מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה ח:ג:ח

והלוחות היו כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן שלשה. כן הגירסא הנכונה וכן גרסי התוספות במנחות דף צ"ט בשם הירושלמי וכן גרסי שם לפי פירושם כמו גי' הספר דהכא תן רחבן של לוחות לארכו של ארון ותן ארכן של לוחות לרחבו של ארון בדברי ר"מ וכן בדברי ר"י לקמן. והיפ"מ כ' בשקלים ואני לא מצאתי בשום מקום שאמר רחבן ג' ואולי גי' אחרת היה לו כאן אבל באמת זו הגי' אמתית ונכונה היא לפי שיטתא דהאי תלמודא ואין לזוז הימנה והגי' בשקלים משובשת היא. וקרבן העדה נשתבש שם בגי' לארכו ולרחבו שכתב שם בדברי ר"מ ה"ג תן רחבן של לוחות לרחבו של ארון ובדברי ר' יהודה לקמן כתב ה"ג ורחבן שלשה תן ארכן של לוחות לארכו של ארון. וראה הגי' דהכא ועם כל זה לא שת לבו לנטות אל דרך האמת ובודאי דהגי' בתוספות מנחות שם הטעתו דראה שם שהביאו בשם הירושלמי דשקלים ומונחות ארכן לארכו של ארון ומפני כך ראה לקיים הגי' בראש דבריו של ר"מ ושיבש בסוף דבריו ובדברי ר"י שם להיפך ודחה הימין וקירב השמאל דהרי ראה שם דכתבו התוס' ויכול ליישב ארבעתן זו אצל זו ברחבן ולפי גירסתו א"א ביישוב ארבעתן ברחבן זא"ז אלא שתים למעלן זא"ז ושתים למטן וזה לא עלה על דעת שום מפ' מעולם דהרי אפי' לשיטת התוספות דשם לא פליגי שיטת הבבלי והירושלמי אלא לפי הבבלי היו שברי הלוחות תחת השלימות ולפי הירושלמי ארבעתן זא"ז ומי נתן לו דעת שלישית להכריע וזה ע"פ שיבוש הגרסאות בחנם וזה נראה לעין כל דבתוס' שם טעות דמוכח הוא ומצידה תברא דכתבו ויכול ליישב כו' ומפני מה לא ראה הגי' אמיתית של התוס' כפי אשר העתיק היפ"מ בשמם שכתב שם ועוד כתבו וז"ל ובירושלמי דשקלים משמע דארכן ו' ורחבן ג' ומונחות ארכן לרחבו של ארון ויכול לישב ארבעתן זו אצל זו כו' היינו בין לוחות ושברי לוחות כשהיו מונחות זא"ז ארכן לרחבו של ארון עכ"ל הרי לך גי' התוס' שם כגי' דהכא הנכונה ומתפרשה בדרך הפשוט ועל קו האמת וכן היא הגי' בתוס' בגמרא שם בכל דפוסים הישנים מלבד חדשים מקרוב באו ורצו להגיה בדפוסים החדשים ארכן לארכו וכבר הכה על קדקדם בספר צאן קדשים וכתב עליהם שהם דברים קשה להולמן ובלתי אפשר לידע פירושים וכן מ"ש שם בדברי ר' יהודה לשיגיע ליטול הלוחות מן הארון לעת הצורך ולא מנצינו בשום מקום דקאמר שיצטרך ליטול הלוחות אלא בפ"ת כדפי' ר"ת בהשותפין שם ד"ה שלא יהא ולא שייך ה"ט בלוחות:

על דעתיה דר"מ דאמר אין מוקדם כו'. ואע"ג דלכאורה ע"כ לומר לר"י נמי אין מוקדם ומאוחר דהרי לכ"ע תתן את העדות קאי אלוחות אלא דלר"מ אס"ת נמי קאי איכא למימר דבהא פליגי דהרי תרי קראי כתיבי ונתת אל הארון את העדת אשר אתן אליך ונתת את הכפרת וגו' ואל הארון תתן וגו' חד ללוחות יחד לס"ת ובין לר"מ ובין לר"י קרא קמא ונתת וגו' על הלוחות קאי וקרא בתרא תתן את העדת על הס"ת קאי אלא דר"מ מפרש דאל הארון דקאמר בתרווייהו בתוך הארון קאמר והיינו דס"ל כמ"ד בגיטין דף ס' תורה מגילה מגילה ניתנה וכתב משה כל פרשה ופרשה מיד אחר ששמע מפי הקב"ה כדפי' רש"י ז"ל ונקרא ספר כדכתיב ויקח ספר הברית וגו' וכדפי' הוא ז"ל בחומש ספר הברית מבראשית ועד מ"ת ומצות שנצטוו במרה ושייך שפיר דהס"ת הונח מיד בתוך הארון וא"כ לר"מ ע"כ לומר בקרא בתרא דאין מוקדם ומאוחר הוא אבל ר"י מפרש קרא קמא ונתת אל הארון את העדת דבלחות מישתעי ואל הארון בתוך הארון קאמר ואל הארון תתן מקרא בתרא דבס"ת מישתעי מפרש ר"י אל כמו אצל הוא כמו הנגשים אל ה' ותרגומו קדם וכמוהו רבים נמצאים במקרא דבלשון אצל מתפרשים והיינו דשינה הכתוב הכא להקדים מתחילה נתינת הכפרת ולא ס"ל לר"י אין מוקדם ומאוחר בחד ענינא כדאמרי' בפ"ק דפסחים. והיינו דס"ל לר"י כמ"ד בגיטין התם תורה חתומה ניתנה ולא נכתבה עד לאחר ארבעים שנה (ולא כדפי' התוספות התם) וכדדריש לה האי מ"ד התם דכתיב לקוח את ספר התורה הזה דלא נקרא ספר עד שנשלם והילכך שפיר אתייא האי קרא נמי לר"י ונתת את הכפרת וגו' ואל הארון מצד הארון תתן את העדת והוא הס"ת לאחר ארבעים אבל קרא דר"י לקוח וגו' לר"מ קשיא כדלעיל והיינו דקאמר ר' תנחומא אתייא כר"י כו'. ובזה יונחו כל הספיקות והדיקדוקים אשר העיר היפ"מ ולא רצה לפרש שם דפליגי ר"מ ור"י בהכי וע"ש וקרבן העדה שת אל המדבר פניו כפעם בפעם והמציא לו גי' אחרת מה שלא נמצא בשום ספר דגריס ע"ד דר"י אין מוקדם ומאוחר ויהי להפך זו הגי' אף לפירושו שם ועוד הוא מגביה פתחו בחתימה מעין הפתיחה דסיים בדבריו שם וכתב ומה מאד נתלבטו המפרשים בפי' סוגיא זו והנ"ל כתבתי ויפן ויבט לאחוריו מה שכ' שם בפירוש סוגיא זו ונהפך בלשונו מהגירסא והפירושים שונים ומשונים וגם אני מודה בזה וכן כל המעיינים המבינים ומודים על האמת ואין נושאין פנים אשר הנראה לו כתב שם ובכל מקום אשר השיגה ידו: