מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות ז:א:ו
Mareh HaPanim on Yerushalmi Yevamos 7:1:6 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 7:1:6) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →תני הכניסתן ילדים תוספתא פ"ט הכניסתן בדמים נוטלתן בדמים ילדים נוטלתן נערים נערים נוטלתן זקנים. כלומר שהכניסתן בדמים ולא שמאן לו לקבל אחריותן עליו ולפיכך נ"מ הן ונוטלתן כמה שהן ואעפ"י שכתב לה בכתובתה וזה מסתייע' לדעת הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל במתני' אף בת כהן לכהן כו'. מפני שראיתי מחולקים בהאי דינא גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל אמרתי להעיר קצת בזה כתב הרי"ף ז"ל דקסבר רבי יוסי עובר במעי זרה זר הוא ואית ליה קניה ולפיכך פוסל בעבדים מלאכול בתרומה בשביל היורשים מפני חלקו של העובר ולית הלכתא כוותיה אלא כרבנן דאמרי אין לעובר קניה ואין לו חלק עד שיולד הילכך אפי' במעי גרושה לא פסיל לעבדים עד שיולד ותנן נמי בפ' יוצא דופן תינוק בן יום א' פוסל בתרומה פי' בן גרושה שהוא חלל אינו פוסל את העבדים מלאכול בתרומה אלא אוכלים בשביל בנים הכשרים עד שיהיה בן יום אחד אבל עובר במעי גרושה לא פסול דלית לי' קניה בגוייהו וכן הילכתא עכ"ל והרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תרומות הל' ד' כתב וז"ל בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה בשביל העובר שהילוד הוא שמאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל העבדים אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים עד שיולד זה החלל ויאסרו העבדים מלאכול עכ"ל והכ"מ שם הכריח שדעת הרמב"ם ז"ל כדעת הרא"ש ז"ל שחולק על הרי"ף ופסק דעובר יש לו זכיה ופוסל בעבדי אביו אם אין לו אחים אבל אם יש לו אחים אינו פוסל ובב"י י"ד סי' של"א כתב דדעת הרמב"ם כדעת הרי"ף וכתב שם עוד למאי דאמרי' בגמרא למאי נ"מ לעובר במעי כהנת' אסיקנא התם בקשיא למ"ד דטעמיה משום שאינו ילוד אינו מאכיל וא"כ כל שהוא במעי כהנת מאכיל כאלו נולד כבר והיינו לפסק הרא"ש אבל להרי"ף והרמב"ם שפסקו דאין לעובר קניה ולא חלק עד שיולד אעפ"י שהוא במעי כהנת אינו מאכיל כלל ומיהו אמו ועבדי מלוג אוכלין מפני שהיא בת כהן עכ"ל וכ"כ התיו"ט לדעת הרמב"ם אפי' בת כהן לכהן אינו מאכיל העובר לעבדים כלל. וקשיא לי טובא בגוה דא"כ למה כתב הרמב"ם דיניה בבת ישראל לכהן והשמיט מלכתוב כלל בבת כהן לכהן בכה"ג והיה לו להשמיענו רבותא טפי דאפי' בבת כהן לכהן העובר אינו מאכיל וכמו דמקשו רבנן לר"י במתני' ועוד למאי דדחק עצמו בכ"מ להכריח דעת הרמב"ם כדעת הרא"ש דהעובר יש לו זכיה ומחלק בין יש שם בנים אחרים בין לא הניח א"כ אכתי לשון לפיכך אינו מדוקדק בדברי הרמב"ם דכך לי דין עובר החלל כדין שאר העובר אם יש שם בנים אחרים אינו פוסל ואם אין שם פוסל ועוד אפי' נימא דדעת הרמב"ם כדעת הרי"ף אכתי קשה אמאי לא אכלי בשביל המשפחה וכדעת החכמים בגמ' וכדפי' רש"י ז"ל שאין א' מישראל שאין לו יורשים וכל זמן שלא נולד העובר אין לו חלק בהן ולמה אמר בגלל אחיו הכשרים. והנראה דודאי דעת הרמב"ם כדעת הרי"ף אלא דיש חילוק בין עבדי מלוג לעבדי צאן ברזל וזה לפי הכלל דאמרינן בבבלי ריש פירקין קנין האוכל מאכיל וא"כ כל זמן שהיא אוכלת מאכלת והיינו עבדיה שהן עבדי מלוג וכדמדייק הכא אלא דבבלי לא נחית לדיוקא הכי וה"פ לאמרו לו דמתני' דהרי לר' יוסי דמתני' דאמר לא יאכלו עבדיה בתרומה דמשמע אפי' עבדי מלוג מדקאמר סתמא ולא מחלק כדמחלק בברייתא ומדקאמר מפני חלקו של עובר ש"מ דביש לה בנים מיירי ואעפ"י שהיא אוכלת אפ"ה עבדי מלוג אינן אוכלין ועל כרחך לומר דלא ס"ל לר' יוסי קנין האוכל מאכיל וטעמא דס"ל כמ"ד הכא לעיל הל' א' דבעבד שקנה עבדים ע"מ שלא יהיה לרבו רשות בהן לא אכלי דקנינו של עבד הוא ולא של כהן וכלהו מכח כהן קא אכלי וכדפרישית בשם הרשב"א ז"ל וא"כ בעבדי מלוג של אשה נמי הכי דכל זמן שהכהן קיים ברשותיה נמי הוו כדין נכסי מלוג וכשמת אינם אוכלין ואעפ"י שהיא אוכלת ומפני חלקו כו' דקאמר משום דאעבדי צאן ברזל נמי קאי דסתמא קאמר וכולל לכלן אלא דאינן שוין בטעמא דעבדי מלוג לא יאכלו משום דלית ליה קנין האוכל כו' ועבדי צאן ברזל לא יאכלו משום דעובר אית ליה זכיה ושאינו ילוד כו' וכדפירשו התו' דרבנן הוו סברי דטעמיה מש"ה הוא ולפיכך הקשו לו מאחר שהעדת כו' כלומר לדידך דלא ס"ל קנין האוכל כו' וא"כ לא סבירא לך נמי כל האוכל מאכיל דחדא היא דלא נאדי בריש פירקין מכללא דכל האוכל אלא משום דלא מסתבר ליה דיוקא מכח קושיא דהרי ממזר וזה מבואר ולפ"ז אף בבת כהן לכהן לא יאכלו עבדים ואפי' עבדי מילוג דאעפ"י שהיא אוכלת אינה מאכלת לדידך ואתה צריך להעיד כן ועבדי צאן ברזל מפני חלקו כו' אבל לדידן לעולם אוכלין ואפילו עבדי מלוג והיינו בבת ישראל אם יש לה בנים דהיא אוכלת ומאכלת ובבת כהן אפי' אין לה בנים ועבדי צאן ברזל אוכלין לעולם בשביל המשפחה דאין לעובר זכי' כלל וכחכמים דברייתא ור' יוסי בברייתא השיב להם זו שמעתי כו' דטעמא דידי משום דעובר במעי זרה זר הוא. והשתא דברי הרמב"ם ז"ל עולים כהוגן בהדק היטב דבריו דכתב לא יאכלו עבדיה בתרומה והן עבדי מלוג שלה ובאין לה בנים מיירי והיינו דנקט בלישני' בשביל העובר ושינה מלשון המשנה מפני חלקו כו' כלומר דלא יאכלו בשביל העובר שאין בו כח להאכיל אמו שהילוד כו' והואיל והיא אינה אוכלת אינה מאכלת דקנין האוכל כו' דוקא וכדפסקי בפרק דלעיל הל' י"ז כרבינא. ומשום סיפא נקט לה והיינו דקאמר לפיכך כלומר הואיל ואין לעובר זכיה וכח כלל להאכיל א"כ נמי אינו פוסל היכי שיש כאן מאכילין אחרים אלא דהיה לנו לפסול מחמת חלקו כגון אם היה חלל כו' אפ"ה אינו פוסל העבדים והיינו עבדי צאן ברזל שיש לו חלק בהן אחר שיולד. וזהו דנקט בלישני' הכא העבדים אלא כו' ולא כדאמר ברישא עבדיה. והא דנקט בגלל אחיו הה"ד אפילו אין כאן אחים דאוכלין בשביל היורשין של המשפחה כדלעיל אלא משום סוף דבריו נקט לה דקאמר עד שיולד החלל כו' וקמ"ל בזה אגב אורחיה דין אחר דכשיולד פוסל אעפ"י שיש כאן אחים כשרים לומר אע"ג דעדיין לא חלקו ולא ידעינן אי מתרמי ליה הני עבדים לחלקו משום דבדאורייתא אין ברירה. והא דקי"ל העובר פוסל זהו בבת כהן המעוברת מישראל וטעמא כדדרשינן בנעוריה פרט למעוברת וכמ"ש שם לעיל באותו הפרק ולפ"ז דברי הרמב"ם עולין כדברי הרי"ף ז"ל ופסקו כחכמים ומהשתא בבת כהן לכהן לכ"ע אכלי בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל אפילו אין לה בנים וכדפסק הטור בסי' הנזכר וז"ל ובת כהן שנשאח לכהן ומת והניחה מעוברת תאכל היא וכל העבדים אפילו קודם שתלד דמשמע אפילו אין לה בנים דאוכלין בשביל יורשי המשפחה דדין זה מוסכם הוא וכן נראה מדברי הרי"ף ז"ל דכתב ברישא ולפיכך כו' בשביל היורשים כו' דמשמע דלרבנן אוכלים בשביל היורשים כל שהן ודקאמר בסיפא בשביל בניו הכשרים משום דמסיים עד שיהיה בן יום אחד וכדפרישית לעיל בדברי הרמב"ם ז"ל וכן מוכח עוד מדכתב הרמב"ם ז"ל שם בפרק עשירי הל' י"ב וכן העבד שהיה אוכל ואמרו לו מת רבך והניח יורש שאינו מאכיל כו' כלומר שהניח בת הנשואה לישראל או בן חלל וכמ"ש בפי' המשנה בפ"ח ממסכת תרומות דמשמע אם לא הניח כלל אוכל העבד דאין לך מישראל שאין לו יורשים. זהו הנלע"ד בדבריו ז"ל. ועל מה שהקשה הראב"ד ז"ל דקי"ל דעובר אית ליה זכיה כבר השיב הרמב"ן ז"ל דלא קי"ל כן כמה שהביא הכ"מ שם וסיים שם הרמב"ן ז"ל דהא דאמרינן דלבנו מזכה דדעתו של אדם קרובה כו' היינו דוקא בשכ"מ אבל לא בבריא וכן דעת הרשב"א ז"ל ועיין לעיל פ' החולץ הל' א' שכתבתי בשם הה"מ דאין דעת הרמב"ם לחלק כן ומהכא מוכח דדעתו כדעת הרמב"ן ז"ל יע"ש: