אומר כמה דברים שלא היו מפני השלום. ואם כן כל מה שפירש הרב הנזכר נראה הפך הש"ס והכתוב ואין הכרח לפרש פירושיו בדברי רבינו ז"ל. הן אמת דמ"ש רבינו ז"ל בסוף דבריו יכול לומר חטאנו וכו' דכל ישראל ערבים זב"ז צריך ישוב דבלאו הכי יכול הוא לומר חטאנו כמבואר ממ"ש ותו דכל ישראל ערבים זה לזה אינו כשלא יש בידו למחות כמבואר בש"ס בשבועות דף ל"ט וסנהדרין דף ז"ך ומדברי רבינו מוכח להיפך ובפרט שסיים ואם ראה ולא מיחה וכו' ויש לישב קצת דמ"ש בריש דבריו כונתו אף שיאמר אני עשיתי הדבר הזה כמבואר מהכתוב ומשמואל הקטן ומ"ש אח"כ לפי שכל ישראל ערבים הוא לישנא בעלמא ולרווחא דמילתא וכאלו יאמר שיש חלק במצות לישראל כל אחד במה שעושה חבירו. ובזה שאומר חטאנו והוא מצוה יש חלק לישראל והוא יש לו חלק במצות אחרות של ישראל ומ"ש ואם ראה ולא מיחה וכו' הוא סוג יותר מיש בידו למחות ודוק הטב דיש מקום לישב בדוחק ואין להאריך: והנה מדברי הרב מהרש"א והרב עיון יעקב כאשר ירדוף הקור"א בדבריהם יבין דסברי דעברו באותו היום ויהבי בטעמא אך בירושלמי אמרו דבו ביום לא עיברו והיו עוסקין בתורה וכפ"ז אין צורך לכל מה שנדחקו ועשו אוקמתות ובפשיטות י"ל דגם שמואל הקטן ידע דבו ביום לא יעברו ומשו"ה אמר כן ודוק כי קצרתי:

ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו וכו'. לפי מ"ש גורי האר"י ז"ל דהלל הזקן היה לו ניצוץ משה רבינו ע"ה וכן רמזו עשה משה לעיני כל ישראל ס"ת הילל עכ"ד. ואני בעניי רמזתי במ"ש עוד דשלמה היה בחינת הלל כמו שתראה בנחל אשכול סוף קהלת וכן עשה משה עשה גימטריא שלמה. גם משה ר"ת משה שלמה הלל. ולפי האמור הנה מה טוב מ"ש ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו שהוא יש בו ניצוץ ובחינת משה רבינו ע"ה וכשהספידוהו אמרו תלמידו של עזרא להודיע שהיה בהלל גם בחינת אהרן ועזרא כמ"ש הרמ"ע ז"ל משם מהר"י סרוק ז"ל והבאתיו אפתח"א בס"ד. ויומתק בזה הא דתנן באבות הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן וכו' הזהיר לפי בחינתו ויקר תפארת גדולתו ושרשי נשמתו רישי עמ"א ר"ת עזרא משה אהרן מי ימלל לגמור ההלל על הלל זי"ע: