מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות יא:א:ב
Mareh HaPanim on Yerushalmi Terumos 11:1:2 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 11:1:2) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →תני נותן דבילה וגרוגרת לתוך המורייס וכו'. הר"ש כתב על המתני' דתנינן אין נותנין וכו' שדרך לסוחטן ולהוציא מימיהן כתבלין ואח"כ משליכן אבל היכא דלא סחיט להו שרי כדמפרש בירושלמי נותן וכו' ולדעתי מבואר הוא דלאו פרושי קמפרש לה אלא דמייתי התוספתא דפליגא על המתני' דסתמא קתני ולא מחלק מידי והאי תנא דברייתא מחלק בין סחטן או לא וכן הוא דעת הרמב"ם שכתב שם כלשון המשנה אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס מפני שהוא מאבדן ואלו היה דעתו דהש"ס פרושי מפרש להמתני' לא היה שותק מלחלק ולומר ואם לא סחטן מותר אלא דפשוט הוא דהברייתא דהתוספתא הוא דמייתי ודחינן הברייתא מקמי המתני' ולפיכך פסק כסתמא דמתני' לא כן תני השבת וכו' בדין היה וכו'. זהו כדמסיק בבבלי נדה דף נ"ג ע"ב סתם שבת לכמך עשויה שכותשין אותו ונותנין אוחו בכותח ואז מיטמא טומאת אוכלין דלאו לטעמא הוא אלא שעיקרו הוא נאכל וכדמוכח התם מהאי מתני' דתנן השבת משנתן טעם בקדירה וכו' הא עד שלא נתנה טעם בקדירה יש בה משום תרומה ומיטמאה טומאת אוכלין ואי ס"ד דסתמא לקדירה כי לא נתנה נמי לא תטמא דהא סתמא לקדירה ולטעמא עביד אלא לאו ש"מ סתמא לכמך עשויה ש"מ. וכלומר דהמתני' מיירי דלא חישב עליה לקדירה דאי חישב שיהא לקדירה א"כ כבר כסתמה לקדירה היא ולא תיטמא אפי' עדיין לא נתנה טעם בקדירה אלא דמיירי שנתן להקדירה שלא במחשבה או שנפל לתוך הקדירה לפיכך כל זמן שלא נתנה טעם החמירו ואמרו שתיטמא ומכיון שנתנה טעם בטלה והיינו נמי דקאמר הכא בדין היה שלא תיטמא וכו' דכשהוא בקדירה כבר לאו אוכל הוא אלא שהן אמרו וכו' ובזה מבוארין הן דברי הרמב"ם ודברי הראב"ד במה שהשיג עליו שכתב בפ"א מהל' טומאת אוכלין בהני ז' השבח סתמו לאכילת גופו כשאר ירקות שדה ואם חישב עליו לקדירה אינו מתטמא טומאת אוכלין והשבת משנתנה טעם לקדירה הרי זה כזבל ואינה מיתטמאה טומאת אוכלין וכתב עליו הראב"ד לא כן שאינן יוצאין מידי טומאה במחשבה עד שתתן טעם בקדירה ועיין בכ"מ שם והדבר מבואר דכוונת הראב"ד בהשגה כך הוא דהיכי משכחת לה דלא תיטמא משחישב עליה לקדירה וכשנתנה בקדירה תיטמא עד שלא נתנה טעם דהא משנתנה לתוך הקדירה כבר חישב עליה לכך ואם כן יצאה מטומאתה לדעת הרמב"ם והיאך הוא מפרש המתני' אלא ודאי שאינן יוצאין מידי טומאה במחשבה עד שתתן טעם בקדירה ושלא כדבריו שאמר ואם חישב וכו' זהו דעת הראב"ד אבל דעת הרמב"ם הוא כדאמרן דמיירי שלא חישב עליה לקדירה ומכיון דסתמה לכמך היא מתטמאה אע"פ שהיא עכשיו בקדירה ובדין הוא שלא תטמא אלא שהן אמרו והן אמרו וכו' כדלעיל: