מראית העין על גיטין ז.

צריך למימרינהו בניחותא. דייקי רבנן בלישניהו לשון חכמים מרפא דהאמירה תהיה בנחת. אבל פנים הנראין כמו פני האדון לא בשחוק וקלות ראש דהא אמור רבנן אל יטיל אימה יתירה מכלל דאימה פשוטה בעי כהלכת גוברין ועמ"ש הרב תוספת שבת ומ"ש אני הדל במחזיק ברכה סימן ר"ס בס"ד:

מי שיש לו צעקת לגימא על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין. יש להעיר דכתיב וסנסנה ולפי דרש ורמז זה נראה כאלו כתיב שני פעמים סנה ואפשר לרמוז כי הנה אמרו רז"ל דנגלה הקב"ה בסנה שהוא שפל מכל אילנות משום עמו אנכי בצרה כביכול ואמרו רז"ל בזמן שאדם מצטער כביכול שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו' ואמרו בזהר הקדוש דעונות ישראל מכבידין גדפוי דשכינתא כביכול. והשתא זה שיש לו צעקת לגימה שחבירו גוזלו ומקפח פרנסתו. ח"ו יש לשכינה כביכול שני מיני צער. אחד שהגוזל עושה עון ומכביד גדפוי דשכינתא כביכול. והשני שהנגזל בצער ודומם ובזמן שאדם מצטער כביכול יש צער לשכינה ולכך רמז סנסנה כאלו יש שני פעמים סנה דבגלות מצרים היה צער אחד שישראל הם בצער. אבל מה שהמצריים משעבדים בישראל ועושים עונות ופשעים אינם פוגמים במדות ח"ו אלא בשר שלהם כמ"ש גורי האר"י ז"ל וא"כ לא יש לשכינה כביכול אלא צער אחד. אבל בזה יש שני מיני צער ח"ו ולכך כתב סנסנה כאלו כתיב ב' פעמים סנה דכביכול ח"ו יש שני מיני צער ועושה לו דין:

הדבר יצא מפי רבי אלעזר ונתנוהו לגניבה בקולר. כבר כתבנו דלמעלה יש קטיגורים וסניגורים. וכשצדיק למטה מדבר הן לטוב הן למוטב תכף מתקיים כי כשמליץ טוב מתגברים הסניגורים ומתקיימים דברי הצדיק. וכן הוא כשיהיה להפך וכדאשכחן בכמה דוכתי בש"ס ובמדרשים ופוק חזי פרק אין דורשין דא"ל אלהו הנביא זכור לטוב לרבא בר שילא דקב"ה אמר כביכול שמעתא מפומייהו דרבנן ומר"מ לא אמר לפי שלמד מאחר וא"ל רבא בר שילא ר"מ תוכו אכל וכו' ואמר אליהו הנביא זכור לטוב השתא אמר קב"ה מאיר בני אומר וכו' והוא פלא שבאמירה קלה פשוטה של רבא בר שילא תכף ומיד היא העולה וכביכול קב"ה אמר משמיה דר"מ והיינו טעמא דהיה קטיגור ובדברי רבא בר שילא נסתלק תכף הקטיגור וכביכול ברב רחמיו אמר שמעתא מפומיה דר"מ וכיוצא בזה כתבנו באורך במ"א בס"ד:

א"ל האלהים מדרבנן אלא חסדא שמך וחסדאין מילך. פירוש הגם דודאי הוא מדרבנן עם כל זה בדיקנא בשמך ותורת חסד על לשונך שיהיה כמו אסמכתא ע"ד שאומרים מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ויש להחזיק לך טובה:

מאי זאת לא זאת. אפשר לומר בפ' דרך דרש במ"ש התוספות פ"ק דע"ז דעל קבלת ישראל את התורה מתקיימים שמים וארץ על הקבלה לבד ואמרו בתנא דבי אליהו שכל הצרות הבאות הם בעון ביטול תורה ולא נחרבו השתי בתי מקדשות אלא בעון ביטול תורה שנאמר בפשע יעקב כל זאת. וז"ש הסר המצנפת וכו' זאת הגם שקבלו זאת התורה ומתקיים העולם מ"מ לא זאת אינם עוסקים בתורה ועל כן השפילו את הגבוה שנפלו ניצוצות הקדושה בסט"א והגביהו את השפל כי נתנו כח לסט"א ח"ו:

דרש רב עוירא וכו' מ"ד כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים וכו' אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה וכ"ש כשהן מרובין וכו'. אפשר לרמוז דע"י הצדקה יש יחוד עליון קב"ה ושכינתיה וזה רמז כה אמר ה' אמר לשון זיווג ע"ד ראוה מדברת בה היא השכינה אמר ה' מזדווג קב"ה עמה וז"ש אמר ה' וזה על ידי הצדקה אם שלמים וכו' יעשה צדקה. ואפשר בפ' אם שלמים שמזונותיו מצומצמים יעשה צדקה ויהיה לשם שמים כמו אם היו רבים שאז אינו מכוין כדי שיהיה לו מעות כי כבר יש לו הן רבים כן יהיה כונתו כשהם מצומצמים וזהו אם שלמים מצומצמים וכן רבים בחדא מחתא מחתינהו. וכן נגוזו על ידי הצדקה מתכפר מה שחטא ומסתלקין חטאותיו ולא מיבעיא שוגג אלא ועבר אפילו עבר במזיד הצדקה מכפרת כמ"ש רז"ל בילקוט בריש פרשת שופטים ע"ש: