מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות יא:ד:ח

קדירה שבישל בה תרומה מגעילה בחמין. הרשב"א בת"ה הארוך בבית ד' שער ד' בדיני הכשר כלים מביא לזה ופי' להקושיא ממתני' אם הרכינה ומיצת ה"ז תרומה דאלמא דאין מקילין בה וכו' וכמו שפי' הר"ש ולמאי דהסברתי בפנים טפי ניחא דהקושיא היא דאלמא דפולט הוא ואינו יוצא מידי דפנו ומשני דשאני הכא דמכיון שמגעילו בחמין ע"י האור נפלט הכל ושוב אינו פולט אח"כ ומה שרצה הוא ז"ל ללמוד מכאן דה"ה לכל שאר איסורין של דבריהם דמקילין בהם וסגי לכלי חרס בהגעלה לא מצאנו לו חבר לא' משארי הפוסקים דא"כ קדירה שבישלו בה בשר עוף בחלב שהוא מדרבנן תיסגי לה בהגעלה אלא דשאני הכא דתרומה בזמן הזה אין לה עיקר מדאורייתא כדאמרי' בהדיא להאי מ"ד לעיל בריש פ"ו דשביעית דלא נתחייבו אלא בירושה ראשונה ומאליהן קיבלו עליהן בשניה וכ"כ הוא ז"ל בעצמו שם אלא דאח"כ היה רוצה להחזיק דבריו ולבסוף נשאר כמסתפק בכך וע"ש והרמב"ם הביא להאי תוספתא שהבאתי בפנים בפ' ט"ו מהלכות תרומות בהלכה י"ט וכתב ואם שטף הקדרה במים או ביין ה"ז מותר לבשל בה וכו' והשיג הראב"ד דהא בשמעתא דזבחים דף צ"ו ע"ב משמע דצריך הגעלה בחמין ואח"כ שטיפה בצונן וזה דוקא בקדירה של נחשת אבל של חרס אין לה תקנה. בענין מ"ש הגעלה בחמין וכו' אינו השגה דזה כדעת רבה בר עולא שם והרמב"ם פסק כאביי ורבא דהתם ע"ש ומיהו בהא של חרס קשיא וכבר השיב הרמב"ם בעצמו בזה לחכמי לוניל דסמך עצמו על המתני' המערה מכד אל כד וכו' והכ"מ מביאו שם: