מראית העין על ברכות ז:

א"ר יוחנן משום רשב"י מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון. אפשר לומר במ"ש מז"ה חסד לאברהם ז"ל בפירוש המשנה אשר לו כ"י פ"ג דנדרים משם המקובלים דמדור הפלגה ואילך הפריד הקב"ה הנשמות והטהורות נתנם באוצר אחד והבלתי טהורות באוצר אחר וכו' ע"ש ומצינו תואר אדון שאנו אומרים מה שתקנו רז"ל אדון כל הנשמות. ואפשר דמשו"ה קראו אברהם אע"ה אדון כי בימיו נודע וניכר שהוא אדון כל הנשמות כמדובר:

וא"ר יוחנן משום רשב"י מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאה לאה והודתו שנאמר הפעם אודה את ה'. ראובן אמר רבי אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני וכו'. מקשים כשילדה ראובן הי"ל להודות. ונראה כי מאחר דנתעברה מביאה ראשונה שבא עליה יעקב וחשב שהיא רחל לכך לא קראה שם בנה הראשון יהודה להודות לשם ה' דהיה נראה קצת שהיא מודה על שנדחית רחל ובאה היא במקומה ויהיה צער לרחל לכך לא הודית וקראה שם הבן הראשון יהודה. אי נמי מסיבה זו עצמה דבא בעקיפין לא רצתה להודות ה' בו בפרק דנראה דנותנת הודאה לה' בדבר שלא בא כסדר ומתוקן. ואפשר לומר דקראתו שמו ראובן מטעם שנבאר. כי הנה הראב"ד זלה"ה בספר בעלי הנפש הקשה דכיון דיעקב אע"ה חשב שהיא רחל ונתעברה אם כן ח"ו היה בן תמורה ומצאתי לחד מרבוואתא קמאי בספר כ"י על קלף שתירץ דהכל הולך אחר האשה שאם האשה טהרה רעיוניה וכיונה לשם שמים אינו בן תמורה והוא בן כשר ראוי והגון ואפשר שזה כיונה לאה כאשר ילדה שלא יאמרו שהוא בן תמורה לז"א ראו בן ר"ל התבוננו בילד שהוא בן ראוי והגון שאני כיונתי לשם שמים בקדושה וטהרה:

מאי רות וכו'. פירש רש"י ז"ל משום דאיירי בפירושי השמות נקט לה עכ"ל. ונראה דכונת רבינו ז"ל דהיה שגור בפיהם הני מימרות דרבי יוחנן מאי רות וכו' ועוד המימרא סמוכה ומנ"ל דשמא גרים וכו' והני בי תרי שגורות בפיהם שתים הנה יחדיו ידובקו. והשתא דמפרש שם ראובן דנקרא על שם העתיד מייתי הא דשמא גרים וכיון דזו המימרא מחוברת למימרת מאי רות להכי נקט לה הכא וזו כונת רש"י ז"ל דמשום דאיירי בפירושי השמות נקט לה כלומר דהני בי תרי נאמרות כאחד ומשום הא דשמא גרים נקט לה: ומאי דקאמר מאי רות פירשנו בעניותנו דהו"ל לקרותה תור שהיא מהשתי פרידות טובות שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה שיש להוציא מעמון ומואב ותור הו"ל לקרותה מלשון תור ובן יונה פרידה טובה. א"נ שנתגיירה וקבלה תר"ו מצות שעם ז' מצות ב"נ הם תרי"ג. א"נ שאל אמאי כשנתגיירה לא שינו שמה. והשיב דיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות. ולרמוז זה לא נשתנה שמה ועוד דבזכות דוד נתקיימה שלא קללה בעז כמו שאמרו רז"ל: א"נ אפשר דשאל מאי רות כלומר מאחר דשמואל הנביא ע"ה כתבה אמאי עשאה מגילה בפני עצמה והו"ל לכוללה בספר שופטים או שמואל, וחדא מגו חדא שאל מאי רות כלומר אמאי היא בתוך הכתובים והשיב שיצא ממנה דוד שריוהו וכו' ומשו"ה נקראת רות ונשתייר לה שם זה ונכתבה בין הכתובים לכבודה ולכבוד דוד הע"ה: ובפסיקתא זוטרתי הביאה הרב מנות הלוי ז"ל אמרו רז"ל מי כתב ספר רות שמואל הנביא כתב ספרו וספר רות וספר שופטים ומפני מה נכתב כדי ליחס בו דוד בן ישי וכן דוד אמר אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי אמר דוד בזמן שמשחני שמואל הרואה אז אמרתי הנה באתי לגדולה וכבוד במגלת ספר כתוב עלי שבו מספר שבחו ויחוסו של דוד עכ"ל. ובדרושים הבאתי מרז"ל דישי אבי דוד תבע שפחתו והשפחה היתה נאמנת והגידה לאשת ישי ונשתנית והיה ישי עמה ונתעברה מדוד. וכשהוכר עוברה ישי אמר לבניו דזה שנים שהוא פרוש ממנה ומוכרח שהיא הרה לזנונים והיו רוצים הבנים להורגה לה ולעוברה ואמר להם ישי שאם כה יעשו יהיה לעז עליהם לכן יסבלו וכשתלד יהיה הולד עבד להם וכן היה פרוש ומובדל וכתב הרמ"ע ז"ל דישי היה מד' שמתו בעטיו של נחש אך הי"ל ספק שבא ממואבית והיה רוצה לטהר זרעו לקדש שפחה על תנאי וכו' ע"ש והשפחה והגבירה לא גילו הסוד והיה דוד מאוס בעיניהם דסברו שהוא ממזר וכשבא שמואל הנביא ע"ה גילה הסוד שהוא בן ישי שאשתו היתה במקום השפחה ומשחו למלך וכתב מגלת רות ליחס לדוד הע"ה. וז"ש בפסיקתא שנכתבה מגלת רות ליחס בו דוד בן ישי להודיע שהוא בן ישי ואמו לא זנתה ח"ו וז"ש בזמן שמשחני שמואל אז אמרתי הנה באתי לגדולה וכבוד שהיו מליזים ח"ו עליו. ואפשר לרמוז אז אמרתי הנה באתי דאז הוא לשון שירה כמ"ש רז"ל בכמה דוכתי. והנה אמר לעיל בסמוך רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדרבה עצמו מספר כי ה' ברחמיו מפליא לעשות וכל מחשבותיו להטיב עמנו ואין הפה יכולה לדבר אף מה שאנו מרגישים בחסדיך כי רבים הם וכ"ש הנפלאים והנסתרים ואתיא מכללא זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי לשמוע דברי תורה עולה וחטאה לא שאלת כי העוסק בתורה מכפר יותר מכל הקרבנות ומכפר על המזיד וכן השירה לשורר לפני ה' הוא כמו עסק התורה וז"ש א"ז אמרתי כלומר כשאני משורר הנה באתי הנה לשון שמחה כמשז"ל השירה היא חשובה במגלת ספר כתוב עלי כמו התורה מפני שבשירות ותשבחות לעשות רצונך אלהי חפצתי. ורמז בדברים אלו ענינו. אמרתי ר"ת אשירה מגילת רות תהיה יחוסי ורמז דנקראת רות לרמוז עליו שישיר לה' שירות ותשבחות וזהו רות שממנה יצא הוא שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות. במגילת ספר וכי תימא אמאי שמואל לא כתב ענין זה בספר שופטים לז"א כתוב עלי רות היא בכתובים וז"ש כתו"ב עלי מפני שאני משורר ברוח הקדש ולכן נכתבה בכתובים דלכן נקראת רות עלי: