מראית העין על כתובות סב:

רבי איעסק ליה לבריה בי ר' חייא וכו' יתבו ועיינו רבי אתי משפטיה בן אביטול ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד. פירש"י שלא היתה בת הבאה משמעה הוגנת לינשא לבן רבי שהיה מזרע מלכים והיא לא היה בת מלכים. כתב הרב עיר בנימין ז"ל וזה תופס לשונו. הקשה בחידושי אגדות וכי מפני שלא היתה בת מלכים לא היתה הגונה וכו' וגם בעיני יפלא דלא מצינו שהיה ר"י בן זמרא מזרע בית דוד. אומר אני דהכא שהמליכו לדוד הוא הקטן ואחיו הגדולים ממנו נמאסו מן המלוכה וכמאמר שמואל הנביא גם בזה לא בחר ה' וא"כ מעשיהם גרמו להתרחק מן המלוכה לכך אמרו פסולא איכא והקפידו מן השמים שלא לזווגם יחד כי מעשה דוד היו גדולים ממעשה אחיו אבל באמת אם היה נמצא מזרע כשר כמו זרע בית דוד אף שלא היו מלכים בודאי ראוים לידבק בזרע מלכים ולדבר זה כל ישראל בני מלכים. אך זאת נפלאת בעיני כי בירושלמי אמר רבי אי אתא רב הונא להכא אנא מותיב ליה לעיל מני דאיהו מיהודה ואנא מבנימין ומפרש בפ"מ דרבי היה מצד אמו מיהודה ואיך דקדקו מן השמים במשפחת אם שלא לידבק עם ר' חייא דאתי משמעא אחי דוד. ע"כ דברי הרב עיר בנימין קצת בקצור: ובטרם יקרב אליהם ד"ק קנ"ה זה רגע אדבר דיש להעיר בירושלמי הלז והוא בפ"ט דכלאים במאי דאמר רבי אין סליק רב הונא ריש גלותא להכא אנא מותיב ליה לעיל מינאי דהוא מן יהודה ואנא מבנימין דהוא מן דכריא ואנא מנוקבתא ומאי למימרא פשיטא דהוא יש לו מעלה עליו ואמאי אצטריך לומר הכי דאי סליק אנא מותיב ליה לעיל מינאי. והיה מקום להביא קצת ראיה למה שפסק הרב כנה"ג ז"ל בתשובותיו חלק י"ד שנדפסו מקרוב בסימן רי"ח דמי שהיה קבוע בעיר א' להורות והיה חותם ראשונה בכתבים ובשטרי כתובות ובא ת"ח ורוצה ליטול הקדימות מהחכם שהיה שם והחכם שהיה שם טוען שכבר זכה ואפילו שהת"ח שבא גדול ממנו בחכמה ובמנין כיון שהוא החזיק אין להורידו מגדולתו ופסק שהדין עם החכם שהיה שם והוא יחתום ראשון ע"ש באורך. ולפי זה אצטריך לרבינו הקדוש לומר דאי סליק רב הונא אנא מותיב ליה לעיל מינאי דעל פי הדין לא היה צריך לתת לרב הונא הקדימה שישב עליו כיון שהוא זכה וכמו שפסק הרב כנה"ג ז"ל. אמנם הוא מענותנותו היה עושה לפנים משורת הדין ומושיבו עליו: אמנם יש לדחות דלעולם דאם הבא מחדש הוא יותר חכם מאשר הוא קבוע שם הדין הוא דצריך לתת לו הקדימה הפך הרב כנה"ג. אך רבינו הקדוש היה יותר חכם מרב הונא ובכי הא אין לתת לו הקדימה והיינו רבותיה דרבינו הקדוש דהגם דמצד הדין אין לו להקדימו דהוא רבינו הקדוש גדול ממנו בחכמה. מ"מ מענותנותו מותיב ליה עליה: איכו השתא אתאן לדידן לדברי הרב עיר בנימין והנה מ"ש דמפרש ביפה מראה דרבי לא היה מיהודה אלא מצד אמו אין צורך לדברי הרב יפ"מ דכן הוא מפורש שם בירושלמי ועיין בב"ר פרשה ל"ג. ולעיקר הדבר מ"ש הרב עיר בנימין בסוגיין דאחי דוד נמאסו מן המלוכה ומעשיהם גרמו ולכך פסולא איכא. לי ההדיוט אין דברי הרב ז"ל כאן מחוורין כלל דח"ו לומר שנמאסו ודוקא באליאב שהיה כעסן אמר ה' כי מאסתיהו. אבל באחרים אמר לא בחר ה' כי לענין מלוכה לא לבד צריך מעשים רק דנשמתו ומדרגתו יהיו למלוכה כמו דוד הע"ה שהיה רגל ד' למרכבה ונפש אדה"ר וכו' ומי שאינו מלך אינו נמאס ותימא על הרב ז"ל איך לא חש לכבוד ר' חייא רבה. ותו לדידיה דרבי יוסי בן זמרא לא היה מזרע מלכים אלא היה זרע כשר כמו זרע דוד וכל ישראל בני מלכים הם. א"כ לדידיה ח"ו זרע אחי דוד ח"ו לא הוה בסוג זה וא"כ מאי ק"ל מהירושלמי דאיך לא רצו דמשפחת אם לא ידבק עם ר' חייא ומאי קושיא ואין להאריך בזה והמעיין בעיניו יראה ולבבו יבין: ואיברא דמה שפירש הרב חידושי אגדות בגמרא דהכונה יתבו ועיינו אם יש לתלות בפיסול ומצאו דח"ו לא יש פיסול והכל ממשפחת ישי הוא פירוש יפה אף נעים. וכן ראיתי בשיטה מקובצת לכתובות שבתוך הדברים כתוב וז"ל יתבו ועיינו ולא אשכחו מידי דתרוייהו מיחסי טובא עכ"ל והנאני שהוא כפירוש הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות האמור:

פסקו ליה תריסר שנין למיזל בבי רב. עין רואה בסוגיין כל הני עובדי דמייתי דהוו פסקי תריסר שני למיזל בבי רב. וצריך להבין דבר שבמנין זה שנים עשר מה טיבו. ומי יגיד לנו קש"ט שנים עשר על מה אדניו הטבעו דתנאי ואמוראי כלהו להטיב לו ידעו. והרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות ישנו בנותן טעם לשבח. גם הרב עיון יעקב ז"ל גם הוא כתב תרי או תלתא טעמי עיין שם: ואולם הרב עיר בנימין כתב דספן עונתו לששה חדשים ואם יש לו ד' נשים כל אחת לשתי שנים ותלמידים יוצאים שלא ברשות ג' שנים ואם יש לו ד' נשים מגיע לכל א' עונה לי"ב שנים זהו תורף דבריו. ועם האדון הסליחה דשלשה שנים אינו עונה ועונתן משבת לשבת ואיברא כי בלכתם ילכו ג' שנים אבל בחזרתן חייבין לקיים מצות עונה ואם יש לו ד' נשים עונת כל א' בכל חדש דעונתן הוא משבת לשבת והדברים פשוטים אין להאריך בהם: ואפשר דרך דרש ירמז דתנן בן עשר למשנה וימי שנותנו ע' שנים ומע' הסר עשר דתנן בן עשר למשנה נשארו ס'. וחומש ס' הוא י"ב ומשו"ה בחרו בי"ב שנה דהוא חומש החיים שיהיה בעסק התורה: (ב) א"נ דיש בשנים עשר שנה תרי"ג שבועות והותר כנגד תרי"ג מצות שיזכו לידע התורה שהיא שקולה ככל התרי"ג מצות: (ג) א"נ דיש בשנים עשר שנה קמ"ח חדשים עם חדשי העבור דבזה יזכו לתורה שהוא קמח רוחני לנפש ובזכות התורה קמח לגוף כמ"ש אם אין תורה אין קמח: (ד) א"נ שנים עשר בגימטריא עם הכולל יצר רע נחש בטל דהתורה מבטלת יצר הרע שהוא מסטרא דנחש: (ה) א"נ לתקן חלקי נפש רוח נשמה שבכל עולם מארבעה עולמות שהם כמספר י"ב בכח עסק התורה: (ו) א"נ ליחד ד' אותיות בכל שם משמות הקדש שלשה אהיה הויה אדני וליחדם יחוד שלם שהם במספר י"ב: (ז) א"נ שעל ידי עסק התורה לשמה ימשך מיסוד אבא ללאה בחב"ד וחג"ת ונה"י כמו שביאר רבינו האר"י ז"ל גם תורה שבע"פ היא כנגד מלכות ועל ידי עסק התורה מתיחדים קב"ה ושכינתיה והנה כנגד ט' ספירות לאה ויסוד אבא הם י' ועוד ב' רמז ליחוד קב"ה ושכינתיה הם י"ב וא"ש ה' הטוב יכפר בעד ודוק כי כי קצרתי:

קרי עליה רמי בר חמא החוט המשולש וכו'. מקשים אמאי לא קאמר קרא לא ימושו מפיך וכו' ואפשר דרצה לרמוז מ"ש התוספות דצריך שיהיו רואים זה את זה כי הכא דרבי אושעיא ור' חמא בר ביסא במעמד שלשתן וזהו החוט המשולש השלשה חוטין ביחד ונראין חוט אחד:

חזיתיה ברתיה דהוה צנוע ומעלי א"ל אי מקדשנא לך אזלת לבי רב וכו'. נראה טוהר קדושה נשמתה שהיתה סיבה להעמיד התורה ונשמתה חזה תוקף גדולת רבי עקיבא והניחה עושר וכבוד אביה וכמה הרפתקי עדו עלה ולבסוף זכתה לעושר וכבוד והקרן קיימת לעה"ב. והרב סדר הדורות הוכיח דהיה לו לרבי עקיבא אשה אחרת קודם כמו שנראה ממשנתינו פ"ג דידים ואבות דרבי נתן פרק הששי ע"ש באורך: