מראית העין על כתובות נ.

המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וכו'. בברכי יוסף י"ד סימן רמ"ט כתבתי דדעת הר"מ דאם נזדמן לפניו פדיון שבויים או עניים מרודים וערומים רשאי לתת יותר מחומש ע"ש באורך:

מאי קראה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו וכו'. אני עני בדרושים חקרתי דכיון דיעקב אע"ה הפריש חומש אמאי מבניו לא נתן כי אם מעשר דהוא לוי וישבתי דאפשר דהפריש נמי יששכר ומשו"ה יששכר עוסק בתורה תדיר עד היום כמ"ש אלדד הדני וז"ש ביומא לא משכחת צ"מ דמורה אלא מלוי או מיששכר והן הם הני בי תרי שייחד יעקב אע"ה לתורה ועבודת ה' ע"ש באורך:

רב הונא ורב חסדא חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה וכו'. ראיתי להרב עיון יעקב ז"ל שכתב וז"ל הא דמוציא המקרא מידי פשוטו וכו' ואפשר לומר משום דקשה איך קאמר וצדקתו עומדת לעד הא עבירה מכבה מצוה להכי מוקי בתורה דאין עבירה מכבה תורה להכי קאמר וצדקתו עומדת לעד עכ"ל ולפי מה שכתב בהדיא רבינו האר"י זצ"ל דכי היכי דאין עבירה מכבה תורה ה"נ אין עבירה מכבה צדקה נסתרו דבריו ז"ל ואעיקרא לק"מ דברישא קאמר הכתוב אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד וסתם ולא פירש וע"ז קאמר גבור בארץ וכו' הון ועושר וכו' ולהכי דריש בת"ת דמעיקרא סתם במצותיו ולא קאי על הצדקה בפרט: