מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות ה:א:ג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Terumos 5:1:3 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 5:1:3) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →חזקיה אמר לא שנו אלא בפת ושמן וכו'. פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן איתמר נמי בבבלי פ' כל שעה (דף לג ע"ב) בשינוי מקצת ומיהו לסברא דכל חד וחד היינו הך דהתם גריס לחזקיה דקאמר אביי משמיה לא שנו אלא פת אבל חיטי לא ור' יוחנן אמר אפי' חיטי ומוקי התם לדר' יוחנן בשליקתא ומאיסתא דליכא למיחש לתקלה אבל בלא"ה חייש לתקלה ולכאורה נראה דזהו לא כדקאמר הכא דסתמא קאמר דבשאר כל הדברים דינן כמו פת ושמן וא"כ מדליקין בהן ולא חייש לתקלה מיהו לכי דייקת אשכחת לה סברת ר' יוחנן מה דשמעינן אליביה מהכא ולא יהיה סותר למאי דאיתמר בבבלי דהא חזינן דבעא מניה ר' שמואל בר נחמן מהו להדליק וע"כ בשל תרומה טמאה הוא דבעא מניה כדפרישית בפנים דאלו בטהורה אסור דלא ניתנה להדלקה כדקאמר איהו גופיה משמיה המדליק וכו' ישרפו עצמותיו והשתא אם בטמאה מאי תבעי ליה הא בהדיא תנינן מדליקין וכו' ואף אם נאמר דהבעיא הוה בשאר כל הדברים הא ר' יוחנן גופיה מתיר אף בשאר כל הדברים כמו בפת ושמן ודוחק לומר דלא שמיע ליה להא דר' יוחנן דלעיל דמדקאמר האי דהמדליק בטהורה וכו' משמיה א"כ שמיע ליה נמי דבטמאה מותר ואף בשאר הדברים כגון חטי וכיוצא בהן אלא ע"כ דשמיע ליה דמה דמתיר להדליק היינו אם הוא בענין דלא חיישינן לתקלה כגון בפת דזריק ליה בין העצים ושמן דרמי ליה בכלי מאוס כדאמרינן התם ובזה כ"ע מודים ואף לחזקיה דמה דגריס התם אליביה ל"ש אלא פת לאו דוקא פת קאמר אלא לאפוקי חטי דלא דהא לא פליג אמתני' דתמורה או אברייתא כדמייתי התם וה"ה בשמן כדקאמר לעיל שם ולר' יוחנן אף בחיטי בשליקתא ומאיסתא והכי שמיע ליה נמי לר' שמואל בר נחמן מדר' יוחנן דבשאר כל הדברים ג"כ מותר בגוונא דליכא מיחש לתקלה ומה דבעי מניה הכי הוא דבעי מהו להדליק מיד כשנטמא אם חיישינן לתקלה נמי בכה"ג דילמא אדמדליק אתי למיכל מיניה או לא חיישינן להא אלא דוקא אם מניחן עד שידליק לעת הצורך בהא הוא דחיישת לתקלה ועד דרמי ליה בכלי מאוס וכן בשאר כל הדברים כיוצא בכך והשיב לו אדליק ומה דנפיל לשבטך נפיל לך כלומר דבשעה שמדליק לא חיישינן מידי לתקלה דזהו נפל לך שעומדת להדלקה מכיון שנטמאת וכי בעית להדליק מיד אדליק וכדמסיים אבתריה הכל מודין בשמן וכו' והיינו בשנטמא ועומד לכך דלא חיישינן למידי כשמדליק מיד והשתא שמעינן לרבי יוחנן דהא דמתיר לעיל ואף בשאר כל הדברים היינו אם רוצה להחזיקן להדלקה צריך שיעשה תקנה דלא ליתי לידי תקלה וזה דהחשש תקלה בשביל אחרים היא שלא ידעו שנטמא ואתו למיכל והלכך צריך שיהיה בכלי מאוס וכדומה לזה בשאר הדברים כדלעיל אבל אם רוצה להדליק מיד מדליק וליכא למיחש למידי דלהאי חששא דאדמדליק אתי למיכל ודאי לא חיישינן כדאמרי' גבי חמץ בפ"ק דפסחים (ד' יא) לרבנן דר' יהודה דהתם הוא עצמו מחזר עליו לשרפו מיכל קאכיל מיניה ובזה תמצא דר' יוחנן דהכא שפיר אתיא מילתיה כדהתם דהתם מיירי ברוצה להחזיקן להדלקה דבכה"ג חיישינן לתקלה והיינו לתקלת אחרים וכן הכא דמתיר לעיל אף בשאר כל הדברים היינו באופן דליכא למיחש לתקלה כגון בשליקתא וכו' כדהתם ומה דהתיר לר' שמואל בר נחמן היינו להדליק מיד וזה החילוק והסברא מוכרח הוא מהאי בעיא דר"ש בר נחמן וממה שהשיב לו כדאמרן. ובזה תמצא דברי הרמב"ם בדין זה מבוארים שכתב בפ' י"ב בהלכה יב פת של תרומה שנטמאת משליכה לבין העצים עד שישרפנה וכן שמן שנטמא נותנו בכלי מאוס עד שידליק כדי שלא יהיה תחלה לאחרים ויאכלוהו וחטין וכו' וזהו כדר' יוחנן דהתם וכהחילוק אליביה דשמעינן מהכא וזהו דקאמר עד שישרפנה עד שידליק ואם רוצה להדליק מיד א"צ שום תקנה דליכא למיחש למידי וזהו דסתם וכתב בריש פי"א התרומה ניתנה וכו' אבל סך הוא השמן הטהור ומדליק את הטמא וכו' ור"ל באופן דליכא למיחש לתקלת אחרים וזהו שכתב בדין דמשנתינו בפי"ד כנזכר דבדבר דאיכא למיחש לתקלה לא יניחן אלא ידליק הכל כדרך שמדליקין תרומה טמאה וכלומר אם ידליק הכל מיד ליכא למיחש למידי כמו שנתבאר: