מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות ו:א:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Yevamos 6:1:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 6:1:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →באלמנה לכ"ג ואמר כו'. מפשטא דהאי תלמודא משמע דג' לאוין דקחשיב כדאמר הערה בה כו' וחייב משום ביאה דקאמר היינו משום לאו דלא יקח דלא מצינו לאו אחר בה ואפילו לא קידש משכחת לה ג' מלקיות באלמנה לכ"ג אבל בבבלי קידושין דף ע"ח גרסי' אמר רב יהודה כ"ג באלמנה לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו בשלא גמר ביאתו. והאי משום לא יקח משום קידושין הוא כדפירש"י שם וכן מוכח סוגיא דשמעתת' התם וטעמי' דתלמודא דבבלי דלשיטתי' אזיל דמסיק הכא דהעראה זו הכנסת העטרה ואז חיי' משום לא יחלל ולא משכחת לה ג' מלקיות אא"כ קידש וגמ' ביאתו. ובדין אם גמר ביאתו ראינו לגדולי הפוסקים שחולקין בזה דלהרמב"ם ז"ל משמע דהאי תירוצא דהש"ס דלא כהלכת' משום דאביי ורבא לקמן שם לא מחלקי בין גמר ביאתו ללא גמר ולפיכך פסק בי"ז מהל' א"ב דכ"ג שבא על אלמנה לוקה אחת כו' ומשמע אפי' גמר ביאתו וכתב הה"מ ז"ל דטעמו דהוי להו שתי מלקיות מלאו דלא יחלל ואין לוקין על לאו שבכללו' ועוד פי' התם דטעמא דמשום חלול זרעו אינו אלא לכשיולד הזרע אבל חילול דידה לאלתר הוא כו' ע"ש ונ"מ בין ב' הטעמי' היא בכהן הדיוט באינך דאסורו' עליו דלטעם הראשון מצינו עכ"פ מלקות אחת בכהן הדיוט אם בעל אעפ"י שלא קידש בשגמר ביאתו דחייב משום לא יחלל זרעו דילפינן שם בג"ש מכ"ג דזרעו חולין ולטעם הב' אינו חייב בבעל ולא קידש אלא באלמנה לכ"ג דמחלל' עכשיו בביאתו אבל בכ"ה באינך לא משכחת לה דהא מחוללת ועומדת היא ומשום לא יקח ליכא דהרי לא קידש ולפיכך הכריע שם כדעת הרמב"ם ז"ל בזה דכהן הדיוט שבעל ולא קידש אינו לוקה ובקידש ובעל אינו לוקה אלא אחת משום לא יקח דלאו דלא יחלל ליכא לגבי דידה ודלא כדעת הראב"ד והרמב"ן ז"ל שכתבו דבכלהו איכא לאו דלא יחלל דכל מה שאמרו בכ"ג באלמנ' הה"ד אף בכהן הדיוט באינך. אלא מה דהכריע שם הה"מ ז"ל בחלוקה אחרת דפליגי הרמב"ם והמפרשים בכ"ג באינך דלדעתו ז"ל אינו חייב עד שיקדש ויבעול ולדעת המפרשים קידש ובעל חייב שתים בעל ולא קידש חייב אחת אף כ"ג באינך והכריע בזה כדעת המפרשים קשה לי להבין דהרי ע"כ הוא ז"ל תופס טעם השני לעיקר דליכא לא יחלל אלא באלמנה וא"כ אפי' כ"ג באינך לא משכחת חיובא בבעל לחודי' דהרי מחוללת ועומדת היא ומשום לא יקח ליכא ומ"ש שם וכפשטא דסוגיא כו' ולית לן לאפוקי סוגיא מהלכת' צל"ע דהא ע"כ מפקינן האי סוגיא מהלכת' אליבי' דהרמב"ם דהא מוקמי' שם בלא גמר ביאתו וע"כ לן לומר דאביי ורבא לא מחלקין בין גמר כו' כדפרישית לעיל ולפיכך לא מצינו חיוב בכהן הדיוט אליבא דהרמב"ם בבעל לחודי' דאי לדעת הראב"ד ז"ל כולא סוגיא מיירי בשלא גמר ביאתו וא"כ כ"ג באלמנה לאו דוקא כו' יע"ש אלא ודאי דטעמי' דהרמב"ם ז"ל דאין חיוב משום לא יחלל אלא כשהחילול הוא לאלתר ואפי' גמר ביאחו ולא מצינו חיוב לכ"ה וכן לכ"ג באינך אא"כ קידש דחד דינא וחד טעמא הוא: