מראית העין על כתובות עז:

הזהרו מזבובים של בעלי ראתן. עמ"ש בעניותי בקונטריס כסא דוד דף י"א בס"ד:

נראית הקשת בימיך. עמ"ש אני עני בפתח עינים ושם בקונטריס אחרון ובהגהות מדרש רבה בס"ד והם בקונטריס ככר לאדן דף קל"ה ע"א ושם צדדתי יותר ממה שכתבתי אני בעניי בפתח עינים בס"ד ע"ש ובהגהותי שנדפסו בזהר ד' ליוורנו ח"א דף רכ"ה ע"א ומה שכתבתי בסוף שם בככר לאדן נ"ל עיקר אף שהלשון דחוק ודלא כהרב אספקלריא המאירה ז"ל ודוק הטב: ומכלל הדברים אתה תשמע דהראיה שכתבתי בפתח עינים כאן שהת"ח יכול לשקר שלא להחזיק טובה לעצמו שהרי ריב"ל אמר שנראתה הקשת בימיו מה שלא היה. ומה שדחיתי שם נדחה וחזר ונראה אי משום דהיותר נראה דכי אמרינן שלא נראה הקשת היינו דלא נראה כלל דהצדיק הוא סימן במקום הקשת. ואי משום דלשון הש"ס דקאמר ולא היא דלא הואי מידי אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי הכי משמע. וריב"ל היה ענותן סגי כמו שאמרו רז"ל בילקוט ישעיה סימן נ"ד ע"ש. והיינו דאמר ריב"ל בעלמא ענוה גדולה מכלם:

אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. אפשר במה שפירש מורינו הרב הגדול מהר"י זאבי ז"ל במ"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' דהכונה דהעיקר להוציא לאור ניצוצי התורה אשר היו טמעי"ם בסט"א וזה לא אפשר אלא כשקדמה לו יראה. אבל אם החידוש כבר ישנו בעולם ע"י החורפה יכול לקולטו מהאויר כמו שהיו עושים דואג ואחיתופל וז"ש חכמתו דייקא שהוא הוציאה לאור מתקיימת זהו תורף דבריו. וז"ש אשרי מי שבא לכאן ותלמודו דייקא שהוציאו לאור בידו ובשתים עלתה לו וזהו ראיה על שקדמה לו יראה. ועוד דזכה להוציא לאור התורה שהיתה בסט"א ולכך כתיב ביה אשרי. א"נ האושר הוא שהוציא לאור כל ניצוצי התורה השייכים לרוחו וז"ש ותלמודו בידו ר"ל כל תלמודו וחלקו השייכים לו. א"נ אפשר דנאמר בו אשרי למי שבא לכאן ואינו צריך לילך בגלגול וכיוצא אלא אתא ואתייה מתניתא בידיה ושם ינוח בינ"ן של קדושים: