מראית העין על נדה לא.

ת"ר ג' שותפים יש באדם הקב"ה ואביו ואמו וכו'. מזה אנו יודעים רחמיו יתברך דחלק ה' יתברך שנתן באדם הוא דעה ובינה והשכל וכו' ואם כן אם אדם חוטא במחשבה נמצא שהוא חטא בחלק ה' ואם חוטא במעשה הוא חוטא בחלק שנתנו בו אביו ואמו. וברוב רחמיו יתברך מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ואינו נענש על המחשבה הגם שחטא בחלק הקב"ה לבד ואם חטא במעשה שחטא בחלק אביו ואמו הוא נענש. וזה מצד רחמיו יתברך. וזה אפשר כונת הכתוב לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו כי בלק היה מוליך לבלעם למקום שעתידין לחטוא ולזה א"ל דישראל יש להם מעלות מה שאין לאומות זה יצא ראשונה לא הביט און ביעקב אם חושבים מחשבות רעות אינם נענשים על מחשבה רעה וז"ש לא הביט און ביעקב וזה מעלה גדולה דאפילו שחוטאים בחלקו יתברך שנתן בידם מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. ולא ראה עמל בישראל אפילו אם עתידים לחטוא במעשה מ"מ נדונים באשר הוא שם. והטעם ה' אלהיו עמו ועל הרוב לא יעשו מעשה רע כי ה' אלהיו עמו ואהני השראת שכינה שלא לקיים המחשבה. ותרועת מלך בו לשון חיבה ורעות כמו שפירש רש"י ז"ל ולכן אינו רואה במה שעתידין לחטוא ונדונים באשר הוא שם ואם כן לשוא אתה טורח להביאני במקום שעתידין לחטוא כי כביכול מחבב ישראל חיבה יתירה. והראיה אל מוציאם ממצרים אף שידע כי עתידין לעשות העגל הפליא חסדו במדת אל שהוא חסד וז"ש אל מוציאם ממצרים:

דרש רבי יוסי הגלילי מאי דכתיב אודך על כי נוראות נפלאתי וכו' בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו וכו' ד"א צבע נותן צבעים וכו'. אמר בא וראה להעיר לב כי מלבד זה שאומר עוד יש להתבונן ולהעמיק להסתכל באחת מאלף מנפלאותיו. ואפילו אלו שאני אומר הסתכל שהם הפכיות זו מזו דהוא צר העובר וזרע האב וזרע האם נעשים בריה אחת. כל קבל דנא הצבע נותן סמנים וכלן עולין לצבע אחד ואלו הקב"ה צר העובר וכל אחד עולה למינו. ובכתוב אפשר לרמוז אודך על כי נוראות נפלאתי אני מודה על מה שהכרתי נוראות נפלאתי על מעשיך ועל זה אני מודה. אך חוץ ממה שהכרתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד מה רבו מעשיך. ואפשר לרמוז דרצה לומר שכל כונתו ליחד קבה"ו. וז"ש אודך על כי נוראות וכו' וכונתי במה שאני נותן הודאה הוא ונפשי הרומז למ' יודעת מלשון וידע אדם מאד שם מ"ה ליחד ת"ת ומ' ודוק היטב:

דרש רב יוסף מאי דכתיב אודך ה' כי אנפת בי וכו' בשני בני אדם שיצאו לסחורה וכו' לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו וכו'. אפשר שדקדק בכתוב דכתיב אודך ה' כי אנפת בי דהגם דניצול מהיסורין ההודאה היא על ההצלה והכא מודה על היסורין ואינו מודה על ההצלה. ועוד דהיסורין הם במדת הדין לא במדת רחמים והכא כתיב אודך ה' מדת רחמים כי אנפת בי ולא יכון ה' מדת רחמים כי אנפת. ובא אל הישוב דמיירי בשני בני אדם וכו' ונמצא דהיסורין היו הרחמים וההצלה וז"ש אודך גימטריא אל מדת חסד ה' מדת רחמים כי אנפת בי דמה שנראה בעין כי אנפת דישב קוץ ברגל ונמנע מלילך זהו הרחמים וההצלה שלא נטבע בים. ישוב אפך שחזרתי לבריאותי ותנחמני שהיה לי נחמה מה שלא הלכתי וניצולתי:

והיינו דא"ר אלעזר מ"ד עושה נפלאות וכו' אפילו בעל הנס וכו'. לפי מה שכתבתי אני הדל בכללים כ"י (אחר שנדפס עין זוכר) דכשאומר הש"ס לשון זה והיינו דאמר רבי פלוני מורה דעד עתה לא היתה מובנת אותה המימרא ועתה עם מה שאמר מקודם נבין הטב המימרא ההיא והכי מוכח ממה שפירש הרב הגדול מהר"ש סאגיס ז"ל רבו של מהרימ"ט ז"ל במה שפירש במ"ש בברכות דף ל"ב והיינו דאמר ר"א גם אלה תשכחנה מעשה העגל. ולפי זה הכא צריך להבין מה הרוחנו מדרשת רב יוסף להבין מימרא דרבי אלעזר: ואפשר דבמימרת רבי אלעזר דדריש לעושה נפלאות גדולות לבדו דאין בעל הנס מכיר בניסו. לא היה מתישב הטב מאי דכתיב וברוך שם כבודו דכיון דאין שום אחד מכיר בנס מי מברך על נס זה והגם דאין זה דקדוק כל כך. מ"מ לא היה מתישב שפיר אמנם עתה בדרשת רב יוסף על פסוק אודך ה' כי אנפת דדריש ליה בשני בני אדם וכו' מתישב מאי דדריש רבי אלעזר לעושה נפלאות גדולות לבדו דאין בעל הנס מכיר בניסו דכשבא לו חולי ונתעכב לילך לספינה לא הכיר בניסו עד אחר זמן ששמע שטבעה הספינה ואז נתן הודאה וע"ז כתיב וברוך שם כבודו דהכתוב כולל דהוא יתברך עושה נפלאות לבדו ואין מכיר וזמנין דאחר זמן מכיר ונותן הודאה ועל חלק זה כתיב וברוך שם כבודו: ואפשר לרמוז בכתוב דידוע דה' ברחמיו עונה לעמו בעת צרה ועושה נסים וזה על ידי אורות העליונים המתגלים מחכמה ובינה ואז הוא יחוד קב"ה ושכינתיה ויושפע שפע ישועה ועוד רחמים גדולים וניצולים ישראל וז"ש לעושה נפלאות ן' פלאות מן' שערי בינה גדולות רמז למוחין דגדלות לבדו רמז ל"ב נתיבות חכמה לד"ו שהם זו"ן. ואלו האורות מתגלים תמיד בכל שנה ביום הזה כנודע מרבינו האר"י ז"ל וכמו שביאר באורך הרמ"ז ז"ל בהקדמת שובבי"ם וז"ש וברוך שם כבודו לעולם כי תמיד ביום זה מתגלים אלו האורות וזהו לעולם וזה רמז וברוך שם מ' כבודו כבוד גימטריא לב ו' ז"א לעולם וא"ש ההי"ב:

דרש רבי אבהו מ"ד מי מנה עפר יעקב וכו' מלמד שהקב"ה יושב וסופר רביעיותיהם של ישראל וכו'. אפשר לרמוז במ"ש רז"ל מי מנה עפר יעקב מי ימנה כמה מצות שמקיימים בעפר לא תחרוש בשור ובחמור לא תזרע כרמך כלאים וכו' וכיוצא בזה אפשר לפרש ומספר את רובע ישראל מי יספור המצות שמקיימים בזיווגם כגון לקנות אשה בכסף שטר וביאה ומצות נדה וטבילה ולקדש עצמו בשעת תשמיש ושיהיה לרצונם ואחר חצות ושיהיה כונתו לקיים המצוה וכיוצא. ולכן הקב"ה כביכול סופר רביעיותיהם אימתי תבא טיפה של הצדיק וכו' כמו שדרש רבי אבהו: א"נ אפשר לרמוז דהאבות רמוזים כאן עפר רומז לאברהם שאמר ואנכי עפר יעקב כמשמעו מנה עפר יעקב ס"ת גימטריא עם הכולל יצחק ונמשך למה שאמר כי מראש צורים אראנו על אבות העולם כמו שאמרו רז"ל ומגבעות אשורנו על האמהות כדפירשו רז"ל והשתא קאמר מי מנה זכות אבות הרמוזים כמו שרמזנו ומספר את רובע ישראל על ארבעה אמהות מי יספר צדקתם וכי תימא הרי יעקב נשא שתי אחיות לכך אמר עתה ישראל שקראו אל והותרו לו אחיות והכל בקדושה ומשם נמשכו נשמות ישראל שהקב"ה סופר רביעיותיהם וכו' לפי שהאמהות קדושות וזיווגם עליון וקדוש:

והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב וישכב עמה בלילה הוא מלמד שהקב"ה סייע וכו'. אפשר לומר דרך אסמכתא במ"ש מלמד דכשאומר מלמד היכא דאיכא למדרש שאומר מלמד ללמד דין דרשינן והכא יש להסמיך דהדין הוא דאם ארצויי ארצה קמיה חייב לפוקדה ושמעתי מאחד מגדולי הדור דאם מראה סימנים וארצויי ארצה קמיה היא עונתה האמיתית וראיתי בתשובה כ"י לאחד קדוש דאם הוא נוהג משבת לשבת והיה נזהר מאד בזה. וראה דארצויי ארצה קמיה פעם אחת בחול חייב לפוקדה. ואפשר דרמז רבי יוחנן דהכא לאה ארצויי ארצה קמיה וסייע הקב"ה. מלמד דין דאם ארצויי ארצה חייב לפוקדה כשם שעשה יעקב אע"ה וסייע הקב"ה: