מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה ט:ב:ו

במינו היי טמון ומין במינו לא הוי צף ומעליון הוא מודד אי דילמא מין במינו הוי צף ומין במינו לא הוי טמון ומתחתון הוא מודד וכו' ומשמע מהתם לפי פי' רש"י ז"ל דצף לא פשוט ליה מההיא ברייתא דעומר שהחזיקו וע"ש וזהו דעת הראב"ד ז"ל שהשיג על מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהל' רוצח שם הל"י נמצאו זה על גבי זה מודדין מן העליון כמות שהן מונחין. אמר אברהם זה הפסק אינו מיתברר מן הגמרא. וכוונתו דאף דמשמע התם מפשיטות הש"ס דמין במיני לכ"ע הוי טמון עכ"פ לא נשמע מינה דמין במינו לא הוי צף דלא פשיט ליה אביי והכ"מ נדחק לפרש שם ובסוף דבריו הניח בצ"ע והוסיף בתמיה על הרמב"ם דמירושלמי משמע דפשט דאין מודדין לו מן התחתון משום שהוא טמון ולא מן העליון מבני שהוא צף ע"ש ולענ"ד נראה פשוט דנפשט התם שפיר כדברי הרמב"ם ופסקו מתברר מהגמרא הוא ומתחילה נאמר דמהכא לא נפשט היפך דבריו ז"ל כדעת הכ"מ ז"ל דהרי רבי דחה בבא לדברי האי סב ואכתי לא ידעינן אם מין במינו הוי צף או לא ומה דקאמר רבי יאות הוא דכתיב כי ימצא ולא כי ימצאו דמשמע דס"ל נמי דאין עורפין כלל אפשר לומר נמי דה"ק דרב סבר למימר מתחילה שהן עורפין לתרווייהו אלא התחתון הוי טמון ולא העליון הוי צף וקאמר ליה האי סב דאין עורפין כלל וכשחזר רב לא"י ושאלו לרבי ואמר לו יאות כו' היינו משום דרב היה כמתמיה על ששמע התם דאין עורפין כלל וכלפי זה א"ל יאות אמר לך דאין דין בנמצאו שנים שוה לנמצא אחד דכי ימצא כתיב כו' ומחמת ספיקא דלא ידעינן מהיכן מודדין הוא דאין עורפין אבל לא כטעמיה דההוא סב ועכ"פ אזלא פשיטותא דהבעיא אם הוי כצף או לא מהכא והדרינן לסוגית הבבלי דלא ס"ל האי דרשא דרבי דכי ימצא דרשינן למילתא אחריתא כדאמר התם או לכדדריש הכא בריש פירקין. ולשיטתא דהתם מפרש הרמב"ם ז"ל הכי דלבתר דמסיק דת"ק ור"ש בפלוגתא דר"י ורבנן קא מיפלגי היינו דת"ק דס"ל התתחון שכחה ס"ל נמי דמין במינו הוי טמון אלא דבשכחה מרבינן יטמון לרבנן כדקאמר הכא לרבנן דלקמן וכן התם ודקאמר העליון אינו שכחה טעמיה מפני שהחזיקו להוליכו לעיר יזכה בו כדמסיק התם לעיל ומוכרח הוא מדנקט פלוגתייהו בברייתא העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו כו' ולא קתני העומר שהניחו על גבי חבירו ושפיר נמי שמעינן להודיעך כחו דר"י כו' כדקאמר התם אלא ע"כ דבא להשמיענו דאין הטעם אלא משום שהחזיקו ולא משום דהוי צף ואפי' לר"ש קאמר התם לעיל דלא ס"ל דהוי צף ממש וכן הוא בהדיא בתוספתא פ"ב דפיאה דגריס התם ר"ש אומר שניהם אינן שכחה התחתון מפני שמכוסה והעליון מפני שזכה בו ועיקר פלוגתייהו בתתתון אי מרבינן טמון כרבנן או ממעטינן כר"י ולכ"ע בעלמא טמון מיקרי והעליון לא הוי צף ממש עכ"פ לת"ק לא הוי צף ואפי' לפי פירוש רש"י ז"ל נוכל לפרש. כן דמה שפירש התם תניתוה לחדא מינייהו כו' לא פשט לה כו' היינו למאי דס"ד דסברוהו התם אבל להמסקנא שפיר נפשט תרווייהו וצדקו דברי הרמב"ם ז"ל: