מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה ב:א:ד

קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה. ראיתי לכתוב כאן מה ששמעתי מפה קדוש אדמ"ו הרב הגאון המפורסם אב"ד ור"מ דכאן ה"ה כבוד מוהר"ר אריה ליב נר"ו דבר חריף ונא' לתרץ בהאי ענינה על מה דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' סוטה הל"ד וז"ל קטנה שהשיאה אביה אם זינתה ברצונה נאסרת על בעלה לפיכך מקנין לה לא להשקותה אלא לפוסלה מכתובתה כמו שבארנו אבל הקטנה בת מיאון אין מקנין לה שאין לה רצון להאסר על בעלה ואפי' היה כהן לא נאסרה עליו עכ"ל והקשה עליו הראב"ד ז"ל והלא אמרו פתוי קטנה אונם הוא וכבר טרח הה"מ בפ"ג מהל' א"ב ליישב זה ובסוף דבריו כתב וז"ל ואין לי בדין זה הכרע אלא שמצאתי בירושלמי בסוטה פ' היה נוטל סוטה קטנה אי אתה יכול דאר"ז ר' ייסא בשם ר' יוחנן קטנה שזנתה אין לה רצון להאסר על בעלה ע"כ שם ומעתה צריכין אנו ראיה גמורה לדברי רבינו ובקשתיה ולא מצאתיה עכ"ל. ואמר הגאון הנ"ל לתרץ בטוב טעם והוא למאי דכתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהל' גירושין הל"ד וז"ל עד מתי הבת ממאנת כל זמן שהיא קטנה עד שתהיה נערה במה דברים אמורים בשלא בא עליה הבעל אחר שנעשית בת י"ב שנה ויום אחד אבל אם הגיעה לזמן הזה ונבעלה הואיל והבעילה קונה מן התורה כמו שבארנו הרי זו אינה ממאנת ואינה צריכה בדיקה למיאון שחזקתה שהביאה סימנין ע"כ ופירש שם הה"מ וז"ל במה דברים אמורים שממאנת עד שתגדיל כלומר עד שיהיו לה סימנים ושנים בשלא בא עליה אחר הגעת השנים דליכא חששא דאורייתא וכיון שכן אם נבדקה ואין לה סימנים אע"פ שיש לה שנים ממאנת אבל אם בא עליה אחר הגעת השנים אע"פ שלא נודע אם הביאה סימנים אינה ממאנת דכיון אם הביאה כשנבעלה הויא לה מקודשת דאורייתא דאמרינן דבעל לשם קידושין באיסורא דאורייתא אמרינן חזקה הביאה כדי להחמיר בשל תורה אבל כשלא נבעלה אחר הגעת השנים דדין תורה ממאנת אפילו אם הביאה סימנין אין אומרים החזקה הבאתן עד שיודע בבירור ובודקין אותה עכ"ל זכינו מזה דהיכי דיש כאן איסור תורה כגון שנבעלה לאחר שבאה לכלל גדלות אף על פי שלא הוחזקה בסימנין אמרינן חזקה הביאה למיחשבה כגדולה ממש לענין מיאון ואינה צריכה בדיקה ויותר מזה מצינו דאפי' נבדקה ולא נמצאו לה סימנין הואיל ונבעלה אחר זמן גדלות הראוי לסימנין חוששין לה מספק שמא הביאה ונשרו וצריכה גט מספק כדכתב שם הרמב"ם לקמן הל"ה וטעמא הואיל ויש כאן חשש קידושין דאורייתא ומזה יצא לנו דין חדש בדבר הלמד מענינו לענין רצון להאסר על בעלה דהרי מסתמא דהאי תלמודא דקאמר קטנה שזינתה כו' משמע אפי' הגיעה לכלל גדלות אבל לא הוחזקה בסימנין נמי בכלל דעדיין קטנה מיקרית אמנם היכי דיש חשש איסור תורה כגון שהשיאה אביה דנישואי תורה הן בזה אמרינן הואיל והגיעה לזמן הראוי לסימנין חזקה הביאה סימנין וגדולה ממש היא ויש לה רצון להאסר על בעלה כדי להחמיר בשל תורה כמו דאמרינן בנבעלה לאחר גדלות לענין מיאון ומיחשבא כאשת איש גמורה הה"ד נמי הכא וזה מבואר. ויש לנו עוד הכרח לזה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל לעיל באותו הפרק הל"ג דקחשיב שם קטנה מהנשים שאינן ראויות לשתות דדרשינן מדכתיב אשה פרט לקטנה דקשה ל"ל קרא תיפוק ליה דאין לה רצון להאסר כו' אלא ע"כ קרא אתא למעוטי לקטנה שאמרנו דיש לה רצון להחמיר הואיל ונישואי תורה הן כדאמרן ולמעט מלהשקותה אלא מקנין לה כדי לפוסלה מכתובת'. ועכשיו מה מאד צדקו דברי הרמב"ם ז"ל בהדק היטיב דבריו שיכתב קטנה שהשיאה אביה כו' דאותם יש לה רצון אם הגיעה לכלל שנים ואע"פ שלא הוחזקה בסימנין דמחמרינן בשל תורה. והיינו דקאמר לפיכך מקנין לה כו' דלכאורה האי לפיכך אינו מדוקדק אלא אדרש' דלעיל קאי הואיל וקטנה כה"ג יש לה רצון שפיר דרשינן אשה ולא קטנה דאין מקנין לה להשוקות' אלא לפוסלה מכתובת'. וזהו נמי מדויק במ"ש הוא ז"ל בפ"ג מהל' א"ב הל"ב מדין זה הבא על הקטנ' אשת הגדול אם קידשה אביה כו' ונאסר' על בעל' כמו שבארנו בהלכות סוטה. כוונתו לקטנה שאמרנן שם והיא בהגיעה לכלל שנים ולא הוחזק' בסימנין כדאמרן וזהו שסיים כאן אבל הקטנה בת מיאון כו' הקטנ' בה"א הידועה ר"ל הקטנ' שאמרנו אפי' הגיע' לכלל גדלות ולא הביאה סימנין ולא השיא' אביה דאז בת מיאון היא כשלא נבעלה כמבואר לעיל אין מקנין לה דאין לה רצון כו' דפיתוי קטנה אונס היא ופסק כסתמא דהאי תלמודא דאפי' בהאי קטנה מיירי כדאמרן ע"כ דברי הגאון הנ"ל נר"ו ודפח"ח ומדבריו למדנו לפרש במה שהקשיתי לעיל בפ"ק הל"ב במרא' ד"ה קטנ' דמה ספק שייך בקטנ' דהרי אפילו ודאי זינת' כו' ע"ש ולדברי הגאון הנ"ל שפיר אשכחן ספק בכה"ג שאמרנו דאם הגיע' לשנים ולא הוחזק' בסימנין הרי יש כאן ספק דשמא כבר גדול' היא ויש לה רצון ורבנן סתמא קאמרי קטנ' אין לה רצון דמשמע כל היכי דיש לה דין קטנ' בעלמא וא"כ פליגי על בן זומא דהרי יש כאן ספק בדבר שיש בו דעת לשאול וקאמרי ספיקו טהור: