מראית העין על בבא בתרא קכג.

בעא מיניה ר' חלבו מרשב"נ מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן וכו' לבעה"ב שגדל יתום וכו'. כתב הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות לימים העשיר היתום מהכא משמע דלא נתנה בכורה ליוסף עד אחר שכלכלו במצרים וקשה דאמרו פ"ק דברכות אע"ג דבע"כ שקליה וכו' מוכח דקודם מכירת יוסף נתנה לו הבכורה וכו' ולמסקנא דהכא ניחא עכ"ד: וראיתי בספר בן פורת יוסף על ההפטרות שנזדמן עתה לידי ואשו"ר ברהטי"ם אגב ריהטא שהקשה בהפטרת תצא בהגהת שיח יצחק דבברכות הוא רבי אלעזר ואיהו אמר הכא שמתנותיה ארוכות ופירש רשב"ם אליבא דרבי אלעזר לא אשכחן דקדמה לאה ברחמים אלא אליבא דרבא ואם כן לשיטתו לא אמרינן כמסקנא דהכא ואיך כתב מהרש"א ולמסקנא דהכא ניחא וצ"ע עכ"ל. ונראה דל"ק דלכ"ע מ"ש לבעה"ב שגדל יתום בתוך ביתו כבר נדחה וצ"ל כמ"ש ר' יונתן דלאה קדמתה וצניעות רחל וזה אמת ורבי אלעזר מודה בזה אלא דדריש רכות ארוכות. ואפשר דמפסוק כי שנואה לאה מפיק לה והכי הויא מסקנא לכ"ע ושפיר כתב מהרש"א ז"ל: ודע דבעין יעקב דפוס פרופס כתנות אור הביא דברי הר"ם בן הרב קיקיון דיונה בענין תאומות נולדו עם כל שבט ועמ"ש בקונטריס דבש לפי מערכת תיו אות ל"ג בס"ד:

מכלל דעד השתא לאו לאה הואי. הקשה הראב"ד ז"ל בספר בעלי הנפש דאם כן ח"ו ראובן הוא בן תמורה ותירץ ע"ש ומצאתי לחד מרבוואתא קמאי בספר קלף כ"י דהכל תלוי באשה דאם האשה כיונה לש"ש וטהרה רעיוני' מאד אינו נקרא בן תמורה זהת"ד בקצור. ואפשר שזה כיונה לאה שקראה לבנה ראובן כלומר ראו בן צדיק וחסיד שאני נזדרזתי מאד לכוין לש"ש וכבר כתבנו זה בכמה מקומות: