מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה ד:ד:ב

וזו אנוסה היא. בבבלי דף כ"ו קאמר להאי תירוצא ארישא אשת כהן שותה ופרין פשיטא ומשני דמהו דתימא שלא תשתה דאימא זינתה באונס והיא לא נתפשה כתיב קמ"ל ואסיפא דמותרת לבעלה מוקי לה במתנוונה דרך איברים וקמ"ל נמי דלא תלינן באונס ולפיכך לא בדקוה המים כי אורחייהו. ומשמע מהתם דאי לא מתנוונה כלל לא איצטריך לאשמועינן דמותרת והכא דמשני לה אסיפא צ"ל דמפרש הא דקתני במתני' אשת כהן שותה לאו דוקא אלא ה"ק אשת כהן ששתתה מותרת והיינו דקאמר כן אנן קיימין כששתה כו' ולכאורה משמע נמי דזינתה באונס אינה מתנוונה כלל ואפילו בדרך איברים נמי לא. אבל קשה דהא אמרינן הכא בפרקין דלעיל הל"ה דאפי' בטהורה ממש עכ"פ מתנוונה דרך איברים היא וכדהוכחתי שם ומי עדיפא זינתה באונס מטהורה לגמרי ועוד דמשמע מהתם דאפי' למ"ד הזכות תולה וניכרת איכא למימר דס"ל נמי דטהורה לגמרי מתנוונה דרך אברים היא והילכך מוקי לה התם להא דקאמר ונקה האיש מעון ואינו חושש לזכות כמ"ד דאינה ניכרת דאלו למ"ד ניכרת פשיטא דאינו חושש דהא חזינן דלא בדקוה המים כי אורחייהו ואם כי אורחייהו ודאי חושש הוא מיהו בהא אפשר לדחות דס"ל להאי מ"ד דטהורה לא מתנוונה כלל ולא אתייא נמי אליביה ההיא דרשה דונקה וכו'. מיהו אפשר לומר דס"ל נמי דמתנוונה דרך אברים היא באונס ודקאמר ולא היה המים בודקין כו' ואין המים בודקין באנוסה בבדיקה כי אורחייהו קאמר:

מה אם שרצים הקלים כו'. קשה דא"כ בישראל נמי ליפסול אונס דהרי אין חילוק בטומאת שרץ בין כהן לישראל וצ"ל דעיקר אדרשא דלקמן סמיך: