מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות ד:ז:ח
Mareh HaPanim on Yerushalmi Terumos 4:7:8 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:8) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →תרומה אוסרת בוודייה במאה וספיקה בחמשים. כ"פ הרמב"ם ז"ל. בפ' י"ד בהלכה ח' התרומה ודאה אוסר במאה וספיקה אוסר בחמשים ואין לה היתר אלא ברוב ואם היתה ביותר מחמשים אינה צריכה רוב כיצד וכו' נפלה אחת בחמשים ואבדה אחת מן הכל וכו' ואם נפלה אחת של תרומה לתוך חמשים ואחד ואבדה אחת מן הכל היתר השאר לזרים וזהו דקאמר הכא עד חמשים צריכה רוב כלומר אם נפלה לתוך חמשים ואבדה אחת מהן צריכה רוב ממקום אחר לבטל הספק שיעלה באחד ומאה ומכאן ואילך אפילו נפלה לתוך חמשים ואחד ואבדה אחת מהן אינה צריכה רוב אלא הספק מתבטל בהן ומותר הכל וכדפרישית בפנים דהא דמתמה מעיקרא הא ששים לא הא שבעים לא משום דקס"ד דאם הספק הוא ביותר מחמשים אין אנו חוששין כלל ואינו צריך שום תיקון ולהכי מתמה אמאי לא ניחוש מיהת משום ספק תרומה עד מאה ואחד ומשני דה"ק דבאמת חיישינן נמי לספק תרומה וצריך שירבה עליהן ממקום אחר עד שיהו אחד ומאה בין הכל ויתבטל הספק אלא אם עד חמשים הוא שנפלה לתוכן אז צריכה רוב ממקום אחר מכאן ואילך אינה צריכה רוב וטעמא דמילתא דכיון דודאה מתבטל הוא באחד ומאה בדין הוא שספיקה מתבטל בהחצי שיעור והוא חמשים ואחד והרי יש כאן ספק שמה אותה שאבדה היא של תרומה ולפיכך די שיתבטל בחמשים ואחד ודלא כמה שרצה הכ"מ לומר שדעת רבינו לפרש דהא דקאמר הא ששים לא הא שבעים לא בניחותא קאמר והוקשה לו על זה דא"כ לא הול"ל ששים ושבעים מאחר דבנ"א סגי ע"ש ולאו מילתא היא אלא הא דקאמר הא ששים וכו' קושיא היא לפי הס"ד וכמבואר ופסק הרמב"ם לפי דמשני ומסיק כמבואר בטעמא דמילתא ומה שהשיג הראב"ד ז"ל שם וכתב ולא מפיו אנו חיים בפי' הירושלמי הזה וכו' ופירש להא דהכא דקאמר עד חמשים צריכה רוב בענין אחר דה"ק כל אחת הפורשת משם צריכה שיתבטל ברוב חולין ממקום אחר אבל אם אבדו יותר מחמשים אינה צריכה רוב חולין ממקום אחר וכו' ע"ש כוונתו ז"ל בהא דמציין לעיקר זה הדבר בפ' התערובות דאע"ג דבהדיא קאמר שם דלא אמרינן איסורא ברובא איתא וכמו שהבאתי לעיל בד"ה היו לפניו מאה וכו' רצה הוא ז"ל לחלק דשאני התם דבודאי תרומה שנתערבה מיירי אבל הכא כיון דספק הוא אמרינן שפיר איסור הספק ברובא שאבדו איתא אבל הרבה קשה על פירושו זה חדא דאיהו גופיה מביא להא דר' יוחנן דלעיל דקאמר כולן נטשו הוכיח ואף לפי פירושו להא דר' יוחנן דכולן אסורין קאמר לזה לא איכפת לן דאפי' אין משמעות הלשון הוכיח משתמע כפירושו אלא כדפרישית בפנים לעיל להא דר' יוחנן מיהו לענין דינא היינו הך דדעת ר' יוחנן שצריך שירבה על התערובות ממקום אחר ואם הקושיא הא ששים וכו' מדר' יוחנן הוא כדפירש הראב"ד א"כ מיבעי ליה לתרץ ג"כ לפי אותו ענין בעצמו עד חמשים צריכה רוב ממקום אחר שירבה על התערובות מכאן ואילך וכו' ואלו לפירושו ענין אחר הוא אם פורשת אחת מהן למקום אחר וכו' ולא משמע כלל כפירושו לזה ועוד דעיקר פירושו דגם בסיפא מיירי שנפלה לתוך צ"ע חולין ועד חמשים דקאמר היינו שאבדו חמשים מהן וכו' זה נסתר מאליו דהא על כרחן צריכא לן לפרש הסיפא בענינא דהרישא וכמו דאוסרת בודאה דקאמר היינו שנפלה לתוך צ"ט מתפרש ג"כ הסיפא לפי התירוץ דמתרץ והיינו שאם נפלה לתוך חמשים ואבדה אחת מהן ויש כאן ספק צריכה רוב מכאן ואילך וכו' ולא שאבדו החמשים או יותר מחמשים מן התערובת והעיקר כמבואר מפי' הרמב"ם ואין להאריך. ומזה יתבאר לנו עוד דמה שהשיג הראב"ד ג"כ לקמן בריש פט"ו על מ"ש הרמב"ם שם דחבית סתומה מדמעת וכו' ואם נפלה ונאבדה אחת מהן תלינן דשל תרומה היא שנפלה וכתב ע"ז דר' יוחנן בירושלמי פליג עליה דר"ל בהא כדכתבינן לעיל וכו' ע"ש ואין מכאן שום רמז דר"י פליג עליה דר"ל בחבית שנאבדה אלא דהוא ז"ל הולך לשיטתו דפי' דהקושיא היא הכא על הא דר"ל בשם ר' הושעיא מהאי דר' יוחנן דלעיל ובאמת בלאו הכי אין מקום לפי' זה דאיך פרכינן מתאנה דמיירי ר' יוחנן על חבית דמיירי ר"ל בשם ר' הושעיא הא מיהת מסתברא לחלק בין תאנה לחבית כדמחלק התם אלא דאין פי' הקושיא הא ששים וכו' מהר"י כ"א מתפרש הוא כדפרישית בפנים ובזה צדקו יחדיו הני תרתי פיסקי דהרמב"ם דהכל מודים דמסתברא לחלק בין תאנה לחבית ואין צריך כאן לשום דוחק מה שתמצא בזה דמבואר הוא הכל למאי דפרישית בפנים כאן ואין להאריך במבואר: