מראית העין על כתובות סו

מלח ממון חסר ואמרי לה חסד. המפרשים פירשו כל אחד לדרכו בהני תרי לישני. ואפשר בהקדים מ"ש פ"ק דר"ה האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאזכה לעוה"ב ה"ז צדיק גמור ומקשים דהא תנן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס ותירץ הרב מהר"ש פרימו ז"ל דמשנתנו בעושה חובתו דאז צריך לעשות שלא ע"מ לקבל פרס וברייתא איירי בעושה יתר על חיובו דאז ביתרון שרי לעשות ע"מ לקבל פרס דייקא נמי דקתני סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני כלומר סלע זו יתר על חיובי ובזה פיסוק צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ כלומר צדק צדק אם אתה עושה שני צדקות אחת שהוא חיוב שלך ואחת נוסף על החיוב אז יכול אתה לעשות למען תחיה וגם לעוה"ב וירשת את הארץ שהם שתי החלוקות של הברייתא ע"כ דברי הרב מהר"ש פרימו ז"ל: והרב מהרימ"ט ז"ל תירץ דהמצות שהם טוב לשמים ולבריות. בחלק הנוגע לבריות שרי לעשות ע"מ לקבל פרס עכ"ד. ואפשר דהני לישני בהכי פליגי דמ"ד מלח ממון חסר סבר כתירוץ הרב מהר"ש פרימו ז"ל דלעשות ע"מ לקבל פרס צריך שיהיה תוספת על חיובו וז"ש מלח ממון סגולה לממון שיתקיים כמו המלח המעמיד התבשיל היינו חסר הוליד את חסרו"ן שיחסר ממונו נוסף על חיובו ואז יכול לעשות ע"מ שיתקיים הממון וזהו חסר דמי שהוא עושה החיוב איננו חסר דחיובא רמיא עליה. אך אם הוא מוסיף לעשות צדקה ומחסר ממונו זה מועיל לקיים הממון כי יכול לעשות כדי שיתקיים הממון כי בתוספת שרי ע"מ לקבל פרס כמ"ש הרב מהר"ש פרימו ז"ל. ואידך סבר חסד דס"ל כהרב מהרימ"ט ז"ל דאין צריך לחסר ממון רק יעשה כחיובו ובחלק החסד שעושה עם הבריות יכול לעשות ע"מ לקבל פרס ויכוין להעמיד הממון: א"נ אפשר לומר במ"ש פ"ק דבתרא דרבי יצחק אמר כל הרודף צדקה הקב"ה ממציא לו מעות לעשות מהם צדקה ורב נחמן בר יצחק אמר הקב"ה ממציא לו אנשים מהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכר ופירשנו בעניותנו בדרושים דפליגי בפלוגתא דר"מ ורבי יהודה דרבי יהודה סבר דלא מיקרו בנים אלא כשהם הגונים ור"מ סבר דבכל אופן נקראו בנים כמ"ש פ"ק דקדושין וידוע דמה שעושים צדקה היינו משום דהוא משל למלך שכעס על בנו וכו' כמ"ש פ"ק דבתרא והשתא רבי יצחק כר"מ דבכל אופן ישראל נקראו בנים ושרי לעשות צדקה אפילו אינם מהוגנים ומ"ה דריש רודף צדקה ימצא מעות לעשות צדקה דבכל אופן מיקריא צדקה וחשובה כעוסק עם בן המלך שכעס עליו דהמלך רוצה בקיומו ורב נחמן בר יצחק סבר כרבי יהודה דאם אינם הגונים אינם בנים ואינו יכול לעשות עמהם צדקה דהוי כמלך שכעס על עבדו ומשום הכי דריש הקב"ה ממציא לו אנשים מהוגנים לעשות להם צדקה דהוו בנים ובזה אפשר דפליגי הני לישני דמאן דאמר מלח ממון חסר סבר כרבי יצחק דהקב"ה ממציא לו מעות לעשות צדקה דכל שהוא עושה צדקה אפילו אם יש בהם אנשים שאינם הגונים בא בשכרו ותחשב לו לצדקה ואתי כר"מ דבכל אופן הם בנים ולכן אמר מלח ממון חסר דכל שהוא מחסר ממונו צדקה הוא עושה. ואידך סבר כרב נחמן בר יצחק דממציא לו בני אדם הגונים דדוקא הגונים היא צדקה וזהו שאמר מלח ממון חסד דצריך דיעשה חסד דאם לא יהיה הגון אינו חסד ואתי כרבי יהודה וככל אשר דברנו ודוק. שוב נזכרתי שכבר כתבתי כן בפתח עינים בקצור. ועוד אפשר לומר במ"ש מז"ה בחס"ל עין הקורא נהר ג"ן כי הצדקה שנותן האדם מדעתו ורצונו בלב שלם מצלת מגיהנם אך צדקה שנותן להתכבד או מחמת בושה מצילתו ממיתה משונה ומיתה בידי שמים אך לא מגהנם ע"ש ואפשר דבהכי פליגי דמ"ד חסר ס"ל דלהעמיד הממון אפילו להתכבד או מפני הבושה מהני ולז"א חסר חסר"ו של אדם קונה לו והצדקה בכל אופן מהני ואידך ס"ל חסד דוקא דהיא לשמה לעשות חסד מהני ואז ממו"לח טהור קדש: