מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות ט:ג:ה

כיני מתניתא עד שיגום בעלים וישנה. כ"פ הרמב"ם בפי"א מתרומות בהלכה כ"ד כר' יהודה דמתני' וחזר בו ממ"ש בפי' המשנה והכ"מ נתן שם טעם דפסק כר' יהודה משום דר' יוחנן ביאר דבריו משמע דסבר דהלכה כותיה ואלו מהאי טעמא היה קשה לנו בהרבה מקומות שמצינו דר' יוחנן מפרש דברי היחיד דמתני' ולית הלכתא כותיה ובהלכה זו מבאר לעיל דברי ר"ש במה הוא דפליג ובמה דהוא מודה ואפ"ה אין הלכה כר"ש ולענ"ד נראה דהיינו טעמיה דהרמב"ם דלדעתיה פליגי ת"ק ור' יודה בהני תרי טעמי דקאמר בפ' כל שעה שם למה אסורין באכילה לכהנים דמעיקרא קאמר התם משמיה דרב ששת משום דנפסלו בהיסח הדעת ושקיל וטרי עלה עד דמסיק ר' ירמיה דטעמא הואיל ונטמאו בשעה שהיו כבר תרומה נדחו דדמיא למי חג כמוזכר בדיבור דלעיל והשתא איכא למימר דת"ק סבר דטעמא דאסורין באכילה משום היסח הדעת הויא וכיון דקילא היא וכדאמר התם דלר' יוחנן לאו פסול הגוף מיקרי ולהכי פריך שם על האי טעמא אליבא דר' יוחנן מיהו לת"ק י"ל דס"ל כר"ל דקאמר פסול הגוף הוא ומ"מ הואיל דקיל די שנחמיר שיגום פעם אחד ואח"כ יאכל ולר' יהודה טעמא שכבר נידחו לגמרי לפיכך מחמיר עד שיגום וישנה דאלת"ה במאי פליגי ומאי טעמייהו וכיון שכן פסק כר' יהודה וכמסקנא דהתם ודהכא דטעמא משום שכבר נידחו ועד שיגום וישנה:

סליק פירקא בס"ד