מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות יא:א:ח
Mareh HaPanim on Yerushalmi Yevamos 11:1:8 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 11:1:8) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →לא כל שכן על בתו. ואפ"ה צריכין נמי לג"ש זימה זימה וכדאמר לעיל לעשות דורות למעלן כלמטן ולמטן כלמעלן לילף דבשרפה לשיטת ר"ע ולר' ישמעאל הנה מאתהן וכ"כ התוס' פ' הנשרפין דף ע"ו ד"ה אמר לאביי שם דיליף נמי בתו מאנוסתו מק"ו דאית ליה נמי ג"ש לכדאמרינן לעיל אלא דקאמר הכא לא צריך ומה שכתבו שם ומיהו קשה מפ"ק דכריתות דף ה' דקאמר אביי לעולם אל תהי ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו הן הן גופי תורה ולא למדה הכתוב אלא מג"ש דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זימה זימה לשריפה משמע דאביי לא יליף בתו מאנוסתו אלא מג"ש עכ"ל ולכאורה קושיא עצומה היא אבל אחר העיון יש ליישב קושיית' וזה דהרי מצינו ג' מחלוקת בדבר בענין אין עונשין מן הדין דלאביי היכא דגלויי מילתא בעלמא הוא כדהכא בבתו וכן לעיל שם דף נ"ד גבי אביו מאחי אביו דבא מחמת קורבא דאביו אית ליה עונשין מן הדין ולרבא אפילו בכה"ג ס"ל אין עונשין מן הדין כדאמר הכא וכן לעיל שם דקאמר בפשיטות וקא מיפלגי בפלוגתא דאביי ורבא מר סבר עונשין ומר סבר אין עונשין ולר' יצחק אפי' לאו גלויי מילתא היא אלא דין גמור ס"ל דעונשין מן הדין כדאמר פ"ק דכריתות דף ג' דמייתי לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו מק"ו מאחותו מן האם או מן האב גרידא והא לאו מכח קורבה דהאי אתייא כדפי' רש"י שם ד"ה גלויי מילתא ומצינו נמי לר' יצחק דלא פליג אלא בעונשין אבל באזהרה ס"ל דאין מזהירין מן הדין כדאמרינן במכות דף י"ז אפילו למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין והיינו לר' יצחק כדפירשו התו' שם לעיל דף י"ד ד"ה ואידך דהא דאמר ר' יצחק בכל דוכתי עונשין מן הדין היינו היכא שאין צריך לענין אזהרה. ולפ"ז כמו דאמרינן לר' יצחק כן נמי לאביי דאפי' היכא דגלויי מילתא היא ועונשין מן הדין אפ"ה אין מזהירין מן הדין דהרי אין עונשין אלא היכא שאין צריך לענין אזהרה לרבי יצחק בדאית ליה ולאביי בדאית ליה דבהא לא פליגי וזה מוכרח מדחזינן דבכל דוכתי דמזכיר בגמרא הא דרבא סתמא קאמר אתיי' הנה הנה אתייא זימה זימה ובכריתות בהא דאביי קאמר אתייא הנה הנה לאיסורא אתייא זימה זימה לשריפה וזה מטעמא דע"כ אביי מודה בזה דלענין אזהרה צריך לג"ש דהנה הנה לבתו מאנוסתו דלא פליג אלא בעונש דלא צריך ג"ש אלא בק"ו אתיא והא דמסיים התם אתייא זימה זימה לשריפה דברי רבא הוא דנקט דלמד ממנו ג"ש זו ומכל מקום לא ס"ל כוותיה. אלא בג"ש דהנה הנה. א"נ משום דעל כרחך צריכין נמי לג"ש דזימה זימה לבת בתו גופה דלא מפורש בה שריפה וכדלעיל מש"ה נקט לה נמי התם וכמפרש דברי רבא הוא דהא דאמר הנה הנה לאיסורא הוא דמה התם כתיב בתו דכתיב ערות אשה ובתה אף כאן נמי באנוס' עשה בתו כבת בתו וכדפי' רש"י שם וזה לאפוקי מדאבוה דר' אבין שם דלית ליה הג"ש אלא לענין בת בתו ובת בנו ובתו מאנוסחו יליף מדרשא אחריתא וכדלקמן והילכך קאמר דבהא מודה לרבא דילפינן בתו ג"כ לאזהרה מהאי ג"ש כמו בת בתו ובת בנו והיינו נמי דסיים שם רש"י ז"ל בלשונו וא"ת ק"ו הוא אין מזהירין מן הדין. הרי דנשמר בזה לומר דבהא אביי מודה לענין אזהרה ולאיסורא הוא דקאמר התם בתו מאנוסתו מגופי תורה ובג"ש למדה אבל לענין עונש ודאי מקל וחומר אתייא כדאמר הכא זן והיינו דלא צריך הג"ש לענין עונש קאמר כדכתבו התוס' בתחילת הדיבור דלעיל ולאשמעינן דעונשין מן הדין בכה"ג זהו הנלע"ד בענין יישוב קושיית התוס' בזה: