מראית העין על חולין צא

כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן א"ר יצחק מלמד שנתקבצו וכו'. כתבו התוספות כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן לפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן אחד מאבני המקום עכ"ל. לכאורה קשה דכפי דברי התוספות חלף הלך דרשת הש"ס דבקרא לק"מ דכתיב מאבני והדר כתיב האבן דפירוש שלקח אבן מאבני המקום ומהיכא יליף שנתקבצו וכו' אטו התוספות באו לסתור דברי הש"ס ואם רצונם להקשות בש"ס הול"ל תימא דפשטיה דקרא אבל בנסח האי לישנא דכתבו מוכח דבאו לפרש דברי הש"ס. ואפשר לומר דהתוספות הרגישו דאמאי הוצרך הש"ס לומר כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן תיסגי לומר ויקח את האבן א"ר יצחק מלמד שנתקבצו וכו' דזיל קרי בי רב דברישא כתיב מאבני והדר כתיב ויקח את האבן והדבר מובן מבלי שיאמר כתיב ויקח מאבני המקום. לזה כתבו משום דלפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן א' מאבני המקום להכי אתא הש"ס ואמר כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן לאפוקי הס"ד דלקח מאבני המקום דאי הכי מאי אתא לאשמועינן שלקח אבן מאבני המקום פשיטא אלא מהיכא יקח האבן ודאי מאבני המקום והול"ל ויקח אבן וישם מראשותיו אלא מלמד שנתקבצו ונמצא דהוצרך לומר ויקח מאבני המקום ללמדנו דרשא זו דנתקבצו ומשו"ה נקיט הש"ס כתיב ויקח מאבני וכתיב ויקח את האבן להעיר דאין לפרש כפשוטו. ודע דרגילי בעלי הפרשי"ם במקום שאומר הש"ס מלמד וכו' למצוא איזה דין. ולפ"ז דרך אסמכתא ודרך דרש אפשר במ"ש הרב שיירי כנה"ג שהיו מוכרים מצות נטילת לולב בבה"כ ורב המקום נפשו אוותה לזכות במצוה והתנדב סך מה ובא אדם א' והוסיף עליו וקנה המצוה ואמרו לו מדוע ככה עשית להוסיף על הרב וזה זלזול כבוד. והשיב איש זה הרב גדול כבודו אענדנו עטר"ות ויעז"ר אבל לקיים מצות ה' אני חייב בכבוד ה' ורצוני לזכות במצוה ושבחוהו רבנן עכ"ד. ומעין דוגמא פירש הרב הגדול מהר"ר מאיר ערמה ז"ל בנו של הרב העקידה ז"ל פסוק מחמס אחיך יעקב תכסך בושה כלומר ממה שאתה אומר שאחיך יעקב עשה לך חמס שלקח הבכורה מזה עצמו תכסך בושה שהוא נתאמץ לזכות במצוה ואתה בזית אותה עכ"ד. והשתא אלו האבנים מסתמא יש בהן גדולים וקטנים וכיוצא יש הפרש אחר ביניהם ואם כן מה זה היה שכלם נתקבצו וזאת אומרת עלי יניח הצדיק ואף האבן קטן ושפל וירוד היה אומר עלי יניח וסוף דבר משמיא עבדי רעותייהו ונעשו כלן אבן א' שיזכו כלן ומזה נלמוד דין שבדבר מצוה אפילו הקטן צריך שישתדל לזכות במצוה ולא יסוג אחור מפני כבוד הגדול דבדבר מצוה כל אחד ישתדל לזכות לעשות מצות ה' על דרך שהשיב אותו שהוסיף על הרב במצות נטילת לולב וז"ש מלמד שנתקבצו כלן וכו' ללמד דין דלזכות במצוה קטן וגדול שוים. ואם זה הוא באבנים שאינם מצווים ק"ו לבני אדם שהם מצווים במצות: וראיתי להרב עיון יעקב ז"ל שכתב וז"ל לכאורה רבי יצחק אינו מתרץ כלל הקושיא אלא מכח התנא וא"כ מה חידש רבי יצחק ואפשר דרבי יצחק לא ס"ל כהאי תנא שכלן נבלעין באחת אלא ס"ל כמ"ש התוספות לפי פשטו שלקח אבן אחת מאבני המקום והא דאצטריך קרא לכתוב מאבני כלל להראות שנתקבצו כל האבנים למקום א' וכל א' אומרת עלי יניח צדיק את ראשו ונראה שזה כונת התוספות עכ"ל. ומאי דקשיא ליה למר מה חידש רבי יצחק לק"מ דרבי יצחק פירש לנו עוצם כונת הא דתנא כלן נבלעו באחד והוא פירש מאי דקשיא בכתוב ומלמד שהם נתקבצו וכו' ומשמיא בעו לזכות לכלן ונבלעו כלן באחד ובזה מובן התנא והש"ס סידר הענין וממילא מובן דרבי יצחק לפרש תנא אתא ומעין דוגמא בסמוך דקאמר הש"ס דרבי עקיבא שאל לר"ג ורבי יהושע כתיב ויזרח לו השמש והש"ס השמיט תשובת ר"ג ורבי יהושע ומייתי דרבי יצחק אמר שמש הבאה בעבורו וממילא מובן דזה השיבו ר"ג ורבי יהושע. ומ"ש הרב ז"ל אינו נח לי חדא דאינו מתישב דאתא קרא לומר מ"ש האבנים ולא יצא שום פועל רק יעקב אע"ה נטל אבן א' שרצה. ותו דרבי יצחק הו"ל לומר כמה דתנא דכלן נבלעו והיה מתישב הענין והכתוב ואמאי נטה לפשטיה דקרא והניח מאי דתנא והניח הדבר בלי טעם וריח. ומ"ש שזה כונת התוספות לכי תדוק התוספות כתבו אפכא לפי פשטו ומוכח דהדרשא אינו כן ודוק הטב: