מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות ג:א:א
Mareh HaPanim on Yerushalmi Terumos 3:1:1 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 3:1:1) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →התורם קישות ונמצאת מרה. בבבלי יבמות (דף פ"ט) מייתי לה גבי פלוגתא דרב חסדא ורב נתן בר אושעיא בענין מזיד לא עשה כלום דתנינן בפ' דלעיל גבי אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם וכו' ופריך שוגג דהתם דקתני תרומתו תרומה אשוגג דהכא דקתני יחזור ויתרום ומשני דשוגג דהכא קרוב למזיד הוא דאיבעי ליה למטעמיה והכא משני לה בגמרא בשנויא אחרינא דקאמרי חברייא לר' יוסי מה בינה לטמא וא"ל טמא בעינו הוא וטומאה שגרמה ברם הכא עפר היא ונראה דלמאי דמייתי הש"ס דהנא להתוספתא חבית ונמצאת מגולה אבטיח ונמצא נקור על כרחך דאתינן להאי שנוייא דהכא דמאי הו"ל למיעבד ולא שייכא שינויא דהתם דקרוב למזיד הוא וכד אתינן להאי שינויא מיתרצא נמי רישא דהמתני' קישות ואבטיח כדפרישית אבל התם דלא מייתי אלא מרישא דמתני' שפיר הוא דמשני דשוגג קרוב למזיד הוא ועיין בדיבור דלקמן:
התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ. הרמב"ם ז"ל בפ"ה בהלכה כ"ב כתב להדין הזה ואח"כ כתב וכן התורם קישות ונמצאת מרה וכו' ונראה מסידור לשונו דלמד לומר דכל מה שנשנה גבי התורם חבית של יין ונמצאת חומץ דהראשונה אינה מדמעת ואין חייבין חומש וגו' דארישא דמתני' בקישות ואבטיח נמי קאי ולפיכך הקדים הבבא התורם חבית של יין וכו' ושנה לדין דהרישא דהמתני' ולדיני התוספתא שהובאו בהסוגיא וכלל אותם אח"כ לומר שדין אחד להם בכל הנשנה בסיפא דהמתני' ואע"ג דבעיא דלא איפשטא היא בגמרא בענין רישא דמתני כדבעי ר' יונה ולכל הדברים עשו אותן כספק אוכל וכו' וחייבין עליה חומש וכו' מ"מ היא הנותנת דכיון דספיקא הויא אין מחייבין עליה חומש. ומשמע עוד מדקאמר אחר שהזכיר דין דתורם חבית של יין ונמצאת חומץ וכתב וכן התורם קישות וכו' דכולהו מטעמא דספק היא אם בשעה שתרם היתה מרה וכן באבטיח אם היה סרוח או נקור או החבית היתה מגולה דהא מדמי להו לדין חבית של יין ונמצא חומץ דבהדיא קתני ואם ספק וכו' וה"ה לעינך כולהו דחד דינא וחד טעמא אית להו אלא דזה יש לדחות דמשמע מהתוספתא דאח"כ נמצא האבטיח נקור והחבית של יין נמצאת מגולה אח"כ ומטעמא דאסור לשתות ולאכול משום גילוי נגעו בה וכן מונח להדיא מדברי הרמב"ם גבי ניקורין ומגולה שכתב שאסור לשתותה תרומה ויחזור ויתרום וא"כ בנמצא אח"כ מיירי. וצ"ל דהאי וכן דקאמר להשמיענו דבכולהו חד דינא אית להו לענין כל המוזכר בסיפא דמתני' כדלעיל והשתא למאי דקאמר ביבמות לטעמא דתרומה ויחזור ויתרום משום דקרוב למזיד הוא דאיבעיא למטעמיה ולכאורה האי טעמא לא שייך כ"א בקישות ונמצאת מרה ואבטיח ונמצא סרוח כמו שזכרתי בדיבור דלעיל ואם גם בנמצא חומץ איכא למימר הו"ל למטעמיה מיהו גבי נמצא נקור ופשיטא דגבי נמצא החבית מגולה לא שייך זה דמאי הו"ל למיעבד וכמו שבארנו דמשמע מהתוספתא דאח"כ נמצא נקור ומגולה וע"כ דאתינן לשנויא דהכא וכמו שנתבאר בדיבור דלעיל. ודע דבתוספתא פ"ד בדין דיין ונמצא חומץ גריס הכי התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרם אינה תרומה ואם משתרמה החמיצה ה"ז תרומה אם ספק תרומה ויחזור ויתרום דברי רבי שרבי אומר יין וחומץ שני מינין וחכ"א מין אחד. כך היא הנוסחא בתוספתא כתיבת יד אשר לפני ובדפוס כתוב דברי ר' יוסי וט"ס הוא שהרי ר' יוסי ס"ל בהדיא תורמין יין על החומץ כדאיתא התם לעיל והובא לקמן והבאתי הנוסחא דלעיל מר' ישמעאל בר' יוסי בפנים בהסוגיא וכך הביא הש"ס לעיל בסוף הפרק רבי אומר יין וחומץ ב' מינין וכדלקמן בהסוגיא וכך הובא לעיל ריש מסכת כלאים והרמב"ם שם בהלכה כ"א פסק כחכמים דמין אחד הן ותורמין יין על החומץ אבל לא איפכא ובתורם חבית של יין ונמצא חומץ פסק כדתנינן במתני' וטעמו דבגמרא בהסוגיא תרי לישני איתאמרו משמיה דר' יוחנן לישנא חדא הלכה כרבי ולישנא אחרינא מתני' דרבי היא ותופס הש"ס לל"ק לעיקר כדמקשי ר' בא בר כהן קומי ר' יוסי ומפרק ליה דאצטריך לאשמעינן אלמא דלא תפס להלישנא בתרא דאתיא כהתוספתא אבל ר' יוחנן לא מידי בה דמתני' כרבנן נמי אתיא דלא פליגי אלא אם תורמין יין על החומץ דלרבי אין תורמין ולחכמים תורמין אבל מן החומץ על היין לד"ה אין תורמין והטעם דאפי' בדיעבד לא הוי תרומה כדפרישית במתני' ומה דלא פסק הלכה כרבי בענין יין על החומץ פשוט הוא דהאי ש"ס אליבא דר' יוחנן ס"ל הלכה כרבי אפי' מחביריו אבל בש"ס דילן מבואר בכמה מקומות הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו וכן ר' יוסי דתוספתא ס"ל דתורמין יין על החומץ ואין תורמין חומץ על היין ובזה נתבאר כל פסקיה דהרמב"ם בדין משנתינו והשנוין בתוספתא כדלעיל: