מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה ה:א:ה

אפשר לומר מזיד בה כו'. מפשיטותא דהאי תלמודא משמע דלעולם אסורה על הבועל כשהיה מזיד ואע"פ שלא נאסרה על הבעל דהיא שוגגת. והתוס' בסוף פרק ארבעה אתין דף ל"ה ד"ה אע"פ כתבו דאע"ג דלענין איסור כהונה ותרומה לא מחלקינן בין אונס לרצון ואפי' באשת ישראל כדאשכחן באשת כהן דאפי' באונס אסורה וטעמא דנטמאה קמא דאית לן לאוקמי לבעל וביה כתיב ולא נתפסה והילכך דרשינן למשרי אונס בישראל אבל איסור תרומה וכהונה דנפקא לן מנטמאה בתרא דלא כתיב ביה ולא נתפסה אין חילוק בין אונס לרצון אפי' באשת ישראל מכל מקום לענין בועל אע"ג דלא כתיב ביה לא נתפסה יש לחלק בין אונס לרצון באשת ישראל דסברא הוא דלא נאסרה על הבועל אלא כשנאסרה על הבעל ע"כ ומסתימת דבניהם משמע דאפי' היה הוא מזיד לא נאסרה עליו כל היכא דלא נאסרה על הבעל ולא מצאתי לא' מגדולי הפוסקים הראשונים שכתבו מזה וראיתי להרב בעל משנה למלך שהאריך בזה בפ"ג מהל"ס והביא שם ראיה לסברת התוספות מהא דאמרינן בכתובות דף ט' וכ"ת מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה התם אונס הוה והרי דוד מזיד היה ואפ"ה לא אסרוה עליו משום שהיא אנוסה היתה ולא נאסרה על בעל' והאי תלמודא איכא למימר דס"ל כתירוץ בתרא דהתם ואב"א כו' כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתו' כותב לאשתו ומה שהביא שם ראיה מדברי התוס' סוף במה בהמה דמשמע שם שתפסו לעיקר תירוצ' קמא דכתובות היינו משום דלשיטתייהו אזלי כדלעיל וע"ש שגם הוא ז"ל לא הכריע בזה ובסוף דבריו כתב וצריך להתיישב בדבר:

ומניין שהדבר תלוי בה. הקשה הרב בעל משנה למלך דאמאי לא דריש לה מוהיא לא נתפסה הא נתפסה מותרת כדדריש לה בש"ס הבבלי ומכח קושיא זו הגיה שם להאי דהכא דה"ג א"ר יוחנן מנין שהדבר תלוי בה כו' ואבועל קאי דאם היתה מזידה אסורה לבועל אע"פ שהוא שוגג ואם היא שוגגת מותרת לבועל מפני שלא נאסרה על הבעל ופליג אהא דלעיל ולדעתי ק"מ דאפשר לומר דמוהיא לא נתפסה לא שמעינן דדוקא בה הדבר תלוי אלא שצריך שגם הוא יהיה מזיד ומיעוטא דהיא וגו' דאיצטריך למדרש לאיסורא על אשת כהן והיא לא נתפסה ויש לך אחרת אע"פ שנתפסה כו' ובהא פליג אבבלי דמשמע מדאמר בכתובות דף נ"א דכולהו דריש לה מהאי קרא וכן לאיסור אונס באשת כהן כדאמר שם ואין לנו הכרח להגיה כאן ואתייא כהאי דלעיל ועיין בפ"ד דכתובות מה שאכתוב עוד מזה בס"ד: