מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יומא ג:ב:ב

מאור הלבנה מתמר ועולה וכו'. בבבלי דף כח מקשה כמו כך ומי מיחלף והתניא רבי אומר אינו דומה תמור של לבנה לתמור של חמה וכו' ומפרק יום המעונן הוה וה"נ צ"ל כן שע"י טעות אירע כך והש"ס קיצר כאן:

עד כדון דהוה סופיה דירחא וכו'. כדפרישית שבא לפרש דתרי עובדי הוו וטפי ניחא לפרש כן לפי נוסחא דהכא במתני' והורידו הכהן לבית הטבילה כמו שביארתי במתני' ונראה דמכאן למד הרמב"ם לומר כן בפי' המשנה שכתב על המתני' וז"ל ידוע כי הלבנה אינה עולה מן המזרח אלא אחר חצות החודש ואמרו עלה מאור הלבנה ואירע בסוף חודש משאר חדשי השנה ואירע בליל צום כפור ג"כ פעם אחרת ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוא כלל בכאן שתי המעשים ואומר פעם אחת כלומר זולת ליל יום צום כפור עלה מאור הלבנה מחובר למה שאירע ליל צום כפור ועוד יתבאר כי כ"ג טובל ושוחט התמיד בצום כפור וכאשר נפסל התמיד כמו שזכר מפני שנשחט בלילה נצרך טבילה אחרת ושחט את התמיד עכ"ל. מבואר הוא שפי' לפי הא דקאמר כאן עד כדון וכו' וכפי נסחא דהכא במתני והורידו וכו' דמכיון דאין נ"מ לדינא אלא בענין פירושא דמתני' תפס פירושא דהאי ש"ס וכפי הנוסחא במתני' שהיה לפניו וכן ציין רש"י במתני' והורידו וכו'. ועוד משום דקשיא לפי פירושא דהתם דקאמר שחטו את התמיד אימת אילימא בשאר ימות השנה לא סגיא דלאו כ"ג אלא ביה"כ מאור הלבנה מי איכא ה"ק וביה"כ כי אמר הרואה ברק ברקאי הורידו כ"ג לבית הטבילה ולכי פשטות הסוגיא משמע דהורידו וכו' מילתא באפי נפשיה היא כדפירש"י ז"ל וא"כ לא אירע שום טעות מעולם בליל יה"כ אלא באחד מסוף שאר החדשים והדרא הקושיא למה הוצרכו לכך ביה"כ עד שיאמר ברקאי ודוחק לפרש דחששו שמא ביה"כ יארע טעות אחר כיוצא בו כדכתב הר"ב דזה אין במשמעות הסוגיא אלא דמשמע דמילתא באפי נפשיה לגמרי הוא ויותר היה נוח לומר דהאי וביה"כ כי אמר ברק ברקאי וכו' דה"פ וביה"כ כי אמר אז הוא שהורידו ומפני שגם ביה"כ אירע להם טעות שדימו שהאיר המזרח והיה פי' זה קרוב להא דקאמר הכא הוה רישיה כלומר שאירע ג"כ טעות ברישיה דירחא שהוא יה"כ ולפיכך שוב לא הורידו כ"ג לבית הטבילה ביה"כ אחר עד כי אמר ברק ברקאי אלא למאי שביארתי הנכון הוא שפירושים מתחלפים הם לפי שנוי הנוסחאות במתני' שאלו את בן זומא מה מקום לטבילה זו וכו'. הכא דלא מייתי אלא רישא דהתוספתא א"כ שפיר הוא דקאמר לא סוף דבר לעבודה וכו' שהק"ו שייך אף בנכנס שלא לעבודה ואפילו לדברי התוס' בריש דבריהם בדף ל' בד"ה ומה המשנה וכו' דהק"ו אינו אלא בהנכנס לעבודה מ"מ אף שלא לעבודה מיהת מדרבנן צריך טבילה כדכתבו שם דגזרינן שמא יעבוד דאלו לדברי ר' יהודה בתוספתא ומייתי ליה התם וכן הכא בהלכה דלקמן א"כ בנכנס לעבודה גופיה אינו אלא מדרבנן בעלמא כדקאמר סרך טבילה היא זו שמא טומאה ישנה בידו ויזכור ויפרוש והיכי נגזור שלא לעבודה ומיהו יש סברא לכאן ולכאן. והלכך לא קאמר התם דהאי דאיכא בינייהו בין בן זומא לר' יהודה וכמו שביארתי מזה לעיל בפ"ק בהלכה ג' ע"ש ד"ה איכן היו מעמידין אותו ותמצא מבואר הכל בס"ד: