מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה ג:ו:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Sotah 3:6:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sotah 3:6:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה · free full Hebrew text
Open in the reader →באו לה עדים שהיא טמאה. אפי' לאחר שקרב הקומץ מנחתה אסורה אבל בכל הני דחשיב לעיל דוקא עד שלא קרב הקומץ הוא אבל אם קרב הקומץ ואירע אחד מאלו השיריים מותרין וכן הוא בהדיא בתוספתא פ"ב דסוטה דגרסינן שם קרבה מנחתה (ר"ל שקדשה) ולא הספיק לקרב הקומץ עד שמת הבעל או שמתה היא שיריים אסורין שעל הספק באה מתחלתה כפרה ספקה והלכה לה קרב הקומץ ואח"כ מתה היא או שמת הבעל שיריים מותרין שעל הספק באת מתחילתה כפרה ספקה והלכה לה באו לה עדים שהיא טמאה בין כך ובין כך מנחתה אסורה ע"כ. וכן גריס בבבלי דף ו' בברייתא דמותיב התם מינה אלא דרש"י ז"ל פי' שם על הא דקתני באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת דבאו מעיקרא קודם הקטרה. דהוא ז"ל משווה באו עדים להני דחשיב התם לעיל קדש הקומץ ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא כו' ותשרף ומבואר הוא בתוספתא בהדיא וכן הכא דיש חילוק בין הני לבאו עדים שהיא טמאה וטעמא דכיון דבאו עדים שהיתה טמאה לא שייך לומר בהכשר קריבה דאיגלאי מילתא למפרע אבל מ"מ נשרפת היא כיון דקדשה בכלי ולא גרע מאומרת טמאה אני. והרמב"ם ז"ל תפס לו דרך אחרת בזה שכתב שם וז"ל וכן אם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה או שאמרה איני שותה או שלא רצה בעלה להשקותה או שבאו עידי טומאה או שמת היא או שמתה היא הרי המנחה כולה נשרפת ואם אירע אחד מאלו אחר שקרב הקומץ אין השיריים נאכלין עכ"ל וצ"ע במה שהשווה כל הני דחשיב לבאו עדי טומאה ואמרה טמאה אני אחר הקרבת הקומץ והוא נגד ש"ס הבבלי והתוספתא והש"ס דהכא והכ"מ ז"ל כתב שם דפסק כת"ק דהכא ודעת קדושים לא אבין דמבואר הוא דת"ק דהכא סובר כשיטת הבבלי וכדפרישית ואם דלא נעתקה כאן המציעתא כמו שהוא בתוספתא עם כל זה א"א לפרש כוונת הש"ס אלא כמ"ש ולפירש"י אם אירע כו' אחר הקרבה מיהת נאכלין וצריך תלמוד ונגר בר נגר דיפרקינה ואי לא דמסתפינא אמינא דטעות נפל בהעתקה וכן בדפוס בכל ספרי הרמב"ם ז"ל וכן צ"ל ואם אירע א' מאלו אחר שקרב הקומץ השיריים נאכלין ופסק כשיטת הבבלי וכפי פי' רש"י ז"ל דמשוה אותן לגמרי בין עד שלא קרב בין לאחר שקרב וכו' וכר' אילא דהכא: