מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה ט:ה:ז

ודכוותה אע"פ שאין הנחל כשר. משמע מהכא דמפרש נחל איתן דקרא היינו נהר ששוטף בחזקה כדפרישית בפנים וכן כחב הרמב"ם ז"ל בחיבורו שם פ"ע הל"ב ומורידים אותה אל נחל שהוא שוטף בחזקה וזהו איתן האמור בתורה. ודלא כפי' רש"י ז"ל שפירש בבבלי דף מ"ו איתן מושבך ושים בסלע קנך אלמא איתן הוא סלע. והכ"מ ז"ל כתב שם ודע ששם במשנה שנינו אע"פ. שאין איתן כשר ופירש"י דלא כתיב ביה עיכובא ולא נאמר אלא למצוה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ע"כ והתוי"ט אחר שהעתיק לדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דכתב שם וז"ל ענין איתן גדול כמו שאמר גוי איתן הוא. ואומר אם היה חזק ההמשכה ואפי' שלא היה גדול השעור כשר וכבר פירשו איתן הוא קדמון עכ"ל וכתב על זה וז"ל ומעתה ל"ק מה שהקשה הכ"מ שמבואר נגלה שלא השמיטו שהרי לפי פירושו ה"ק אע"פ שאינו גדול וא"כ מכיון שכתב נחל ששוטף בחזקה וזהו איתן האמור בתורה כבר נכלל בזה שאין עוד תנאי בענין איתן אלא מה שביאר בלבד ששוטף בחזקה עכ"ל התוי"ט. ואני אומר מבואר נגלה הוא דעדיין לא העלה ארוכה לדברי הרמב"ם ז"ל שהרי ענין איתן האמור בתורה מחויב ההבנה הוא בא' משני תנאים אם על תנאי מצוה לבד נאמר כדברי רש"י ז"ל דאע"פ כו' דמתני' לענין דיעבד מחפרשה ואף דאין איתן כלל בשום אופן כשר או דנפרש דגם לעכב נאמר אלא דאין צריך שיהו בו כל האופנים והענינים הנכללים בשם המושאל מאיתן כמו ענין הגדלות וקושי המקום וענין הקביעות בו מקדם ומימי עולם על דבר מה כמו שאנחנו למדין מעניני המקראות דלקמן כי אם תנאי ואופן אחד בלבד והוא שיהא בו חזק ההמשכה כדבריו ז"ל בפי' המשנה. ואם הוא כדברי התוי"ט שדעתו ז"ל בחיבורו להורות על הכונה כפי פירושו בפי' המשנה קשה חדא דהיה לו לבאר דבריו ולומר אע"פ שאינו גדול ולא להניח הבנת דעתו בכלל דבריו באומרו וזהו איתן כו' ואיתן האמור בתורה סתם הוא מורה על ענינים רבים ומתחלפים לפי משמעות הענין ועוד דאכתי נשאר לנו עיקר הספק והקושיא בדבריו ז"ל גם בפירוש המשנה דמנא ליה דחיזוק ההמשכה היא הכרחית ולא גודל השיעור והרי במתני' סתמא קאמר איתן כו' אע"פ שאינו איתן וכן דברי הברייתא דלקמן בסתמא מיתניא ועל קושי המקום או על ענין הגודל נמי מתפרשין. אשר על כן הנראה לע"ד לבאר דעת הרמב"ם ז"ל ולפרשו בטוב טעם. ואנן חזינן דבחיבורו חזר בו מפירושו בפי' המשנה והעיקר הוא בפירש"י דלענין לכתחילה ודיעבד מיתפרשה אבל הוא ז"ל לא ראה לפסוק כהאי מתני' דאליבא דחד תנא הוא ולשיטתיה אזיל כאשר יתבאר. והוא למאי דגרסינן בברייתא שם מנין לאיתן שהוא קשה שנאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך ואומר שמעו הרים אח ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן שנא' גוי איתן הוא גוי מעולם הוא ע"כ ומה שראוי לדקדק בדברי התנא דהברייתא הוא מה דמייתי קרא לקרא כדרך סוגית הש"ס בכ"מ מאי ואומר. ומזה נראין הדברים לומר דמתני והברייתא פליגי אהדדי בפירוש ענין איתן האמור בתורה והתנא דברייתא מפרש נחל דקרא לשון נהר הוא ואיתן הוא על חוזק השיטוף ומהירות הנמרץ והילכך מייתי הני תרי קראי שלא נטעה בהבנת הדבר וכוונת דעתו דאי מקרא קמא היינו מפרשין על קושי המקום כדכתיב ושים בסלע קנך וה"א איתן האמור בתורה כאן נמי על קרקע הקשה נאמר ואי מקרא בתרא היינו מפרשיין על ענין הגדלות וכפי משמעות הכתוב שהמה הגדולים ונכבדי ארץ ואם דשפיר היינו נוכל לפרש לפ"ז נחל דקרא נהר הוא דיותר הוא שייך לומר ענין הגודל על הנהר מאשר נאמר על ארץ המישור (כי שתים אלו הענינים המתחלפים כמובן ולא במבטא בתיבת נחל כידוע לבעלי מדע בענין הלשון כמ"ש בס' מאיר נחיב וכן בפי' הרלב"ג זולת הרד"ק בספר השרשים שלו שפירש נחל גם על העמק ואנחנו מוצאים במקרא עד נחל הערבה) אבל כוונת התנא לפרשו על הנהר לבד ועל ענין הקושי והחיזוק ולא על ענין אחר ולפיכך מייתי נמי קרא קמא דודאי מורה על החוזק והקושי כדכתיב ושים בסלע וישאו שני הכתובים כאחד להודות לנו על ענין החיזוק ונחל על הנהר דמתיישבים שתיהם על הלשון. אבל תנא דהמתני' מפרש איתן על מקום קשה לבד וזהו אומרו איתן כמשמעו קשה רצונו לומר על שם הכולל בלשון קושי ועל הקרקע הקשה מיתפרשה (ומזה למד נמי הרמב"ם לפרש נחל דקרא נהר הוא וכדמשמע נמי מהאי תלמודא והא דקאמר בבבלי נדה דף ח' בתולת קרקע נ"מ לנחל איתן אליבא דהאי תנא דמתני' קאמר ויתורץ נמי בזה קושית מהרי"ק בשורש קנ"ח שהקשה לדעת הרמב"ם למה לא הביא הש"ס קרא דהובשת נהרות איתן דשם נוכל לפרש על ענין הגודל בלבד ובהכי ניחא נמי הא דלא הביא מקרא דעמים וצדקה כנחל איתן דהוא קודם לקרא דמיכה לפי סדרן של נביאים ומבואר הוא שם דעל נהר הוא מדבר כדכתיב רישיה דקרא ויגל כמים משפט אלא דגם מקרא זה נוכל לפרש על ענין הגודל וירצה בזה דהצדקה תגלה כנחל השוטף בגילוי וכפי פרש"י שם ומשורש גלה הוא ולא מפעלי הכפל וע"ש) ומצינו מזה נמי לומר דבין שתי הפירושים האלה נ"מ גדולה לדינא איכא ונאמר דתנא דהמתני' ודברייתא פליגי נמי בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן דלקמן שם דלר' יאשיה קאמר התם הא דכתיב אשר לא יעבד וגו' הוא דהקפידה התורה אפי' לשעבר דצריך שיהא המקום שלא נעבד ולא נזרע בו מעולם וכן להבא אסור מלעבוד ולזרוע בו אבל לר יונתן לא הקפידה התורה אלא בלהבא לבד כדמפריש רבא וכמבואר שם דדייקי תרווייהו מקראי דר' יאשיה סבר מי כתיב ולא יעובד ור' יונתן מי כתיב אשר לא נעבד ור' יאשיה אשר לשעבר משמע ור' יונתן אשר ריבוייא היא. דלכאורה איכא למידק לר' יאשיה ליכתוב לא נעבד וגו' ולא היה צריך אשר ומכח האי דיוקא מן ההכרח לנו לומר דר' יאשייה ור' יונתן פליגי נמי בפירושא דנחל איתן דקרא. וזהו דר' יאשיה מפרש על קרקע צונמא וקשה כסלע וא"כ בודאי לא נעבד ולא נזרע בו מעולם דלא מקום זרע ולאו בר עיבוד הוא. והיינו דמפרש נמי איתן למצוה בלבד נאמר ולא לעיכוב ואי הוה כתוב לא נעבד ה"א דהקפידה התורה דצריך דוקא שלא יהא נעבד בו מעולם ולעכב נאמר ולפיכך בא הכחוב ולהורות במלח אשר ולרמז לנו דמצוה בלבד הוא בלשעבר ולבחור מקום איתן שהוא קרקע הקשה שלא נעבד בו אבל בדיעבד כשר ואפי' אינו איתן וראוי לזריעה ולעבודה ואז הצווי לא יעבד בו ולא יזרע להבא (וגם לא נוכל לומר דציותה התורה לכתחילה לבחור מקום קרקע בתולה שלא נזרע ולא נעבד ואע"פ שאינו קשה חדא דאיתן כתיב ולר' יאשיה איננו סובל פירוש אחר כ"א קרקע קשה ועוד דאנחנו לא נדע אם לא נעבד ולא נזרע בו מעולם ומימי קדם אא"כ קרקע קשה כצונמא היא ובהכי ניחא נמי דלא תיקשי לר' יאשיה תיפוק ליה מאיתן לפי פירושו דודאי לא נעבד בו מעולם דליתא דאשר בא לנו לגלות דהציווי גם אלשעבר הוא ולמצוה כי היכי דלא תפרש איתן על ענין לשון אחר ולא על קרקע קשה וכמה המה מדוקדקים עכשיו דברי ר' יאשיה ונפלו בזה כל הקושיות והסתירות מדברינו מיש מתפלעלים כמו מתעשרים) והן הן דברי ר' יאשיה והן הן דברי התנא דמתני' דקאמר ומקומה אסורה כו' ולא קתני ומקומה צריך שיהא לא נזרע כו' מפני שבא לנו להורות איסור על להבא אחר שביאר בדבריו דבדיעבד אע"פ שאינו איתן כשר דהציווי דקרא לא נאמר על העיכוב אלא שלא יעבד ולא יזרע בו להבא (וזהו נמי דלא כדברי התוי"ט שכ' שם לעיל בד"ה ואיתן דמתני' דלא כר' יאשיה ועיקר דיוקו מדקתני ומקומה אסורה כו' והמעיין שם יראה עין בעין דאין דבריו מוכרחין והדיוק מתורץ בדברינו ונהרס היסוד ונפל הבנין בדבריו שם) אבל ר' יונתן לא מדייק מאשר דס"ל אשר ריבייא היא והיינו דמפרש נחל איתן דקרא לנהר השוטף בחזקה וכתנא דברייתא דלעיל וטעמו דס"ל דלעכב נאמר נחל איתן וא"כ הוא ע"כ אי אפשר לפרש על מקום קרקע הקשה דלא שייך בו לא יעבד וגו' אלא על מקום העושה פירות והוא על שפת הנחל נאמר ואם כבר נעבד ונזרע בו כשר דלא הקפידה התורה אלא להבא. ומעתה כמה צדקו דברי רבינו משה דפסק בפ' עשירי שם הל"ט כר' יונתן דכ' שם וז"ל הנחל שנערפה בו העגלה אסור בזריעה ועבודה לעולם שנאמר אשר לא יעבד בו ולא יזרע ע"כ ולא כתב שיהא המקום שלא נזרע ונעבד בו מעולם הרי דלא הקפיד ואפי' למצוה ומש"ה פסק נמי שם לעיל דנחל השוטף בחזקה זהו איתן האמור בתורה ולעכב נאמר דאנן כר' יונתן סבירא לן וכתנא דברייתא בפירושם ובטעמם ולא כתנא דמתני' דדבריו דברי ר' יאשיה בזה והלכה כר' יונתן וכמה הם דברים נכוחים וברורים להמבין: