מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יומא ח:א:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Yoma 8:1:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yoma 8:1:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יומא · free full Hebrew text
Open in the reader →ולמה ששה דברים כנגד ששה ענויים האמורים בפרשה. בבבלי פרקין דף עו קאמר הני חמשה ענויים כנגד מי אמר רב חסדא כנגד חמשה ענויים שבתורה וכו' הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן שתיה בכלל אכילה. ולכאורה קשה דקאמר הכא בפשיטות כנגד ששה ענויים האמורים בפרשה וצ"ל דהסוגיות פליגי בסברת התוס' שכתבו שם תימא לי דבקראי נמי כתיבי שיתא תרי באחרי מות ושלש באמור אל הכהנים וחד בפנחס וצ"ל דכי כל הנפש אשר לא תעונה לא קחשיב דלא קא חשיב אלא צוויין אבל האי דלאו צווי הוא לא קא חשיב. והשתא סוגיא דהכא דקא חשיב נמי האי קרא דלאו צווי והיינו דפריך והא ליתנן אלא חמשה ומשום דמסתברא הוא דלא ליחשב להאי קרא דודאי אין לפרש דאהא דקאמר ולמה ששה דברים הוא דפריך והא ליתנן אלא חמשה דשתיה בכלל אכילה דא"כ מאי משני ר' תנחומא ואחד מוסף. ואי על המתני' קאי דהתנא מוסיף לחשוב שתיה אע"פ שהיא בכלל אכילה א"כ אכתי קשה הא דקאמר כנגד ששה ענויין האמורים בפרשה. ומאי מוסיף דקאמר אם לא חשיב שתיה כנגד ענוי הששי האמור בתורה ומאי עביד ליה בהאי ענוי יתרא אלא ע"כ דאין לפרש אלא כמבואר בפנים דפריך והא ליתנן אלא חמשה צוויין ואין לחשוב קרא דלאו צווי הוא וכסברת התוס' ומשני ואחד מוסף כלומר אע"ג דלאו צווי הוא מ"מ מרמז לנו שיש עוד ענוי נוסף מלבד הני חמשה דרמיזי בקראי דצוויין וראו חכמים לאסור בכל אלו דקחשיב במתני' כנגד הני ששה ענוין האמורים בפרשה ול"ק לסוגיא דהאי ש"ס דהא מיהת לכ"ע שתיה בכלל אכילה דאהא ודאי לא פליגא האי ש"ס וכדקאמר הכי בהדיא לקמן בהל' ג' וא"כ אינן אלא חמשה די"ל לסברת דהאי ש"ס דנהי דשתיה בכלל אכילה היינו לענין דאמרינן דבכל מקום דאשכחן אזהרה על אכילה או איסורא באכילה השתיה ג"כ בכלל והכא גבי יה"כ דביתובי דעתא תליא מילתא. א"כ מסתברא דאף שהיא בכלל אכילה לענין איסור ועונש מ"מ מחשבינן לשתיה באנפי נפשה מכיון דמצי ליתובי דעתיה בשתיה לחוד ואינו מעונה הוא ושפיר נאמר ג"כ דרמז לנו הכתוב בחד ענוי מהני קראי לשתיה בפני עצמה וסוגית הבבלי פליגא ג"כ בהאי סברא. וכן נראה עוד נ"מ בין הני סוגיות למאי שנתבאר בדבור דלעיל דלר' יוחנן יש לומר דהני כלהו דקחשיב במתני' מדאורייתא נינהו וכ"כ הר"ן לפרש לדעת הרמב"ם כן דס"ל כולהו מדאורייתא הן ופלפל עליו וע"ש. ולדעת הה"מ בפ"א מהל' שביתת עשור בהל' ה' דעת הרמב"ם דאינך דקחשיב רחיצה וכו' מדרבנן נינהו וכך הוא דעת הת"י שהבאתי בדבור דלעיל. ולכאורה היה נראה מדברי הרמב"ם שם כן וכ"כ בספר המצות כמו שציין הה"מ בזה ולמאי שכתבתי לעיל א"כ לר' יוחנן אם נפרש דהתנא כולהו בחדא מחתא קחשיב להו מה אכילה ושתיה אסירי מדאורייתא ה"נ כולהו אינך אלא דכל זה אינו מוכרח אליבא דר' יוחנן. ומיהו לשיטתא דהאי ש"ס יש לנו ראיה דלר"ל הוא דאמרינן דכלהו מדאורייתא נינהו ולא כמבואר בסוגית הבבלי דר"ל לשינויא קמייתא ס"ל דאף אכילה ושתיה דמיירי במתני' מדרבנן הוא דאסירא מכיון דמיירי בחצי שעור וא"כ כלהו דקחשיב להו התנא בחדא מחתא מפרש להו. דבפ"ו דתרומות בהל' א' דקאמר התם אליבא דר"ל דס"ל חצי שיעור פטור וכלומר דאין אסור מן התורה כדמוכרח שם וגריס עלה ומודי ר"ש בן לקיש באיסורי הנייה ומודי רשב"ל ביום הכפורים ומודי רשב"ל בעתיד להשלים. וזה ודאי אין לומר דמודה ר"ל דחצי שיעור אסור מדרבנן ביה"כ דמאי איריא יה"כ אפילו בכל איסורין נמי וכדקאמר בסוגית הבבלי מודה ר"ל דאסור מדרבנן וזה בעלמא קאי וכדמיירי פלוגתייהו דבעלמא הוא דפליגי אלא ודאי דסוגיא דהאי תלמודא סבירא אליבא דר"ל דביה"כ מודה הוא שחצי שיעור מן התורה הוא דאסור ודומיא דבעתיד להשלים הוא דקאמר וטעמא דמודה הוא ביה"כ יותר משארי איסורי כרת ע"כ דנאמר משום דיה"כ חמירא ליה מדחזינן דאף שארי ענויים נוהגין בו ושמעינן מיהת דכולהו דקחשיב במתני' מדאורייתא נינהו אליבא דר"ל ולשיטתא דהאי תלמודא ואין להאריך יותר: