מראית העין על סנהדרין קי.

וסתרתה למזייה כל דאתא וכו'. פירש הרב ברית שלום במ"ש פרק הוציאו לו ז' בנים היו לקמחית וכלם שמשו בכהונה גדולה וא"ל חכמים מפני מה זכית לכך א"ל מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי ומשם נלמוד דהאשה שמגלה שערה אין בעלה ובניה כהנים גדולים ושער"א דגופה לא ניתן לימחל והכא עדת קרח היו רוצים להיות כהנים מה עשתה זאת האשה סתרתה למזייה ויתבא על בבא משום פרסומי כל השע"ר הגדול שנפתח ומעתה בעלה ובניה לא יהיו כהנים ואין עסק לבעלה במחלוקת עכ"ד. והטעם כי השער רומז לדין והכהן הוא חסד וכהן גדול הוא חסד שבחסד ולא יכונו יחדיו כשהדין גלוי ובחכמה עשתה אשתו של און ותצא דינ"א מפני מראית העין רואה שע"ר בת רבים וא"כ תו אין עסק לבעלה עמהם:

אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן שחשדוהו באשת איש. כתב הרב ישרש יעקב וז"ל והרי"ף נ"ט עמ"ש לא יתיחד איש א' עם ב' נשים ומשה יקח את האהל מחוץ למחנה ולא יבצר שהולכות נשים לדון ומתיחדות עמו והתורה העידה ויהושע בן נון נער לא ימיש והדין הוא דאשה מתיחדת עם ב' אנשים כשרים עכ"ל. ועוד הא קי"ל דבעלה בעיר אין בו משום יחוד והא חשיב כבעלה בעיר. ותו דעל הרוב היה פתח האהל פתוח לר"ה ואין בו משום יחוד ועוד דאין אוסרין על היחוד. אמנם ק' על דברי הרב דהרי אמרו בש"ס שנאמר ויקנאו למשה במחנה אמר רב שמואל בר יצחק מלמד שכל א' וא' קנא את אשתו ממשה שנאמר ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה ופירש רש"י ז"ל יצא מחוץ שלא יחשדוהו עוד ומהרש"א ז"ל בח"א כתב דכל זמן שהיה במחנה קנאו לנשותיהם עד שנטה אהלו מחוץ למחנה עכ"ל. וכל זה נראה הפך דברי הרב ז"ל דהכתוב אומר ויקנאו למשה במחנה ובש"ס ורש"י מפורש דנטה מחוץ למחנה שלא יחשדוהו ודוק:

אמר רבי יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש. אפשר דרך דרש לומר כי דוד הע"ה היה אדם הראשון וזה שחולק על מלכות בית דוד הוא כמו הנחש שחלק על אדה"ר וגרם רעה לאדה"ר ולו. על כן יבא נחש שתפס אומנותו זה ולא ראה בכל הרעה שנמשכה אח"כ וינקם ממנו:

עושר שמור לבעליו לרעתו. אמר ריש לקיש זה עושרו של קרח. וסימן לדבר ולערב יחלק שלל יחלק יעשה זה מחלקת מסיבת שלל והלך חשכים וזהו ולערב. שלל ר"ת שמור לבעליו לרעתו:

ואת כל היקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. פירשו המפרשים כי כל המעלות כמו חכמה ובינה וגבורה וענוה וכל מדות טובות הן דבקות בגוף האדם. אך העושר הוא לבר מגופו והוא בעפר הארץ. והן בעון בעושר יגבה לב האדם ומן הארץ ירום ונשא וגבה וז"ש ואת כל היקום שהוא העושר. אשר הוא ברגליהם בעפר וקימה היתה לו. וז"ש זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. ובא וראה העושר שהוא שפל מהכל בזה מתגאה ועומד על רגליו:

תניא קטני בני רשעי ישראל וכו' רבי עקיבא אומר באין לעוה"ב וכו'. פירש"י ז"ל רשעי ישראל פשיטא דאין להם עוה"ב כמ"ש פרק בתרא דכתובות רפאים בל יקומו במרפה עצמו מד"ת ובבניהם פליגי וראיתי להרב ישרש יעקב ז"ל שכתב וז"ל כתב בספר באר שבע קשה דהתם אמרינן במרפה עצמו לע"ז הכתוב מדבר ויראה דמיירי בפושעי ישראל בגופן שאינו מניח תפילין דאין להם חלק לעוה"ב ובבניהם נחלקו עכ"ל הרב ישרש יעקב ז"ל ומי שרוצה לדחות יאמר דרש"י ז"ל הורה גבר מקור נפתח פרק בתרא דכתובות ונקט סברא ראשונה וה"ה לסברא השנית ורש"י לאו כי רוכלא הוא: ואולם לפי האמת הרואה יראה דהכי הויא סוגיא דהתם דר"ל דריש במרפה לד"ת וא"ל רבי יוחנן ההוא במרפה עצמו לע"ז והשיבו ר"ל מקרא אחר אני דורש כי טל אורות טלך וכו' כיון דחזייה דקא מצטער א"ל ר' מצאתי להם רפואה מן התורה ואתם הדבקים וכו' ע"ש והמסתכל יפה עיניו ישר יחזו דרבי יוחנן הדר ביה וזו כונת ר"ל דאמר מקרא אחר אני דורש כלומר מה שאמרתי רפאים במרפה עצמו מד"ת לא אמרתי מכח פ' רפאים ולזה באת לומר דרפאים הוא מרפה עצמו לע"ז לא כן אבי רק דזה הדבר מוסכם וחזק אצלי ולכן אני דורשו במקרא אחר. ולכן רבי יוחנן לא השיבו כי קבל דבריו והיה מצטער ועל זה א"ל ר"ל מצאתי להם רפואה ורבי יוחנן שתק והודה לר"ל ומעתה פירוש רפאים כמ"ש ר"ל במרפה עצמו מד"ת וא"ש דברי רש"י דרבי יוחנן קבלה מר"ל דרפאים במרפה עצמו מד"ת כדבר האמור: